ניתוח יצירות ספרותיות/ח"נ ביאליק/הכניסיני תחת כנפך

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיספר ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

"הכניסיני תחת כנפך" הוא שיר שנכתב בשנת 1905 על ידי חיים נחמן ביאליק.

ניתוח השיר

הכותרת

הכותרת "הכניסני תחת כנפך" רומזת על משמעות השיר. הדובר פונה אל נמענת שזהותה לא ידועה בשלב זה ומבקש ממנה הגנה, אהבה, תמיכה, מחסה, חום וביטחון. הבקשה מובעת באמצעות מטפורה של גוזל הפונה אל הציפור האם. המטפורה הזאת היא ציור לשוני המצביע על הסיטואציה בשיר. הדובר פונה אל דמות נשית שתתן לו חסות. בכל אחד מבתי השיר, חוץ מן הבית הרביעי, נרמזת הסיטואציה הזאת. ברוב בתי השיר הדובר משמיע באוזני הנמענת מעין וידוי.

בית ראשון

זהות הנמענת יכולה להיות:

האם, ואז המשאלה "הכניסני תחת כנפך" היא בקשה של הדובר לחזור אל הילדות האבודה ולאהבת האם המגוננת.
הזהות השניה, "אחות" במובן של אהובה (לפי שיר השירים) ואז המשאלה היא בקשה למימוש משאלה ארוטית (הכניסני תחת כנף בגדך).
הנמענת יכולה להיות "השכינה"- כינוי שה' בלשון נקבה שמדגיש את תכונותיו הנשיות, אמהיות של האל כאל מרחם, מגונן שכואב את כאב עמו. אז המשאלה היא שהשכינה תגונן עליו או תקבל את תפילותיו "קן תפילותי הנידחות". המילה "קן" אינה מתקשרת לקן של ציפורים, אלא במובן של כלי קיבול לתפילותיו הנידחות- התפילות שלו שלא זכו למענה או להתייחסות. לכן, ניתן להסיק כי הדובר מבקש מהנמענת שתספק לו אהבה כבן משפחה ("והיי לי אם ואחות"), שבחיקה הוא יוכל להתנחם ולקבל מקלט.
הנמענת היא דמות דמיונית שאליה הדובר פונה.

בית שני

"ובעת רחמים, בין השמשות," שעת השקיעה שהיא לפי היהדות השעה שבה נפתח שער הרחמים, שבה אנשים מתוודים וחושפים את אשר על ליבם. נוצר הרושם שהדובר זקוק לרחמים. הדובר מנצל תקופה זו ופונה אל הדמות ומבקש ממנה שתתכופף כדי שהוא יספר לה את הסיבה לכאבו ("שחי ואגל לך סוד ייסורי"). הוא טוען שהגיעה אליו השמועה שיש נעורים בעולם, והוא שואל: אם אכן לכל אדם יש נעורים, היכן הנעורים שלי? למה אני לא זכיתי לחוות את התקופה הזו?. המילה "אומרים" הופכת את קיום הנעורים לשמועה (מבחינת הדובר), דבר שמוטל ספק בעצם קיומו. בבית זה, הדובר חושף את הסיבה לסבלו, בשאלה רטורית שמשקפת את הכאב הגדול שהוא מתמודד עמו- "היכן נעורי?".

ייתכן והשיר מתייחס לביאליק עצמו, שאת ימי ילדותו העביר ב"חדר", בלימודי תורה.

בית שלישי

הדובר כנראה כבר בחור בוגר שפונה אל האהבה ומדבר על הכאב של אהבה נכזבת או של חוסר האהבה, וזו סיבה נוספת לסבלו - המחסור באהבה. הוא מגלה כי "נפשי נשרפה בלהבה". ללא ניקוד, ניתן היה לפרש כשרפה מאש (שכן אחת הצורות של האש היא להבה)- כלומר ככוויה מדבר חם, אך מהניקוד מתברר שמדובר על להב של כלי חד- כמו סכין או חרב. לא ידוע של מי הלהב, אך ברור כי לדובר היה אירוע טראומטי בעברו (אהובה שבגדה או איכזבה אותו?), שהשאיר אותו עם צלקת- ספק נפשית, ספק פיזית, ועדיין הוא מרגיש את הצריבה שלה, כאילו רק עכשיו היא נוצרה. רק הפן הנפשי מתאים, מאחר והוא מתיישב עם רוח השיר.

"אומרים אהבה יש בעולם/ מה זאת אהבה?", בניגוד לבית הקודם, השאלה פה פחות תמימה ונאיווית ונאמרת בציניות, יאוש ואכזבה של מי שנפגע מאהבה או שמאוד רוצה באהבה רומנטית.

בית רביעי

אין פניה אל נמנעת. "הכוכבים רימו אותי" בלשון הסמלים של ביאליק הכוכבים מסמלים משאלות ותקווה. הוא מלא יאוש, כבר אין לו תקוות או חלום- פניה מרומזת לשכינה. הוא מרגיש שהשכינה או כוכבי האל רימו אותו ולכן הוא לא פונה אליה ישירות (כמו שהוא פנה בשניי הבתים הקודמים ישירות אל האם והאהובה). היאוש שלו כל כך עמוק שהוא מרגיש שאין לו דבר.

בית חמישי

למרות שהשיר הוא שיר מסגרת והבית האחרון חוזר במדויק על הבית הראשון, לאחר שקראנו את שאר הבתים, בקשתו נשמעת בעיקר כמשאלת מוות. בבית הראשון הרגשנו שהדובר מצפה לנחמה מהנמענת אבל פה השורה "הכניסני תחת כנפך" מזכירה לקורא את תפילת אל מלא רחמים שגם שם מבקשים שהנפטר ינוח בסתר כנפי ה'. אם בבית הרבעי הדובר אומר שאין לו יותר למה לחיות בבית הזה הטענה מגיעה לשיאה בבקשה (כנראה מהשכינה) לשלוות המוות.

קישורים חיצוניים

מילות השיר בפרויקט בן-יהודה.