משתמשת:יוני2023/it's mine/עוצמת הרכות/פרק 3 - המוות הפנימי

על החסימות

חסימה - משותפות לכולנו. סמל לאנושיות שלנו.

חסימה היא נוקשת.נמשל לאוקינוס בו יש סכר והוא מחסום נוקשה.

כל טראומה עלולה ליצר חסימה. בשנות הראשונות לחיינו הינו פגיעים, תמימים מלאי אמון ונוחים לקליטת רשמים. בינקות, תלוים בטיפול ובגמחות של המבוגרים.

לא לכולם הלידה ממקום חם ובטוח וחשוך עטוף אם היתה חיובית והמעבר היה לחדר קר ומלא יללות של ילודים - מחוץ לאם - חי או מת.

המעבר והמאבק לצאת לעולם מתיש. מעלה חוסר ישע, בהלה, ואי וודאות אם ישרוד.

עם ההגעה לעולם (43) מתקבלים בטקס תליה עד בכית התינוק.

לוקחים את התינוק לאורך המסדרון והכימקלים באוויר עד שמצרפים את העולל אל היצורים הקטנים.

שמיכה גסה מכסה את התינוק במקום מקום חמים וחלקלק. איש לא מסביר שזה זמני ושלא איבדת את אמך. מבועת, כואב וחושבים שאתה לא מבין ושאינך מרגיש. "אתה תשכח, הם חושבים" (43).

אנו לא זוכרים את הלידה באופן מודע. הגוף לא שוכח ומערכת העצבים משמרת את שקרה בזיכרוון. הלידה עלולה להיות טראומטית. במרבית בתי חולים הלידה עדין ארוכה ופחות אהובה. חסימות יכולות להתפתח בגוף עקב טראומה ברחם.

אחרי הלידה אנו מבחינים בחסימות שנגרמו כתוצאה מטראומות: העדרות הורית, מחלה, פציעה, ברית מילה ועוד. חיסונים עלולים לפגוע במערכת החיסונית ועלולים להיות טראומטים לנו. אירועים כמו מריבות, איומים פיזי או מילולי, התעללות, עלבונות, הפתעות, גירושים, מלחהמ ומוות, דיכוי הביטוי העצמי עלולים לגרום לטראומה

כיצד גורמת הטראומה לחסימה

אירוע טראומטי מזהיא מסכנה והמנגנון שלנו מגיב בנטישה של רכות ובהקשחת השרירים, קפיטה ועצירת הנשימה. כלומר כל הפעולות הנוגדות לחיים. (44). כדי לשרוד אנו ממתינים את עצמנו באופן פרדוקסלי. כשהסכנה חולפת אנו אמורים לחזור למצב ההתחלתי: הרך והזורם. זה לא קורה לרב ואנו תקועים, נאחזים בהגנה. איזון בריא נוצר על ידי מערכת תנועתית, נוזלית ורכה. כשיש חסימה יש כיווץ שרירי ושל הרגש, המחשבה.

כשהינו צעירים הינו ספונטנים: שוחחנו עם זרים (צחקנו, בחינו והבענו רגשות בטבעיות). מהר למדנו שאנו מבטאים עצמנו באימפולסיביות , מגיבים מהבטן ואז עלול להתרחש משהו: להינזף, להיענש או לספוג מכות. כך אנו מפתחים אמונה שלא משתלם להיות ספונטני וחיבים לשלוט בעצמנו כדי לא להיפגע. אנו מפסיקים לדבר ולחייך לאנשים ומפסיקים להרגיש או לעשות את שאנו מרגישים באמץ. כך לאט אובדת הספונטניות ויכולת הזרימה. כדי להגן על עצמנו אנו לומדים להתנתק מהגוף ומתחושת הבטן - ממה שאנו יודעים באופן ספונטני.

המסר המתקבל הוא שהגוף מסוכן והקשבה לו, לצרכיו ולתשוקותיו לא מתקבלת באהבה או בעידוד.

הכחשת רגשות למטרות ציות והליכה בצלם מתקבלת באישור הסביבה.

