ניתוח יצירות ספרותיות/יהודה עמיחי/תיירים

על המשורר עריכה

יהודה עמיחי נולד בעיירה וירצבורג בדרום גרמניה בשנת 1924. כשהיה בן 11, עלה עם משפחתו ארצה. הוא התגורר בירושלים לאורך מרבית שנות חייו. כשפרצה מלחמת השחרור, התגייס עמיחי לפלמ"ח. כשהסתיימה המלחמה, הוא למד תנ"ך וספרות ועסק שנים רבות בהוראה. שיריו מאופיינים בפשטות המזכירה שיחה מלב אל לב, ונשמעים כמו דיבור של אדם המספר על עצמו ללא ניסיון לעשות רושם. עמיחי שגדל בעולם דתי וחונך במסגרתו, בלט בעזיבתו עולם זה ובעיסוקו המרובה בשיריו בהטלת ספק בקיומה של השגחה אלוהית בעולם. בשירים רבים הוא עסק בנושאים קיומיים יומיומיים, כגון: משפחה, אהבה, מוראות המלחמה, החיים וטעם החיים. כל אלו תוארו מנקודת מבט אנושית-אישית. ציבור הקוראים אהב מאוד את שיריו של עמיחי והממסד הספרותי העניק לו פרסים יוקרתיים ובראשם את פרס ישראל לשירה לשנת 1982.

יהודה עמיחי נפטר בירושלים בשנת 2000.

תוכן השיר ומשמעותו עריכה

בית א´ עריכה

פתיחת השיר מתארת בני-אדם המכונים בריחוק (טון מזלזל) "הם" ומכוונת על-פי הכותרת לתיירים הפוקדים את הארץ ומבקרים במקומות קדושים כמו מוזיאון "יד ושם" והכותל המערבי. תיירים אלו "משחקים את המשחק" במובן זה שהם מתנהגים כפי שמצופה מהם, אף שאין מדובר בהתנהגות אותנטית. הם "יושבים ביד ושם", רמז למילוי חובה שנעשית בחוסר-חשק מיוחד (יושבים במובן של מעבירים את הזמן), "מרצינים ליד הכותל המערבי", המשך לגישה הצבועה המאפיינת את התיירים. הם לא באמת חשים קרבת נפש למקום, אך הם יודעים שמצופה מהם להיות רציניים במקום הקדוש ליהדות, לכן הם "מרצינים" (כמו מעשה כפייה מאולץ בשביל להיות בסדר). לאחר שהם מסיימים את חובתם התרבותית-מוסרית (זיכרון חורבן הבית וזיכרון השואה), הם מתפנים לצחוק וליהנות בחדרי המלון בו משתכנים.

בית ב´ עריכה

התיאור הציני של התיירים נמשך עם הצגתם בשעה שמצטלמים עם "מתים חשובים" באתרי זיכרון שונים. תיירים אלו ממלאים את חובתם בכך שהם מצטלמים בקבר רחל, בקבר הרצל ובגבעת התחמושת. זהו ביטוי מגחך על חיבורם המזויף של התיירים למורשת היהודית והישראלית. הם לא באמת מתעניינים בהיסטוריה היהודית וגם לא במלחמות ישראל, אך מתוך נימוס (שלא לומר צביעות), הם מתחברים לזמן קצר לסמלים מקומיים אלה. לאחר שמסיימים את הביקור אצל "המתים החשובים", הם חוזרים לענייניהם האמיתיים – לעיסוק היומיומי והנורמלי בנערות נאות ובטיפול המתבקש בייבוש התחתונים הרטובים לאחר הכביסה בחדר בית-המלון.

בית ג´ עריכה

בתפנית חדה ובלשון סיפורית-דיווחית, מתאר המשורר מעשה שהיה. פעם הוא ישב על מדרגות ליד שער במצודת דוד (עוד סמל היסטורי קדום), נח מסחיבת סלי הקניות הכבדים שהניח לצדו, הוא ראה קבוצת תיירים עומדת בסמוך. הוא שימש להם נקודת ציון. המדריך השתמש בו כדי להסב את תשומת-לב התיירים לקשת מהתקופה הרומית. המשורר זז וחשב בלבו שהגאולה תבוא כאשר המדריך ישתמש בקשת העתיקה כנקודת ציון לשם הסבת תשומת הלב לאיש היושב לצדה עם פירות וירקות שקנה לביתו. זהו הרהור פנימי של המשורר הקובל על סדר העדיפויות הלקוי בעיניו. הוא סבור שהעניין האמיתי צריך להיות בבני-אדם ולא בסמלים היסטוריים וארכיטקטוניים שאין להם דבר עם הקיום הממשי בהווה.

