משתמשת:יוני2023/גופנפש/כתפיים וזרועות

הכתפים, הזרועות, הידים והגב העליון מעורבים בהיבטי העשיה והבעה של האופי. התבוננות בעיצוב ובתפקו מלמד על דרך התנהגות של אדם בעולמו.

הכתפיים

מחוברות אל בית החזה, מונחות מעל קופסת הצלעות, נמשכות מעל חזית החזה ומתחברות לעצם החזה ומורד הגב ומתחברות לעצמות השכם. הכתפים אחריות לתווך בין עצמות הרגשיות של הוו לגורמי הביטוי של הזרועות והידים.
התבוננו בכתפים: האם מפותחות? מה הצורה?האם גמישים? חופשים? מתוחים ונוקשים? האם יש שינוי בין כץף שמאל וימין? העם הכתף כפופה קדימה? מקומרת לאחור? הניעו את הכתף וקבלו מושכ על התנועה. כשאתם מניעים את כתפיכם הבחינו באזורי גופנפש סמוכים. נסו לחוש את הדרכים בהן הכתפים מחוברות לחזה, לסרעפת, לבטן, לאגן, לרגלים ולכפות הרגלים. היכן נקטע היבור? האם מחוברות באופן מלא? בעזרת הכתפים סגלו הבעות רגשיות שונות (אושר, פחד, כעס, עצב, עייפות, דיכאון (144)) ועוד. כשאתם מסגלים אותם שמו לב למידע של שהכתפים משדר. תנו לכתפים לשוב למצב הטבעי. נסו לחוש היבט מאופיכים או מההיסטוריה הרגשית שלכם המתגלה בתנוחה של הכתפים.
קל לקרוא את הכתפים מפני שהן מסוגלות ללבוש צורות ותנוחות שונות שמשעותן ברורה. כשבודק כתפים מנסה לדמין את החוויה רגשית של האדם המעורב בכדי שיקבלו צורה. סוג זה של אבחון שאותו אדם היה מעורב בחוויה מסוימת ובנה קטע מאופיו היומיומי סביב המטען המכריע של אותה חוויה.
הלם ופחד מובילים להתרוממות הכתפים ותחושת עקצוץ בעמוד השדרה. חתול מקמר את הגב כשחש מאוים . האדם לאחר איום מרגש לעצמו להירגע ולחזור ליציבה גופנפש לא מפוחדת.
יש אנשים שלא מתירים את הפחד למרי והכתפים נשארים בתנוחה נוקשה ומוקשתת זמן רב לאחר שהפחד חולף. כשזה קורה אנו טוענים שהאדם הפנים את הפחד ושחווית הבהלה ננעלה במבנה גופנפש כללי שלו והפכה להיסטוריה קפואה. בנקודה זו נעשית הצמיחה הטבעית של הגופנפש מעוות מעט ומתגבשת סביב תנוחה מפוחדת ומתוחה עד שמתמזגת בעיצוב האופי והגוף של הפרט.
וילאם ריך בהתפתחות של העבודה שלו מתאר את השפעת ההיסטוריה הקפואה על מבנה הגוף: קונפליקט משאיר עקב נוקשה ומתגונן בהתנהגות, בגישה ובביטוי. נוקשות האופי עטפה את המטען הרגשי של הקונפליקט המקורי ושימשה להגנה מפני סערה שהתעוררו. הפרשת הנוקשות האופי היה הרגש הקפוא שמסוגל לשוב לזרום. הרגע נבע במבנה האופי, שחרור רגשי מלא (145) או ריפוי פסיכיאטרי לא אפשרים שמבנה האופי המוקרי שומר על תפקודו המגונן על ידי שיריון המטופל נגד רגשות חזקים (145).
איפוק וחסימה רגשית זו מתבטא במבנה הגוף ומשפיע על אחיזת כתפים. מבנה ועיצוב הגתפים מגלה את התחיבות האדם וכן את הסוגים שונים של "היסטוריה קפואה" בכתפים".