ומה יכול לעשות אדם קטן שכדי לפרוח זרור לעידוד ולאהבה? חייבים לפתח שיטה שתסיע לשלוט בגוף הטורדני אחרת יהיו צרות.

הפתרון שלנו הוא ניתוק, עצירה וחסימה של הזרימה הטבעית. אנו מקשים ומשרינים אזורים בגוף או קורסים פנימה כנכנעים באזורים אחרים כדי להיחלש ולא להיות מאימים. לעיתים אנו מתנפחים כדי להגן על עצמנו. אנו שולטים בנשמתנו לרב.

נשימה היא חיים. (45).

דרך טוב ביותר להתנתק מתחושת הבטן היא לחסום את הנשימה ונשום באופן שטחי.שליטה ו"המתה" של עצמנו מקנים לנו אושר ואהבה.

כשחולפת הסכנה ואין אנו תלוים באחרים אנו רשאים להניח לחסימה, לנשום בחופשיות ולזרום. הפכנו חסימה לטבע שני ואיננו מודעים לכך. אנו מדכאים עצמנו. חים עם החסימה שהפכו לגושי סלעים וכל דחיפה, לחיצה או משמעת נזירית לא ימיסו אותם. מה שמחולל נס הוא הרכות. כמה זמן נצעד בנתיב הקושי והמאבק עד הרכות?

עוצמת הרכות ממסיה את החסימות ופועלת עם הנשימה ומגלה את הרכות בנו.

מה בעצם חשוב כל כך בחסימות?

חסימה מסיעת לחיות בביטחון גם אם אנו ממתים עצמנו קמע. חסימה מסיעת בטווח הקצר והופכות לאיום על הביטחון ברגע שהפכו לתכונה קבועה. החסימה גורמת לנו לחיות כאילו בסכנה מתמדת ובציפיה למכה.

אנשים רבים חיים בציפיה למשבר הבא וחייבם סביב התמודדות. החסימה גורמת לבעיות שונות: מחלה וכאב.

כמשל ונמשל - החסימה היא כמו סכר שחוסם את הנהר, הזרם של חיינו, בריאות ואנרגיה שלנו. הנוזל (דם, לימפה ואנרגיה) לא מגיע בקלות לאזורים מסוימים במערכת אלא אם תהיה הצפה. כך בצד אחד יש לחץ גואה ובצד השני צד שלא מקבל הזנה טובה. התוצאה כאב (46) או מחלה כסימפטום לחוסר איזון.

יעקב

יעקב (47) עבר הפעמה. הוא בנה סכר במרכז הגוף באזור הסרעפת.

יעקב לקח על עצמו אחריות ולכן סבלו כתפיו וגבו העליון משרירים מכווצים ונוקשים. הוא חי ב"ראש" כלומר בהיגיון ונעל מאגרים רגשים. סבל מכאבי ראש כרונים. הפלג התחתון היה חלש ומורעב, סובל מכאבי גב ובעיות שתן. החלק העליון בעומס.

החומה במרכז גופו סיע לו בדילמות בחייו.

כדי להעריך את המצב מנקודת ראותו של הגוף קל יהיה לדמין את החסימה כחבלים הקשורים בחוזקה סביב הגוף.

הכבלים משפיעים מבחינה רגשית וגופנית.

כדי להתנתק מחלקים שמזכרים לנו את הצרכים והרגשות שלנו המפחידים אותנו אנחנו יכולים לקשור חבלים מסביבנו כדי להרחיקם מעצמנו בלי מודע.

(תיאור איפה החבל יכול להיות : סביב הזרועות - לא לבטא עצמנו, אגן - ניתוק ממיניות, רגלים - הימנעות משינוי)(47)

חבל סביב הסרעפת - שמא ננשום ונהיה מלאי חיים וספונטיות, לגלות תחושות בטן ולפעול על פיהם.

חסימות, אצלי?

דפוסי חסימות יחודים לאדם והם אינסופים. לרב איננו מודעים להם.

גם אם יש מחסומים גדולים כמו כיווץ שרירים כאילו נושאים משא כבד, מאחר שהאדם התרגל אינו חש אותם. האדם חש רק בבעיה או הכאב לאור המחסום.

