משתמש:עודד פרידמן/ארגז חול/הרב שלמה שטנצל/פרק 1
כשנולד הרה"ג רבי שלמה שטנצל זצ"ל בבית החולים "הדסה" התל אביבי של אותם ימים, זה קרה בי"ב כסלו תרצ"ח, אלה היו שנים קשות בארץ ישראל, מבחינה חומרית ורוחנית כאחד, באירופה ובפולין נשבו רוחות המלחמה ההסתה האנטישמיות של היטלר מגרמניה, ושם בסוסנוביץ , בטשענסחוב, נשארו שאר בני המשפחה של אביו ואימו.המברקים הגיעו דחופים לארץ ישראל עם דיווחים על ההתפתחויות החמורות המתרחשות על אדמת פולין וגרמניה. בסייעתא דשמייא מיוחדת, מציל אביו רבי יונה את משפחתו, ו 4 שנים לפני תחילת מלחמת העולם השניה, בשנת תרצ"ה, מגיע באוניה לישראל ביחד עם האדמו"ר מסוכוטשוב "החסדי דוד" רבי דוד בורנשטיין הי"ד ועם ש"ב הגאון מקוז'יגלוב רבי אריה צבי פרומר הי"ד שהגיעו לביקור בארץ ישראל, הם חזרו לפולין לאחר הביקור, ורבי יונה שטנצל זצ"ל מצליח להציל את משפחתו מהתופת הוא ומשפחתו נשארת בישראל ביחד אשתו הרבנית שבע בת הנגיד רבי חיים פישל מחשובי ועשירי חסידי גור בסוסנוביץ, ושלושת ילדיו. אביו רבי יונה שטנצל משתקע בתל אביב, מחשובי חסידי רדומסק, מחפש את ריכוז החסידים, ובתל אביב של אותם ימים, מתגוררים האדמו"רים.
האדמו"ר הצדיק רבי ישראל מהוסייאטין היה נחשב לאחד מגדולי האדמורים של אותה תקופה, האדמורים שקבעו את משכנן בתל אביב היו החסידויות בעלז, ביאלא, מונקאטש, ' לעלוב, הוסיאטין, סדיגורה, מודז'יץ, בוהוש, בויאן, אוז'רוב, סוכוטשוב, סטריקוב, וסלוי, נדבורנה, קוז'ניץ, קוידינוב ועוד. לפחות ארבעים חסידויות שכנו במרכז העיר.
כילד קטן האווירה בבית ובכל מקום, הוא המצב החמור שעוברים יהודי אירופה ומשפחתו הקרובה, והשמועות מתחילות להגיע על בני משפחת אביו ואימו המושמדים בשואת יהודי אירופה בפולין. כשרבי יונה הגיע לארץ הקודש, שרר עוני גדול בישוב בארץ. זו היתה תקופה של 4 שנים לפני תחילת שואת אירופה. בהגיעו לארץ, פתח עם אשתו מפעל בשם "דבק יונה" במטרה לפרנס את בני ביתו. אשתו שבע ניהלה את המפעל הקטן, ודרך זה הם התפרנסו בשנים הראשונות לבואם, עד שנתמנה לחבר הנהלת רבנות תל אביב, ואז העביר את המפעל לגיסו משה פישל. את תפקידו כרב קיבל בזכות השתדלויות של אמו הרבנית מרים ביילא, אשה מלאה רוח, שהפעילה קשרים והגיעה לארץ במיוחד מפולין לסדר תפקיד לבנה. כמו"כ נתמנה לרב האחראי על השבת בתל אביב. האדמו"ר מרדומסק שלח מכתב בידי אביו שנאמניו בארץ ישראל שיעזרו לאביו בתחילה שלחו ללמוד בתלמוד תורה "סיני" שהיה תלמוד התורה ששם למדו החסידים בתל אביב, אולם עקב המצב הרוחני והכלכלי כאחד בתל אביב, אביו שלחו ללמוד בירושלים, ובשנת 1948 בזמן מלחמת השחרור והמצור על ירושלים היה רעב בירושלים "פשוט לא היה מה לאכול" סיפר הרב שטנצל למשפחתו, "היינו הולכים לשדות בר באזור ירושלים וקוטפים עלי חוביזה", חוביזה נודעה בארץ בכך ששימשה את תושבי ירושלים למאכל בעת המצור והרעב במלחמת העצמאות. היא גדלה בשדות בר, אזורים זנוחים, אך גם בגינות הבתים במלחמת השחרור. הרעב היה כה גדול סיפר פעם הרב שטנצל "נכנסנו אני וחברים לתוך מחנה "האצל" שהיה ללא אנשים ודי נטוש, חיפשנו אוכל, ואז מצאתי אקדח מונח על השלחן, בהחלטה רגעית של ילד, שמתי את האקדח בתוך מכנסי, וחזרתי לכיוון מקום לימודי, האקדח הוטמן על ידי ע"י עץ עד לפני מספר שנים שהוא סיפר את סיפור האקדח הוא הוריד את קולו, על מנת לשתף את הסוד הגדול של האקדח כילד בירושלים.