כתפים מעוגלות שחוחות

מעבירות מסר שאדם רואה עצמו נושא על כתפיו את משא העולם. (תמונה) (146)לקיחת אחריות רבה מכפי שבנוי לשאת.היציבה שהם מציגים כלפי העולם היא של אדם שהחיים הכריעו.

כתפים מוגבהות

מוגבהות באופן כרוני מעל התנוחה הטבעית מצביע על פחד. כשאנו נבהלים אנו נוטים להרים את הכתפים לעבר האוזנינו עד שנמוג ואז חוזרות למקומן. כשאין אנו מסוגלים לשחרר את הפחד הכתפים עלולות להישאר מוגבות ולהניעל במצב של קפוא ופחד כרוני. במקרים קיצונים אדם בעל כתפים מוגבהות יראה כצב שמנסה להחביא את ראשו בשיריון מגן מאחר שברוב המקרים גורם הפחד הפסיק להיעלם והאדם ישליך פחד לא רציונלי שהפנים על נושאים ומצבים חדשים (147) סוג זה של יציבות מקביל למצב נפשי פרנואידי.

כתפים מרובעות

כתפים מאצואיות טיפסיות. מבטאות כוח, ביטחון עצמי, יכולת לשאת משא. אדם שנוטה ליחס חשיבות לאופן בו רואים אחרים. אנשים מרפדים את הכתפיים כדי להראות חזקים ודינמים ממה שהם בפועל וניתן להשוות את התפים להתפתחות האגו. כתפים מפותחות יתר על המידה הדבר מצביע על אגו מנופח כמו במצב של הרחבת החזה. כשהן דלות ולא מפותחות משקפות אגו ירוד במצב של כיווץ החזה (תמונה) (148).

כתפים מוטות קדימה

כתפים מתעקלות לחזית הגוף ועוטות חלקית את החזה. לרב כתף שמאל נוטה יותר מימין. משקף גישה כרונית של התגוננות ופחד להיפגע. אדם שרואה עצמו רגיש יותר. מנסה להגן על החזה והלב ל ידי הטיית התפף וזרועותיו קדימה. עם זאת נטיה זו מהדקת ומכווצת שרירי החזה וכך הם יותר פגיעים ורגשים. (149) מלווים לרב בנשימה שטחית והחזקה רגשית בבטן ובסרעפת.

כתפיים מושכות לאחור

אדם שמנסה לא לאבד קור ורח ולהכות כאילו מרוגז מהעולם ולא רוצה להלום בעולם כולו. התנופה הרגשית של תחושה זו נכלאת במערכת השרירים והופכת לצורה אחרת של היסטוריה קפואה. רבים הסובלים מפרקים בכתפים, בזרועות ובידים יש כתפים מושכות. יתכן שקונפליקט בין דחף להלימה ובין הימנעות מלהלום ערב את המירפקים במידה כזו שהשרירים באזורים אלה נקרעים בין דחפים מנוגדים.
יש יחס מענין בין גובה היחסי של הכתפים לבין אופן בו האדם מתמודד עם תפיקדו המיני. כתף שמלאית מתיחסת להיבטים נשים של עצמי כשכתף ימינית מתאימה להיבטים גברים. כשצד ימיני נמוך מהשמאלי, לרב אצל גברים, מצביע שהאדם מתיחס לעולם באורח גברי. ביחוד לאחריות וליחסי גומלין בין אישיים. כתף ימינית נמוה מצביעה על תכונה של שליטה ואסרטיביות בפעילות האישית. כשהכתף שמאלית נמוה מהימנית משקף הדבר סגנון נשי, מקבל, ביחסי הגומלין בין אישיים.