יש הבדל בין אבחון מהמטפל לחווית המצב בעצמך.

הפעמה חושפת את החסימות למופעם ולמפעים וכך יש סיכוי להביא לשינוי. בתנועה ניתן לזהות בחסימות כגוש קפוא, אזור קשה, נוקשה או חסר תנועה שלא מגיב לנענוע.

סיפור על מטופלת שזהיתה את החסימה בגוף בזכות ההפעמה. החסימה בגב היתה נוקשה, עקשנית ודחוסה כך שיכלה לראות מה קורה באזור הכואב ולהאזין לו.

למפעים יש הזדמנות לזהות מחסומים בקלות יחסית כי האזור הנוקשה בולט בתוך ים התנועה (48). המפעים צופה בכל הגוף. חסימה יכולה להיחשף על ידי המופעם שמנענע מתוך הרגל בעצמו במקום להרפות ולקבל.

רוברט

רוברט, פסיכולוג שרצה הסבר על עוצמת הרכות עבור העבודה. לטענת רוברט הוא היה מודה לגוף שלו ולא היו לו חסמים.

בהפעמה התברר שיש לו חסמים:זרועות, רגלים, סמך על עצמו בלבד.

מודעות אוהבת שומרת על בריאות גופנו. כשאנו מנותקים מהגוף, קושרים סביבו חבלים ומצמצמים את הנשימה הדבר יפגע בגוף.

התעלמות וחוסר מודעות משול לאדם כלוא בחדר סמוך ממנו מתעלמים ולכן נחלש, נפגע ונחלה. כשאנו חוסמים חלק בגוף ומפסיקים לשכון בתוכו עלול להיות תוהו ובוהו. יש אנשים שבנקודה זו מרגישים שאין להם שליטה על הגוף והוא עושה כראות עיניו. לעיתים אף שהוא מאכזב.

אנשים פונים לעזרה כשאינם יכולים לסבול עוד והכאב כופה עליהם.

הסרת החסימות האלו היא באמצעות רכות שמציעה ההפעמה והסרת החסימות משולה לקילוף חבל ספוג בדם שחתך את הבשר (49).

אמילי

אמילי בת 36 חלקה חוויות מסדנאות עוצמת הרכות.

היא לא נשמה לבטן כי זה הוחדר אליה בילדות כלפי המין. כלומר היא נתקה עצמה מהבטן ומאברי המין כאילו לא היו קיימים. כשבצעה תנועות פחדה מהתענוג.

היתה מעמידה שנים שהיא שלמה. בעקבות הלם מגילוי הסרטן הבינה שיש לה חצי גוף.

אינה רוצה לחתוך עצמה. הרגישה שהיסורים והפחד היו שווים. היא אבדה חלק מהגוף אך הרוויחה את עצמה. התעוררה והיתה שלמה.

חסימות גורמות סכנה בריאותית, מפצלות את גופנו, מבתרות את הנשמה ונוטלת את השלם מאתנו. אין אושר יותר משלמות ואומללות מחציון.

פיצולים ושלמות

סכר קבוע בגוף ויציב חוסם חלקי עצמי פיזית ורגשחת. חסימה מביאה לתקיעות ויוצרים חוסר איזון במערכת שלנו.

אנו עלולים להיתקע בטיפול באחרים ולא בעצמנו. כך נותר אי איזון גדל עד שמתפוצץ. זה יבוא לידי ביטוי בפיצול בין ימין/שמאל וסימפטומים בצד הגוף.

חשיבה הגיונית, זהירה, נבונה, תשלוט ללא סופנטניות כל שחוסר האיזון והתסכלו יתעצמו.

אנו יכולים לתפקד טוב אך לא להביע היטב את רגשותינו. במקום אנו מאחסנים אותם בשקט עד שהרעש הפנימי הופך מחריש אוזניים. יתכן כי קל לנו לזעום (50) אך קשה לנו לבכות. קל להיות תקיפים אך קשה להיות רכים. קל להיות בשליטה קשה להרפות.

