ניתוח יצירות ספרותיות/רחל/זמר נוגה

נושא השיר

עריכה

"זמר נוגה" הוא שיר געגועים לאהוב, שבמרכזו משאלת האדם לפגוש את יקירו. השיר נפתח בשאלה: "התשמע קולי..." – קריאה הנדמית כארוכה ומתמשכת, אשר ספק אם היא נשמעת, ומסתיים בהבטחה לחכות עד סוף הימים לבוא האהוב.

תוכן השיר ומשמעותו

עריכה

בית א´

עריכה

הבית הראשון מנוסח כשאלה שיש בה בקשה וציפייה. המשוררת קוראת לנמען, אשר זהותו אינה ידועה. ברור שהוא נמצא רחוק, אולי במרחק פיזי ואולי במרחק רגשי. המשוררת פונה בתקווה שקולה נשמע מעבר לזמן והיא עושה זאת בעוצמה ובכאב, בנסותה לשלוח לאהובה ברכה בתקווה שזו תמצא את הדרך אליו.

בית ב´

עריכה

המשוררת מציגה מציאות כללית-אוניברסאלית, המעבירה את המוקד מהחוויה האישית לאמירה הנוגעת לגורל האדם בעולם. שתי השורות הראשונות של הבית מציגות באופן מטאפורי את חיי האדם המאופיינים בפגישות בין-אישיות רבות וקצרות ולעומתן בפרידות לעד. במהות האדם להיכשל מעצם מגבלותיו האנושיות. היות ותבל כה גדולה ואילו האדם קטן וחלש, טבעי הדבר שייכשל בניסיונותיו השונים ויחווה את אכזבת הכישלון שבבסיס האובדן. החריזה הפנימית במילים: נפגשות – נפרדות – כושלות, מדגישה את האופי הנחרץ של התובנה בדבר הפגישה – הפרידה והכישלון של האדם בהתמודדות עם "תבל זו רבה" ועם גורלו ש"לא יוכל למצוא את אשר אבד".

בית ג´

עריכה

בבית הסוגר את השיר, חוזרת המשוררת לנקודת-הראות האישית ולדיבור בגוף ראשון. שלא כמו בבית הראשון, אין היא שואלת כעת האם הנמען שומע את קולה. מתוך מודעותה לגורל האדם, כפי שתוארה בבית השני, היא מכירה בכישלון המתהווה. היא יודעת שכנראה לא תזכה לראות את אהובה, שהרי הפרידה ממנו היא כנראה לעד. המילים: "כבר קרוב היום של דמעות פרידה" עשויות לרמוז למוות קרוב, ואף על פי כן, היא מבטיחה לחכות עד יום מותה. היא לא מתירה לייאוש להשתלט עליה גם בידיעתה כי הסיכויים למפגש מחודש קלושים. היא מכריזה על נאמנותה המוחלטת לציפייה ולתקווה שנטועה עמוק באחת מכונות היסוד של האדם – האופטימיות.

כותרת השיר

עריכה

הכותרת "זמר נוגה" מורכבת מצירוף ניגודים (אוקסימורון). המילה "זמר" רומזת למשהו עליז ומתנגן, ואילו המילה "נוגה" – פירושה צער ויגון. יתכן שרחל רצתה להציע אפשרות מורכבת של תוגה שאיננה בהכרח טרגית, אלא רגילה, יומיומית ואולי אפילו נעימה באופן מסוים מתוך הציפייה העוטפת אותה ומותירה כל הזמן תקווה. כל עוד יש תקווה לפגוש את האהוב, הופכת ההמתנה לו לסוג של זמר. היות והתקווה נשמרת עד המוות, הופכת הציפייה למעין עצבות נעימה. הלחן שחובר לשיר מיטיב להמחיש את התחושה האמביוולנטית של עצב עטוף בשמחה, המאפיינת את הדוברת בשיר.

המשורר האנגלי שלי (Shelley) אמר: "שירינו הנעימים ביותר הם אלה המספרים על המחשבות העצובות ביותר" – ציטוט מתאים לרוח השיר "זמר נוגה", לכותרתו ולמילותיו.

