ניתוח יצירות ספרותיות/ארנסט המינגוויי/הזקן והים

סקירה

הדייג הזקן (סנטייגו) לא דג דבר כבר 84 ימים רצופים. נער בשם מָנוֹלין עבד אצלו עד אשר מאסו הוריו של הנער בחוסר מזלו של הזקן והכריחו אותו לעבור לסירת דיג מצליחה יותר, אך הנער והזקן אוהבים זה את זה ומבלים יחד כל יום בבוקר (לפני היציאה לים) ובערב (אחרי החזרה). ביום ה-85 הזקן יוצא למסע בדד ארוך ומיגע על מנת להשיב את מזלו...

מוטיבים

החבלים אשר בעזרתם מפרנס את עצמו, אך הם אלו שגם פוצעים אותו הכי הרבה.
דגים מעופפים (אדישות); דולפינים (שמחה); הכרישים (סכנה).
העננים והרוח לכיוון קו המשווה אשר תמיד נושבת בשעה ידועה.
בדידות <-> ביטחון עצמי <-> נחישות; פסימיות <-> אופטימיות <-> תקווה; חיים <-> מוות; מזל <-> ביש מזל.
הגוף שלעתים בוגד במחשבה ולא נעתר לרצון.
בשר ומלח.
מיטה, שינה, חלומות.
בסופו של דבר, בחיים האמיתיים כל אדם מתמודד עם חייו לבדו.

דיון

הדייג מתמודד כל הזמן עם הלא ידוע והלא נראה ולעתים נראה כי אלו כוחות הגדולים ממנו. יש קונפליקט תמידי בין הזקן לבין עצמו ובין הזקן לים.
הזקן מזכיר פעמים רבות את הקרבה בין בני אדם לדגים, לעומת הריחוק שבין בני האדם לכוכבים. הוא קורא להם "אחינו".
ניתן להמשיל את תהליך הדייג לחיים, ואת הדייג אשר יושב בסירתו על פני המים לרוב האנושות הפאסיבית: הדייג לא רואה את כל העושר הרב אשר מתרחש מתחתיו. הוא רק יושב ומחכה שדבר-מה יעלה בחכתו ו"יקדם את העלילה". כך גם קורה בסיפור (תפיסת הדג מקדמת את העלילה) וכך גם קורה בחיים (השפעות חיצוניות אשר מטלטלות את האדם).
הזקן הרחיק מאוד בסירתו לתוך הים ובכך גם הרג את דג החרב האצילי, גם פגע בעצמו וגם איבד את כל הבשר לכרישים שהריחו את הדם והגיעו לסירה. בשלב מסוים הוא אכן מצר על כך שעשה את כל זאת ומבקש שכל זה יהיה לחלום.
לאורך כל הסיפור הקורא נכנס לפסימיות יחד עם הזקן בעקבות מצבו המדרדר, אך הזקן כל פעם שב ומפתיע עם תחבולות חדשות: קשירת הסכין למשוט, המחשבה על שימוש בחרבו של דג החרב, התגוננות באמצעות מוט ההיגוי ועוד. גם כאשר הגיעה להקת כרישים אל חצי הדג הנותר, המשיך להכות בהם עד הרגע האחרון בו לא נשאר דבר מן הדג.
סוף הסיפור מעביר את הרושם שהזקן חווה את החוויה הגדולה ביותר של חייו ושכעת הוא שליו ושלם, וממשיך בעבודתו עם חכמת חיים נוספת (עם התקדמות העלילה הזקן מעיר כי פעם הבאה יקח עמו מלח ולימון, אבן משחזת ועוד).

נקודות למחשבה

לנוכחות האדם מספר רבדים: איך שאנו רואים את עצמנו, איך שאנו חושבים שאחרים רואים אותנו, איך שאחרים רואים אותנו באמת ואיך שהיינו רוצים להיות. מהי ההקבלה בסיפור בין רבדים אלו לבין הביטויים השונים לעולם הטבע בסיפור (ים-יבשה-כוכבים, דגים-עופות-בהמות, דייג-שחקן בייסבול, וכדומה)..?
בע"מ 71 (בהוצאה החדשה) הזקן מהרהר על הדג הענק הקשור לסירתו: "האם הוא זה שמחזיר אותי לחוף או אני מחזיר אותו?". חישבו על משפט זה בהקשר של מלחמה ושבויים.
רוחו של הדייג היא מופת לנחישות ולאופטימיות. כמה פעמים נראה לכם שהייתם מאבדים את התקווה במקומו של הזקן?

לקריאה נוספת

ארנסט המינגווי, הזקן והים, הוצאת פן, 2005.

ערך בוויקיפדיה: הזקן והים