הזרועות והידיים

אנרגיה ורגשות לא בולמים זורמים בחופשיות רך החזה ועולים אל הכתפים והזרועות, הצוואר לפנים. זרועות וידים משמשות צינורות שדרכם אנו מבטאים מספר רב של רגשות ותיפקודים חשובים: העברה ויצירת פעולות כמו הכאה, ליטוף, החזקה, נתינה, הושטה, מישוש, הגנה עצמית והתרחב (150).
דוגמה נסו לדמין אדם שאתם אוהבים לאן תחושת האהבה זורמת וצוברת מטען? לאן חפצה להגיע?
כשאדם מרגיש אהבה כלפי משהו יש חום, משיכה, ידים וזרועות שמתחילים לעקץ, כיווצים והתרחבויות שמאותת לרגשות לבוא אליהם. תחושה זו גורמת לרצון לחבק אדם. באופן זה הגופנפש מבטא רגשות אהבה וכשאין הוא מסוגל לבטא אותם הם קופאים ליציבה הכללית.
דמינו אדם שאתם שונאים שנאה רבה. דמינו מה היתם רוצים לעשות עם השנאה הזו? דמינו שאתם מים ומוחצים אדם זה בכל הכוח. חשבו איך הזרועות והידים מתהדקות לתקיפה. כשאנו חשים שנאה ורוצים לבטאה האנרגיה עוברת לבטן וחזנו אל הכתפים והזרועות שנבלמות שם על ידי כוח השיפוט. כוח השיפוט גורם להתנהגות מתורבתת ויוצר מתחים כרונים בזרועותיו ובידינו שהוכים להיסטוריה קפואה.
הידים והזרועות דומים פסיכוסומאטית לזרועות , לרגלים ולכפות הרגלים. הרגלים נשלחות מהאגן ומשמשות לייצב ולתנועה של כוח המשיכה של כדו"א. הזרעות נשלחות ומשמשות לקרקוע ביחס לעולם האנשים והחפצים. על ידי תנועותיהן, פעולותיהן ותפקודיהן הן משדרות רגשות גופנפש. הזרועות הן כמו משוש שנשלח אל העולם מהחזה, מהרגלים, מהאן, מהבטן והצוואר והראש ומעבירות פנימה מידע.
הזרועות מורכבות ממפרקים ומקטעים שדרכם יכולים לזרום אנרגיות ורגשות שונים. הן צמתים פסיכוסומאטים שמודדים את זרימת האנרגיה על פי החיות והחולי של האבר ויכולת לשרת את האורגניזם. הרגלים, הגמישות והחן היחסים של המיפרקים משקפים את אופן התנועה בעולם. יפי התנועה בזרועות יקביל לאופן בו אנו נעים במעגל היחסים הבינאישי ובסוג הקח ותן של יחסי גומלין (151).
אוסק איצאזו תאר את הזרועות העליונות כמשקפות את החוזק שלנו, המרפקים את הקלות והסרבול של תנועה בעולם. האמות - האמצעים בהם אנו משתמשים. הידים - משמשות כדי לתת ולקחת.
זרועות בריאות הן חזקות, גמישות, בעלות כוח ועדינות שמסוגלות להישלח ולהחזיק כמו גם לסגת ולסרב, לתת, לקחת, ללטף ולסטור. החיוניות בזרועות ובכפות הידים תלויה ביכולת של אורגניזם לבטא בחופשיות טווח של רגשות ופעולות כמו ברגלים יש 4 דרכים בהם מתגלה חוסר איזון אנרגי בזרועות:

זרועות חלשות לא מפותחות
זרועות עבות שרירי יתר על המידה
זרועות שמנות לא מפותחות
זרועות רזות והדוקות.

זרועות חלשות, לא מפותחות

נקשרה אל החזקת אנרגיה המתבטא בחזה או בבטן. לרב בכתפים. האם מתלונן על חולשה ואין אונות בזרועותיו ובמקביל מגלה חוסר יכולת לקחת את חיו בידים. רגשות המלוות בידים קרות או לחות ובתחושת אין אונים ביחס עם אנשים. לפי וילהלם רייך חיים של מטופלים כאלו מאופים בחוסר יוזמה.