אמצעים אומנותיים

עריכה

אנאפורה ( שורות רצופות הנפתחות באותן המילים)

עריכה

שתי שורות הפתיחה של השיר נפתחות במילים: "התשמע קולי". החזרה על מילים אלו מעצימה את תחושת הספק של המשוררת בנוגע לסיכויי קריאתה להישמע על-ידי אהובה. לשון השאלה החוזרת מדגישה את אי-וודאות המשוררת בנוגע לתקוותה לשוב ולפגוש באדם שאבד לה.

האנשה

עריכה

הקול של המשוררת זוכה במעמד אנושי של יסוד חי ורגיש. "קול קורא בעוז, קול בוכה בדמי / ומעל לזמן מצווה ברכה?" – לקולה יש עוצמה וכוח, אך הוא גם נוטה לחולשה ובכי. כמובן שהקול מייצג את רצון המשוררת, המגייסת את כוחה, ולמרות העצב, מכוונת את קולה על-מנת לשלח ברכה בתקווה שתגיע אל האהוב הרחוק.

מטאפורה

עריכה
  1. "תבל זו רבה ודרכים בה רב" – העולם גדול ויש בו דרכים רבות. הכוונה היא לדרכים הרבות שהן סמל לקשרים הרבים בין בני-האדם המאכלסים את העולם. "נפגשות לדק, נפרדות לעד" – אותן דרכים, כלומר קשרים בין בני-אדם, מאופיינים בקוצר-זמנם ובניתוקם לעד. הפגישות בין בני-אדם אמנם רבות, זאת מטבעו של עולם, אך סופן להסתיים בפרידות לנצח. השימוש בניגודים: נפגשות – נפרדות / לדק – לעד, מקנה למטאפורה תפקיד מרכזי בהצגת מתכונת החיים הנוגה, שבבסיסה כישלון האדם.
  2. "אחכה לך עד יכבו חיי" – הביטוי יכבו חיי מטאפורי למוות. הכרזת המשוררת שתמתין עד יום מותה מחזקת את הרוח האופטימית השורה על השיר. על אף הידיעה שהסיכוי לפגישה מחודשת נמוך ביותר, לא תוותר המשוררת על התקווה ועל כן היא תחכה עד יכבו חייה, כלומר עד מותה.

דימוי ואלוזיה

עריכה

"כחכות רחל לדודה" – זהו דימוי המכוון לאלוזיה מספר בראשית פרק כ"ט. שם מסופר אמנם על יעקב המחכה לרחל "באהבתו אותה", אך ההקשר של ציפייה ממושכת לאהוב מתאימה כמובן גם לסיטואציה המתוארת בשיר. נושא ההמתנה לפגישה מחודשת הוא מוטיב חוזר ביצירות ספרות רבות והוא מרכזי ביותר בז´אנר האהבה.

סיכום

עריכה

הנמען אליו מכוונות מילות השיר "זמר נוגה" עשוי להיות דמות מוכרת וידועה למשוררת רחל. בחירתה בכינוי "רחוקי שלי", מותירה רמז הנוגע לאפשרויות הקשורות בביוגרפיה שלה, אך גם עשויה לכוון למשמעות כללית, בניסיון לזהות את אותו אדם רחוק. ניתן להזדהות עם השיר בקלות, משום שלכל אדם ישנם רגעים בהם הוא משתוקק לפגישה עם אדם אחר שהוא חש שהתרחק ממנו. כמובן שאין הכרח שיהיה זה ריחוק גיאוגרפי. יתכן שמשבר או אפילו דעיכה טבעית ביחסים בין-אישיים הם מקור ההתרחקות, ומכאן שמובנת הכמיהה להתקרבות ולחידוש הקשר כאשר מפלס הגעגועים עולה.

קישורים חיצוניים

עריכה
  דף זה או חלקו נלקח מתוך האתר כפר הנוער אלוני יצחק.