דרכי עיצוב עריכה

סגנון דיבורי ואירוני עריכה

המשורר בוחר בסגנון דיווח המזכיר תיאור פשוט ויומיומי ונמנע משימוש בלשון גבוהה וציורית המקובלת בשירה. בבחירה זו, הוא ממחיש את העדפתו לפשוט ולרגיל על פני המיוחד והנדיר. מבחינתו, אתרי המורשת בירושלים הם בסך-הכול תפאורה קפואה לדבר האמיתי שהוא החיים במקום. לכן הוא מעדיף תיאור דיבורי-אנושי ויומיומי המשקף שגרת חיים רגילה, על פני תיאור מוגבה ומזויף שהוא בגדר עיסוק בתפל ולא בעיקר. בולטת הנימה האירונית המסגירה את דעתו של המשורר הלועג לתופעת התיירות המזויפת ("יושבים ביד ושם", "מרצינים ליד הכותל המערבי", "מצטלמים עם מתים חשובים", "בוכים על יפי גבורת נערינו וחושקים בקשיחות נערותינו ותולים את תחתוניהם לייבוש מהיר").

ניגודים עריכה

השיר מבליט את הניגודים בין הרגיל והפשוט לבין המיוחד והסמלי. מוזכרים בשיר אתרים בעלי משמעות דתית והיסטורית (יד ושם, הכותל המערבי, קבר רחל, קבר הרצל, גבעת התחמושת, מצודת דוד) לצד מקומות רגילים נטולי ערך תרבותי (בית-מלון, מדרגות). נוסף על כך מתערבבים מושגים נעלים (ביקורי אבלים, מרצינים ליד הכותל, מצטלמים עם מתים חשובים, בוכים על יפי גבורת נערינו) לצד מושגים נמוכים (צוחקים מאחורי וילונות, חושקים בקשיחות נערותינו, תולים את תחתוניהם לייבוש מהיר).

סיכום עריכה

.השיר "תיירים" הוא שיר מחאה מעודן במובן זה שהוא מצביע על אי-התאמה בין מצב מצוי ובין מצב רצוי. תרבות התיירות המקדשת את ההתפעלות מנכסי עבר של היסטוריה ודת נמצאת נחותה בעיני המשורר המעדיף התמקדות בחיי האדם הפשוט בהווה. העיסוק במורשת הקדומה מסיח את הדעת מהעיסוק בחיים כאן ועכשיו. בעיני יהודה עמיחי הגאולה תבוא כאשר סדר העדיפויות החברתי ישתנה ובמקום להתרגש מקשת מהתקופה הרומית, תובע התרגשות נוכח אדם רגיל, היושב לנוח לאחר שקנה פירות וירקות לביתו. בכך מעצים המשורר את חשיבות החיים בהווה על פני זיכרון העבר ומדגיש שחייו הפרטיים של האדם חשובים יותר מסמלים היסטוריים המספקים איזו תאוות השכלה מזויפת של תיירים מתחלפים.

ניתן להסיק מהשיר שהמשורר מכוון את ביקורתו דווקא כנגד המדריך (הישראלי) הבוחר למקד את התיירים בסמלים ולא במציאות הקיומית. אולי התיירים המזדמנים, המבקשים לצחוק בבית-המלון, חושקים בנערות הישראליות ומוטרדים מייבוש התחתונים שלהם, מייצגים איזו שפיות שהיא זרה למדריך שלהם. בעיני המשורר, מוטב לחיות את החיים מאשר להתרפק על העבר שבעיקרו הוא אפוף טרגדיה ומוות.

  דף זה או חלקו נלקח מתוך האתר כפר הנוער אלוני יצחק.