זרועות עבות, שריריות יתר על המידה

שרירים עבים או מפותחים בזרועות מקבילים לחוסר חן ורגישות באמצעי הביטוי והמגע של הפרט ולכן האדם נוטה להתייחס לאנשים בחוסר רגישות ולהתנהג כלפיהם כאל אוביקטים. יחסים כאלו יסבלו מחוסר מגע ותקשורת ישירה. אדם כזה ישתמש בכוח הזרוע כשירצה לתפוש ולהחזיק במשהו. תנועותיו יהיו קשות ומגושמות וישקפו קושי בתנועה וביחסי גומלין (152).

זרועות רזות והדוקות

התפתחות שרירית נוקשה משקפת תכונה חמדנית, תופסת ולפותת בלי להרפותב עמדתו של אדם. תנועת אנרגיה וזרימה בזרועות תהיה קופצנית, ספאסטית, מותאמת ויעילה. האדם מסוגל ליצור קשר ומתקשה להחזיק בדברים תקופה ארוכה, עלול להתקשות בריכוז ותשומת לב. הקונפליקט המפעיל את זרועותיו מתרגז בעיקר במיפרקים ובידים והם מתגלים כפציעות, נקעים, התעקמויות ומחלות הקשורות באנרגיה הקטועה.

זרועות שמנות, לא מפותחות

משקף פעילות חסרת חיים ורופסת. אדם כזה יתקשה ליזום מעשה ולקיים אנרגיה במשך הפעילות כי כובד משקלו והאינרציה הרגשית מכבדים עליו שהוא פשוט נקבר תחת גופו. כשאדם מבקש ליצור קשר הביטוי נוטה להיות מגושם ודרמטי בשל העדר הדייקנות והזרימה באזור זה של גופנפש.