האנרגיה בגוף ובבריאה היא אינסופית בין הקטבים בצורה 8. כשאנו שלמים הזרימה מתרחשת בכל הכיוונים : בנינו ובין העולם, בין היבטי הימין והשמלי של הנפש והגוך (נתינה-קבלה), מעלה ומטה (אינטלקט - אינסטינקט), קדימה-אחורה (מודע-לא מודע). חסימה עלולה להתייצב ולהפריע לזרימה בנקודה, במעגל או בו בעת בכמה מהם.

פתחנו חסימה בנו, בחברה ובכדור הארץ. נח לנו עם תכונות זכריות, ימניות : היגיון, אינטלקט, פעילות, כוחניות ושליטה. לא קל לנו עם תכונות נקביות, שמאלניות: רגש, אינטואיציה, הקשבה, קבלה והיכנעות. קשה להתכחש לחסימו בכדור הארץ כי הן כה חדות. החסימות מאימות על הבריאות והישרדות.

כשאנו חוסמים ומנתקים חלקים בנו זה נובע מכך שדיכאו את הבעת הרגש, ענישה כשהתנהגנו בספונטניות, סבל בעקבות פציעה או ניתוח, כאב להרגיש דברים מסוימים. במרכז חסימה יש פחד שמוביל לקיפאון וחסימה. כשאנו מאוהבים, מתרככים, נמסים - נפתחים.

עוצמת הרכות מרפא את הפחדים כמו שהאהבה נותנת.

ברפואה המזרחית, הרגש הקשור ליסוד המים הוא פחד. המים ממסים את הקרח הקפוא שלהם עצמם. הנענוע ממוסס כל מחסום להיעלם ללא אלימות ויש זרימת של נוזלים בגוך. הכיווצים נכנעים והגוף מתרחב ומתארך באופן כזה האדם נושם, מתרפא, חופשי, מלא חיים ומאושר. אנו מוצאים את עצמנו.

אנשים מוצאים חלקים "אבודים" בהם. זו חוויה מרוממת.(51)

חסימות וזיכרונות

קצב ההפעמה מביא לכך שכל הגוף ינוע. ניתן לראות חסימות (ראה טכניקה, חלק 2)

חסימה היא כמו מצבור של קורות עץ הצפות במורד הנהר. ככל שהן גדלים הן חוסמות את הכרוץ וכך הזרם איטי יותר עד שהלחץ הופך להיות כביר. בנענוע כל הגוף נע והקורות של החסימות מורעדות והזרימה מתחדשת. כשהעומס מוקבל ניתן לפרק את הפקק ולפלוט מחוץ לגוף דרך הכליות, הריאות, המעים, העור או בדרך רגשי.

כשנפתח חסימה יש שינוי חיצוני כמו נשימה עמוקה, רחשי מעים, עווית, תנועתיות ועוד.

• • • • • • • • • • סימנים חיובים שתהליך הריפוי בתנופה הם שינוים שמופיעים מחוץ לדפוס הרגיל שנתקעה המערכת.

קואים לשינוים אלו אופסים OUT OF PATTERN. זו חוויה חדשה רשית או פיסית או מנטלי.

חוויה לא שגרתית מראה כי החיים חזרו לגוף ולנשמה והתקליט השבור השתנה. האופס יכול להיות בהפעמה או בין לבין הפעמה (52) התגובה הראשונה לטיפול עלול להיות לא נעים לאור אי איזון כי הגוף רגיל לפקק התנועה.התמוססות המחסום מלווה באנדרלמוסיה וגלים סוערים לפני שהזרימה חלקה. תגובות אלו נפוצים בגישות ריפוי טבעיות שעובדות עם חוקי הטבע שטבועים בנו.

כשהחסימות מפנות מקומן הסיפור החבוי בחסימב וקשור לטראומה שגרמה להן צפים, משתחררים ועוזבים את גופנו.

