ניתוח יצירות ספרותיות/זלדה/כאשר היית פה

כאשר היית פה
ומבטך החוּם מגן עלי
ומחשבותינו נוגעות
פתע
כנף אל כנף.

כאשר היית עמדי
בתוך הדברים החולפים
היו הקירות בני בית קשישים
שסיפרו מעשיות עתיקות
בערב
כאשר שתינו תה.

עכשיו הקירות אינם מחסה
הם הסתגרו בשתיקתם
ולא ישגיחו בנָפלי
עכשיו הקירות סיד ומלט
יסוד זר
חומר לא עונה כמוות.

תוכן ומשמעות

הדוברת פונה בגוף שני אל אדם שהיה יקר לה אך לא נמצא איתה יותר "פה" במקום שהיה עד כה נחלת שניהם. הרגשת האובדן והבדידות מודגשים בנוכח הניגוד בין העבר להווה, בין זמן היותו עמה לבין זמן הסתלקותו מחייה. המילה האחרונה בשיר "מוות" מסבירה את סיבת היעלמותו מחייה ומהדהדת לכל אורך השיר. השיר בנוי משלושה בתים שדומים בצורתם. שני הבתים הראשונים מתייחסים לזמן עבר ומתארים מצב של נוכחות "כאשר היית פה " ו"כאשר היית עימדי". אנפורה זו עומדת בניגוד לבית השלישי הפותח במילה: "עכשיו" בית זה מתייחס לזמן הווה ולמצב של היעדרות.

בית ראשון

בבית הראשון פונה הדוברת אל האיש ומשחזרת את תחושותיה מזמן היותם יחד. שיחזור התחושות מובע באמצעות שני ציורי לשון: "מבטך החום מגן עלי" – די היה במבט כדי לנסוך בי תחושה של בטחון והגנה (השימוש בצבע החום בהאנשה זו יוצר תחושה של חום וביתיות). "מחשבותינו נוגעות פתע כנף אל כנף" - באמצעות מטאפורה זו מתארת הדוברת את הקרבה הנפשית העזה שהייתה בין שני בני הזוג, המחשבות מתוארות כציפורים המשיקות את כנפיהן זו בזו. הקשר ביניהם הוא מעבר למילים. תיאור זה מזכיר גם "זוג יונים" שהן סמל לנאמנות ואהבה. פרשנות אופציונלית נוספת למטאפורת הכנפיים הינה רוחנית יותר, ומתקשרת לאווירת השכינה המתבטאת באמצעות כנפי הכרובים המשיקות זו אל זו מעל לארון הקודש בבית המקדש.

בית שני

הבית השני נפתח במילים "כאשר היית עמדי" - אנפורה לפתיחת הבית הראשון בתוספת שיבוץ מקראי מן הפסוק "גם כי אלך בגיא צל-מוות, לא אירא רע כי אתה עמדי" - תחושת ההגנה שחוותה הדוברת ומתוארת כאן מתקשרת אל תחושת ההגנה שחשה תחת מבטו של בן זוגה. בהמשך הבית, מתארת הדוברת את הרגשתה, באמצעות מטאפורה המתארת את סביבתה הפיזית. היא אומרת כי בזמן שהיה עמה, בין כל הדברים החולפים בחייה, אפילו קירות הבית היו אנושיים מבחינתה "בני בית קשישים שסיפרו מעשיות עתיקות בערב כאשר שתינו תה". פעולות פשוטות ויומיומיות כמו שתיית התה, היו עבורה חוויה ייחודית שיש בה קסם, חום והרגשת ביתיות. קירות הבית הכילו בתוכם את כל הזיכרונות והחוויות המשותפים לה ולבן זוגה. עובדה שהדוברת מציינת "כאשר היית עמדי בתוך הדברים החולפים" מהווה רמז לכך כי גם אותו אדם יקר היה בן חלוף, או שהדוברת הרגישה שהוא אינו בן חלוף אלא ישאר איתה לנצח, ולכן קשה לה מאוד כשהוא כבר לא נמצא איתה.

הוא מת

בית שלישי

הבית השלישי מתאר באופן חד וכואב את הפער העצום בין חווית הזוגיות של הדוברת בעבר, לבין חווית הבדידות שהיא חשה בעת הכתיבה, בהווה. הקירות שתוארו בבית השני כעצמים כמעט חיים האוגרים בתוכם שלל חוויות וזיכרונות מחיי הזוגיות של הדוברת ובין זוגה, שותקים. הם אינם חיים עוד, אלא רק "יסוד זר, חומר לא עונה כמוות" העשוי "סיד ומלט" - חומרי בניין חד-גוניים, בשונה מן הביתיות החומה ששודרה, בבית הראשון, במבטו של בן זוגה של הדוברת. הבית מציג גם ראיה לעתיד, גם אם עגומה וחסרת מזור - הקירות לא ישגיחו בנפילתה של הדוברת, הם לא יתמכו בה כאשר תגווע ולא תהיה עוד. לאחר שנות זוגיות רבות כל כך, נותרה לבסוף הדוברת בודדה.

מוטיבים בשיר

מוטיב = יחידה החוזרת על עצמה בטקסט.

קיימים כמה מוטיבים משמעותיים בשיר, כגון: מוטיב האנשת הקירות, מוטיב הגעגוע, מוטיב רמת הקשר בין בני הזוג, מוטיב המוות וכו'..

מוטיב המוות

ביצירה ספרותית זו המוטיב המרכזי הוא מוטיב המוות. במהלך השיר קיימים אזכורים רבים של המוות בשני אופנים: עקיף וישיר, להלן כמה דוגמאות לאזכור המוטיב בשיר:

1. הבית הראשון- מדבר בזמן עבר על אדם מסוים אשר נהג לגרום לדוברת לתחושת ביטחון וחום. ניתן להסיק על פי בית זה כי הייתה בין הנמען לדוברת אהבה הדדית, עצם העובדה כי מדובר על הנמען בזמן עבר ניתן להסיק כי הנמען איננו עוד בין החיים (אזכור של המוות באופן עקיף).
2. בבית השני- קיימת חזרה של אזכור מוטיב המוות באופן זהה לזה שמופיע בבית הראשון. המשפט הראשון בבית "כאשר היית עמדי" הוא ארמז לפסוק מספר תהילים "גַּם כִּי-אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא-אִירָא רָע- כִּי-אַתָּה עִמָּדִי" (תהילים, פרק כ"ג, פסוק ד'), פסוק זה מתאר דבר מטיל אימה ופחד, והאופן בו אותו אדם יכול להפיג את תחושת הפחד עצם היותו ליד הדוברת (זהו אזכור נוסף של המוות).

שיר זה בנוי מתמונות בודדות של וידוי אינטימי שבו עולה דמות המת. הדוברת מתארת את חווית האובדן כחוויה אישית קשה. נוכחותו של בן הזוג בעבר מזוהה עבורה עם חוסן והגנה ואילו המוות וההיעדרות בהווה מזוהים עם התפוררות וריקנות.