כשהנחה קבוצה אנקטונטר גשטאלט בברקלי התבונן במצב זרועות פסיכוסומטאיות.
אחת הנשים בקבוצה התלוננה כי היא חשה בקור עז בזרועות וברגלים. נשימה שטחית, אישה יפה, נראת נבונה, ומודעת יתר על המיד הלהתנהגותה.
היא טענה כי מצבה אובחן על ידי רופא כ"מחלת ריינו" שמבטא התכווצות כלי הדם הגורמת להפרעות במחזור הדם בכפות הידיים והרגלים, האוזנים והאף. הידים הן הנפגעות בתכיפות. עלולות להיעשות חיוורות קהות וסגלגלות (153). היא נפגשה עם מטפלים שיעצו על שינוי הרגלי אכילה, מדיטצה ויוגה, תרגול היזון חוזר. כל הטיפולים סיעו לה להיעשות רגועה ומודעת לעצמה אך אף אחת מהן לא פטרה אותה מהסימפטומים.
הוא מצא את הבעיה ביחסים בין אישייםץ אמרה לה להסתובב ולעמוד מול כל חבר קבוצה. נאמר לה להתמקם במרחק הדרוש מעל אדם כדי שלא תרגיש קור בידים. היא הציבה את עצמה במרחקים שונם מכל חבר בקבוצה כך שהמרחב האישי תורגם מיד מתחום המודע/התת מודע לתחום פיסי/נראה. בקש ממנה לבטא את רגשותיה.
לצד חברים שהרגישה נח ידיה היו חמות והיא היתה רגועה. ליד אלו שהרישה לא בטוחה הפכה למתוחה וכתפיה נתהדקו, נשימה שטוחה, ידיה קרות. מחלת הריינו מתברר שקפה את מידית הנוחות או אי הנוחות שלה בקשרים עם אנשים. ידיה היו קרות לרב מול גברים ביחוד כאלו שנמשכה אליהם ולכן היתה פגיעה יותר.
כשזהה תהליך פסיכוסומאטי זה החלה לבטא את המתרחש בה. היא פחדה פחד קיצוני מדחיה ביחוד מגברים אליהם נמשכה. הפחד מעימות כפה עליה לסגת מהיקף הגופנפש שלה ולהתכנס במרכזו ולכן ננטשו חלקים בהיקף הגופנפש שלה ומזרם האנרגיה שלה התקררו.
הוא בקשה ממנה לעמוד מול אנשי הקבוצה שמאימים ביותר. בתחילה מרחב הנשימה שלה היה הנקודה הרחוקה ביותר ממי שעמדה מולו ולו לא היו קירות היתה מתרחקת עוד יותר (154).
התבקשה להשם לב להרגשותיה מול כל אדם, להשם לב לטמפרטורה של ידיה ולנוע לאט לעבר בן זוגה כך שלא יאלץ אותה לכוון את האנרגיה שלה. הוא מדד את הנשימה ומתח האגן שלה כשעשתה זאת. בקש ממנה להישאר רגועה ולנשום. כשהיתה קשובה נראה ששמרה על מטען רגשי וחום בידיה ובזרועותיה. כשהלכה לאט ובתשומת לב היתה מסוגלת להתקרב לאדם בלי לחוש עצבנות או ידים קרות.
הם סיכמו כי מחלת הריינו שלה קשורה לקושי שלה ביצירת קשר עם אנשים ובמיוחד כאלו שהיה להם הכוח לדחותה. בעקבות הבנה זו עלתה הצעה שעליה לתרגל את השימוש בזרועותיה ובידיה והתיפקודים הפסיכומאטים המפעילים באופן המקיף יותר מאשר עד כה. התפשטותם אל איבריה ההיקפים העבירו לתוכם חיים וחום וכך רפאו את בעית הריינו שלה.
היופי בגופנפש הוא בגלותו עיוותים וחולשות מצביע גם על דרכי הריפוי ושיטות התיקון העצמי. העיקרון: אם יש בכם חלק לא מפותח, לא מודע, חלש חזקו אותו. הדרך הטובה לעבוד על שינוי בגופנפש היא לגשת לתהליך השינוי מהבחינות הגופניות והנפשיות. אם יש חלק חלש בגופנפש עליכם לחזקו על ידי חיזור האיזורים הגופנים החלשים המכילים אותו בעזרת תרגילים גופנים או פסיכו רגשיים וכן על ידי חיזוק או פיתוח ההיבטים המקבלים לו, הפסיכולוגים או הרגשים, על ידי פסיכותרפיה, הנחיה, התבוננות עצמית או טכניקות פסיכורגשיות.
אם חלק מפותח, גדוש יתר על המידה, אפשרו לו להיעשות סופג יותר, רך וזורם על ידי פעילויות מתקנות. אם חלק בגופנפש לא בריא מבחינה פיסית התחילו לבדוק בתשומת לב יתרה אילו היבטים בחייכם נמצאים בקונפליקט ומקבלים לאזור המחלה. כשתזהו את הקונפליקטים התחילו לברר ולפתור אותם במובן הפיסי והפסיכולוגי ובררו ופתרו אותם במובן הפיסי והפסיכולוגי כדי שגופנפש יוכל לחזור למצב הטבעי של בריאות וחיוניות (155).
הזרועות והידים הקשורים באופן פסיכוסומאטי לצרכים ולתפקודים רגשים שונים מהווה כלי ביטוי מפותח לתקשורת לא מילולית. במקרים רבים ההצהרות שנעשות בידים כנות וישירות יותר מהפה. כשהוכשר בשיטת הגשטאלט נאמר לו להקדיש תשומת לב לידים מתוך תפיסה שהרגשות של המטופל מבוטאים על ידי פעילויות גופניות בעוד המילים משקיפים מה שהוא חושב ומרגיש.
מאחר שרובנו שמים על האינטלקט ומתיחסים באופן ישיר למה שהאדם אומר במילים ומחמיצים רגשות אמיתים שמקרין בידיו, בכתפיו ובעיניו. דוגמה שהודגמה בספר של ג'וליוס פאסט, "שפת גוף" שמזהה דרכים בהן אנו מעברים מסרים מילולים.
נגיעה וליטף הם אותות חזק או תחינה להבנה. דוגמה גרייס, קשישה שהפכה למוקד ויכוח משפחתי. חלק מבני המשפחה חשו שיהיה לה טוב יותר בבית אבות שם יהיה לה חברה בשפע ואנשים שידאגו לה.
יש שראו בכך חיסול דודה גרייס. היתה לה הכנסה, דירה יפה ויכלה לדאוג לעצמה. מדוע לא להנות בבית ולהנות מעצמאות ומחופש?
גרייס לא הרבתה בדיון.היא ישבה במרכז המשפחה והשתעשע במחרוזת שלה. מרימה משקולת נייר ומלטפת אותה וממששת את פיתוחי העץ.
המשפחה לא יכלה להחליט בעת שהדודה המשיכה ללטף את החפצים.
המשפחה הבינה את המסר - דודה גרייס הפכה למלטפת מאז החלה לחיות לבד. היא נגעה וליטפה כל דבר בהישג ידה מאותת שהיא בודדה ורעבה לחברה (156). היא עברה לגור עם בני אחותה.