כשהיתה טראומה עצרנו את הנהר והקפאנו את הפחדים כדי לא להיםגע והקמנו לטראומה אנדרטה. הטראומה משפיעה על מערכוצ היחסים שלנו. עם פינוי החסימות מתהפך התהליך וההפרעות מתפרקות וזורמות בנהר. כשהם נשטפים הם מעוררים ביציאה מתאי המח זיכורנות נושנים המסיעים לאינטגרציה, לשלמות ולבריאות.

מרים

מרים בת 41 שהגיע לטיפול בעקבות הצטברות נוזלים. לקחה תרופות מדי יום נגד נפיחות בלתי פוסקת שעיבתה את האצבעות, הקרסולים ואזורים בגוף.. סבלה מאוד והיתה מיואשת (53).

בתחילת ההפעמה היתה מודעת לדימוים מימיים. היא ספרה עליהם בביישנות ולא הכירה חוויות כאלה.

היא מספרת שראתה את הבית הישן בו גרה והתפלאה שזוכרת איך נראה.

הזכרונות הפתיעו ורגשו אותה. היא הפכה צעירה ולחיה סמקו.

כשהחסימות של מרים התעוררו היא נזכרה בטראומות שעברה ומצד אחר בימים האושר. עד אז היא אחסנה את הזכרונות במחסן ואבדה את המפתח.

הכחשה של היבטים מכאבים בחיים אנו קוברים עמם חוויות מאושרות.

בסוף הטיפול מרים רצה לשירותים. החלו הפחתת תרופות עד שהפסיקה לנטול אותן.

בעיות נוספות נפתרו: בעית אגירת מים, בעיות גופניות ורגשיות עמם למדה לחיות ושכחה מקיומן.

הפגישות הראשונות היו דיונים על זיכרונות עבר שאגרה וכשהשתחררה מהן הלכו הזכרונות ופחתו. המודעות לכאן ועכשיו התחדדדה. הודתה על ההזדמנות שנתנה לה להיות עדה ללידה (54)

מרג'ורי

אם צעירה שהפעימה בניו מקסיקו ארה"ב. הפעמה היתה פגישה לא צפויה לה עם הגוף.

מיד עם ההפעמה צפו זיכרונות : ניתוח שעברה בגיל 5 וביקוריה עם ההורים (בעת הפעמת הירכים) , ניתוח שקדים (הפעמת הגרון) הזכרון נכלא ברקמה המקומית עקב ההלם והזעם שחוותה לאחר שהרופאים פיתו אותה לנשום חומר הרדמה.

כתפיה נשאו את סיפו החיים קשים אותם נטלה בעת ההפעמה.

הזיכרון הפיג תחושה נוקשה בגופה. היא השתנתה מקושי לנחות, מצער לשמחה, ממות לחיים. היא עתה היתה רכה, יפה ופתוחה יותר. הנשימה העמיקה והבנה עמוקה זרמה מתוכה.

קרולין - עסקה בריברסינג ויצגה זכרונות אחרים. בהפעמה הרגישה סדרה של אנשים מגלגולים ותקופות שונות בהיסטוריה. בעת ההפעמה שחררה דימוים אלו וריפאה עצמה.

בעוצמת הרכות הזיכרון צף ועולה ללא כח. הם באים ונסוגים כמו גלי ים. לפיכך שחרור טראומות אינו טראומטי והריפוי נעשה עם זרם החיים

מופעמים מדווחים על מפרקים משותקים שחזרו לנוע לאחר שזכרון הפגיעה הטראומטית הופיע.בעיות נשימה נפתרו. הגישה הטיפוליות שלמדה האמינו כי יש לחיות מחדש טראומות כדי להירפא מהן (55). היא הבינה שאינה מסכימה עם הגישה הזו שיש לעבור שוב את הטראומה וזה נס ששרדנו אותם. עוצמת הרכות דולה זכרונות של הנאה ואהבה שננעלו בתתאי הגוף ושיש בכוחם לרפא פגיעות ופצעים. הכבוד לכאב ממקד את תשומת הלב בסבל וגורם לנו להתעלם מהשמחה ומעוצמת הריפוי הגלומה בנו.

