ניתוח יצירות ספרותיות/דן פגיס/כתוב בעפרון בקרון החתום

קצת רקע

דן פגיס נולד בשנת 1930 בעיר רדאוץ שבבוקובינה,רומניה. בימי מלחמת העולם השנייה היה כלוא במחנות ריכוז. בשנת 1947 עלה לארץ עם עליית הנוער והשתקע בקיבוץ מרחביה. השיר נכתב תוך התייחסות ברורה ומלאה למעללי מלחמת העולם השנייה דרך עיניו של ניצול שואה.

המבנה

השיר הוא שיר קצר. הוא מורכב מבית אחד בעל 6 שורות, אשר בכל שורה מספר המילים נע בין 2-5. השימוש בכל כך מעט מילים מעצים מאוד את החשיבות של כל מילה ומגרה את הקורא להיזרק אל האסוציאציות הטעונות שמציב המשורר במילות השיר.

אין בכלל פיסוק, ולכן נדמה שכל השורות מתחברות למשפט אחד, למרות שלא קיים אף לא משפט תחבירי אחד בשיר. (אפילו לא בכותרת.) השורה האחרונה בשיר קטועה, והיא מאפשרת לקורא לחזור אל השורה הראשונה ולהתחיל את הקריאה מחדש מבלי שרצף הקריאה ישבר. השיר מתחבר למעין מעגל, שלאחר כמה קריאות אין מקום מסוים וברור בו השיר נגמר או מתחיל, זה בא להראות את משלוחי היהודים להשמדה בשואה אשר לא פסקו. יש הסוברים שאם קוראים את השיר בקול בצורה מונוטונית (אחידה, שאין בה שינוי) הניגון של המילים מזכיר ניגון של קרון הנוסע על פסי רכבת.

הכותרת

הטקסט מעלה שאלות רבות, והעובדה שהוא כתוב בזמן הווה ובגוף ראשון הופכת את אותן השאלות לדחופות ביותר. "כאן" - איפה? "במשלוח הזה" - איזה? "אני חוה / עם הבל בני" - מדוע המילים "מבולגנות" במקום להיות כתובות במשפטים מסודרים? "אם תראו את בני הגדול" - מדוע בנך הגדול לא איתך? איפה אפשר לראות אותו? "קין בן אדם" - מה הכוונה? אביו של קין הוא אדם, או שמא קין הוא בן-אדם? "תגידו לו שאני" - להגיד לו מה? למה אין סוף למשפט? להודעה? שאלות אלו ועוד רבות אחרות עולות מן הטקסט, ואלה שאלות שיש לתת להן תשובה מיידית.

הכותרת מעניקה לשיר חלק גדול מהתשובות ומביאה את הקורא למימד הנכון לקריאת השיר: "כתוב בעפרון בקרון החתום" השיר נכתב בעפרון על קיר של קרון רכבת לפני שנים רבות, בתקופת מלחמת העולם השניה, על ידי יהודיה בדרך למחנה (ריכוז, עבודה, או אולי אף השמדה). בגלל זה המילים מבולגנות. זו הסיבה לכך שהמשפטים אינם שלמים ומסודרים. הלחץ, ההיסטריה, הצפיפות - חוה לא כתבה את השיר ברגע של שקט ושלוה, אלא מתוך הרצון הדחוף להשאיר ממנה זכר, לספר את הסיפור שלה, אולי אפילו להודיע לבנה מה עלה בגורלה. הכותרת מעניקה את המימד ההיסטורי וקובעת- השיר הזה הוא שריד מהעבר. כבר אי אפשר לעזור לחוה. בנוסף, היא גם נותנת לקורא את האפשרות לנחש למה השיר נקטע באמצע. אולי הרכבת עצרה והיא נאלצה לרדת מהקרון? אולי העפרון נשבר? אולי היא בסך הכל רצתה שימסרו לבנה הגדול את עצם היותה? ("תמסרו לו שאני.") אולי קרה משהו בקרון שגרם לה להתנתק מההודעה לבן שלה ולדאוג למשהו אחר?

בקיצור - הכותרת מביאה את מושג "השואה" אל תוך השיר.

הערה קטנה בנוגע לצמד המלים "קרון חתום"- מכתב יכול להיות חתום. תיבה יכולה להיות חתומה. באשר לקרון רכבת הדבר נשמע פחות הגיוני. הסגירה האטומה הזאת של הקרון מחזקת את המונח "משלוח", שמצויין בשורה הראשונה בשיר. זהו אינו קרון רכבת רגיל. אין אפילו חריץ לנשום ממנו אוויר- הכל חתום, סגור, נעול, ללא דרך חזרה.

עוד דבר- השיר כתוב בגוף ראשון, והמילה 'חתום' מעניקה לשיר מן משמעות של מכתב. הקרון הוא מעין חתימה על המכתב, משום שאת המכתב עצמו חוה לא סיימה לכתוב. הקרון הוא זה שנשאר לחתום אותו - לסגור אותו.

השמות המיוחדים - מימד II של השיר

המשורר מביא מימד נוסף לשיר באמצעות השימוש בשמות מסוימים המוכרים לכל: סיפור המשפחה הראשונה באנושות וסיפור הרצח הראשון באנושות. פגיס משתמש בשמות מהסיפורים התנ"כיים על מנת להעביר את המסר של השיר. למעשה, הוא מעביר אותו בשלוש נקודות מרכזיות שונות.

1. סביר להניח שלדוברת בשיר בכלל לא קוראים חוה, אך היא משתמשת בשם הזה כדי ללמד את העולם שיעור בהומניות: אני חוה, אם האומה האנושית כולה, נשלחת אל המוות עם הצאצא שלי, ובכך אנושות שלמה מתבטלת; מושמדת.
2. השימוש בשמות האחים קין והבל מביא את הקורא אל סיפור הרצח הראשון באנושות, מה גם שהוא רצח אחים. הדוברת מבקשת באמצעות השיר על קיר הקרון שכל מי שיקרא את השיר יזכור שמדובר ברצח אחים. בני האדם כולם אחים. כולם באו מאותו מקום, גם הגרמנים וגם היהודים.
3. השורה שלפני האחרונה אומרת- "קין בן אדם". אם נשייך את השורה לסיפור שעל פני המים, הרי שהפירוש הוא שאביו של קין הוא אדם, בעלה של חוה, אך הפירוש הנוסף הוא שקין, רוצח הבל, הוא בן אדם. הוא אנושי, הוא לא מפלצת. רבים מכנים עד היום את הפושעים הנאצים כמפלצות וכמשוגעים. האמרה החזקה הזאת - "קין בן אדם" - מדגישה שהרוצח אינו מפלצת או כל דבר אחר שרחוק מהתפיסה האנושית. גם הרוצח הוא בן אדם לכל דבר, ויש להתייחס אליו כאל כזה. (כאשר שופט קובע בבית משפט שהרוצח לא שפוי, הרי שההגיון שלו אינו בריא, ולכן יש להקל בעונשו. יכול להיות שהמשורר רצה להדגיש באמצעות האמרה הזאת, שאסור להקל ראש בעונשם של הנאצים ולקבוע שלא פעלו תוך הפעלת שיקול דעת בריא.)