גב העליון

גב עליון - חלק מקביל לעמוד השדרה ובתוך חגורת הכתפים היורדת לתחתית עצמות השכם. מכיל 12 חוליות החזה או הגב. שיטות שונות (תורת אנרגיה של רייך, ביו אנרגיה, גשטאלט) מתארות באופן זהה את השרירים באזור החזה כעוצרים כעס.
כמעט כל הפעולות של גופנפש (כולל מתח וחסימה) נרשמות בשרירים ובמסילת העצבים של עמוד השדרה ולכן יכול להשפיע על בריאות כל חלקי הגוף. מבחינה זו עמוד העליון הוא עמוד התווך של גוף נפש (157).
מטען רגשי מאוחסן בעמוד השדרה והיא סוג של ערימת זבל" של רגשות לא רצוים ושל קונפליקטים לא פתורים. ככל שהם מצטברים כך עובר הגודש בשרירים אלה ורגשות הופכים לכעס ולאחר מכן ללחימה. חימה בהיעדר ביטוי תתורגם לשנאה ולמרירות שיסתננו לל היבטי הביטוי של הגופנפש בניסיון לפרוק חלק מהמתח והקונפליקט שהצטברו והאדם הופך להיות חסר שליטה כי הכעס שולט עליו וכך הוא פועל ומבטא את תנועותיו.
סיפור על כך שבאחת הסדנאות היה גבר עם מטען בכתפים. באותה סדנה היתה אישה יפה בשם קלייר. כולם נמשכו אליה.
הם גילו כי קלייר הגיעה עם בן זוג. איש לא הבחין בכך בהתחלה. בן זוגה כעס כי לא היתה מוכנה להתעלס עמה. המדריך חשב לעצמו "אז מה...כולנו היינו רוצים להתעלס איתה".
רובי הביע את רצונו לפניה. ראש הקבוצה הבחין כי בגופו היה ביטוי אחר באזור הכתפים וידיו - כתפים שנמשכו לאחור בחוזרה, תנוחת גוף שלווה (158), פכר וסחט את ידיו הלופתות.
ראש הקבוצה הסב תשומת לב רובי אל גופו. הניחו לפני כר ואמרו לו להחזיק לדמין כאילו זו קלייר. בעיני רובי זה היה מטופש והוא העדיך להתווכח עם קלייר. ראש קבוצה התעקש והוא החל לדבר אל הכר. הוא ביטא את הרגשות אל הכר. אחר כך בקשו ממנו לבטא את רגשותיו.
ככל שדבר כתפיו התרוממו, רעדו, זרועות מתוחות, ידיו התנפחו ממתח. השתננה לתערובת אלימה של חימה ופראות לא צפויה. פתאום צרח, קרע את הכרית לגזרים.
החל לבכות.
התנהגהותו הפכה להיות רכה. החל לצחוק (159).
היה לרובי הזדמנות לתפוס, לחוש, לפרוק וכו אנרגיה חסומה.