הזיכרון יכול להופיע עם התרכות החסימה. הוא לא חינוי לריפוי. ההפעמה והנוזלים המתחלפים, התפוררות חסימות מובילים לריפוי. יש שמתחברים בקלות לזכרונות ויש המעלים דימוים שונים ויש המכוונים לרגשותיהם. אין דרך ריפוי.

טראומות שגרמו לחסימה בגוף התרחשו לפני שהתפתח הזיכרון האינטלקטואלי. הגוף לא שוכח. התאים מסוגלים לשחרר חומרים כלואים. כשהחסימה משתיררת אנשים מודעים לרגשות שאוחסנו בגוף . מודעות חשובה להעלאת זיכרונות.

הקשבה לגוף ולרגשותינו חשובים. כשחווים את עצמנו אנחנו יכולים להבין את ההרגשה של לבוא הבית ולמצוא את היהלום שאבדנו.

מלכודת השיפוטים

חסימה אינה שלילית.

בעת ההפעמה הרבה אנשים מצאו טעויות וכישלנות והם התאכזבו. זה מאפין אנשים עם שיפוטים ישנים. חסימה היא לא העיקר אלא השימוש בה אנו עושים.

עוצמת הרכות עובדת עם חסימה ללא שיפוט. חסימה היא אוצר חיינו הגדול ביותר עם התובנות העמוקות ביותר של חיינו (56). הפוטנציאל לריפוי נמצא בבעיה עצמה. המקום שבו נמצא הפצוע הוא המקום שהגוף מכוון אליו את רב תשומת הלב. סביבו פועלים תהליכי ריפוי. פצע (פציעה רגשית, בעיה, טראומה)-ריפוי הם שני פנים לאותה אנרגיה שיכול לשנות כיוון. יכולה לסמן נקודת מפנה, לידה מחדש וריפוי.

להעז ליהנות

לכולם יש חסימה: טראומה ופציעה. השימוש בחסימה יכול להוביל להרס או לגאולה. תלוי בנו. "מעז יצא מתוק". חסימה היא מעצור בפני החיים - מכסה מוות. יש לתת לחסימות את הכבוד המגיע להן. בחסימה יש עוצמה.

כל אנרגיה יכולה להיות שימושית או לגרום להלם קשה. כמו חשמל. אזורים בהם אנו חשים כאב אנו יכולים לחוש עוצמה רבה בחיים. זה תלוי בנו. כשהנאה אסורה היא הופכת לכאב - הנאה מוכחשת.

מתחת לכל כאב מונח פוטנציאל לתענוג. ספגנו אזהרות רבות נגד התענוג. צברנו תאי מטען כבד של פחד ואשמה. מינקות נתקלו בניסיונות להתענג בתגובות זעם ובענישה.

• • • תענוג הוא חוק בסיסי בתינוקות ובילדים. הם נרפאים מהר ממבוגירם. האם יש קשר בין השנים? תענוג הוא מפתח הבריאות. כאב הוא מושל המחלה. בהעדר הנאה אנו מסרבים לחיות ולכן נפתח ***מחלה. מערכת העצבים מגיבה להנאה בצורה חיובית מהר יותר מאשר לכאב. הגוף מגיב בקלות למשחק, לעדנה, לצחוק, להנאה.

נשום לאזור בו אתה נוטה לסבול. נשימות עמוקות ואטיות. הקשב לכאב. תן לו לדבר במילים, בדימוים או ברגישות (57). נקה עצמך משיפוט, הזמן תעונות נשכחים ונסתרים של האזור לביקור. האם יש התנגדות? מה קורה. [משפט שממליצה לומר]

המשפט עלול לאיים על השומע. על כאבו (ר פרק 7).

חבר קרוב נעזר בעוצמת הרכות כדי לחקור את שורשי אביו בשל סכסוך עם אמו. לאחר מכן הכיר כי אמו נתנה לו המון מתנות עליהם הוא אסיר.

לסיכום

זהב נמצא בבוץ. פנינים נוצרים בצפדות פגומות ופרח הלוטוס, סמל החיים, צומח מהרפש.

מפתח לריפוי - מצוי בחסימה. אל תקרוב אל החסימה שלך או אל אחר ללא אהבה וכבוד.