ניתוח יצירות ספרותיות/שמואל הנגיד/מת אב ומת אלול

סוג השיר: שיר יין.

מילות השיר

1

מֵת אָב וּמֵת אֵלוּל, וּמֵת חֻמָּם

גַּם נֶאֱסַף תִּשְׁרֵי וּמֵת עִמָּם,

2

בָּאוּ יְמֵי הַקֹּר, וְהַתִּירוֹשׁ

אָדַם וְקוֹלוֹ בַכְּלִי דָמַם.

3

לָכֵן, יְדִידִי, סֹב אֱלֵי רֵעִים

כָּל אִישׁ וְאִישׁ יַעַשׂ אֲשֶׁר זָמַם!

4

אָמְרוּ: חֲזֵה עָבִים בְּהַגְשִׁימָם

וּשְׁמַע שְׁמֵי מָרוֹם בְּהַרְעִימָם

5

וּרְאֵה כְפוֹר וּלְשׁוֹן מְדוּרָה – זֶה

יֵרֵד וְזֶה יַעַל וְיִתְרוֹמָם.

6

קוּמָה, שְׁתֵה בַכּוֹס וְשׁוּב וּשְׁתֵה

בַכַּד, וּבַלַּיִל וְגַם יוֹמָם!

פרושי מילים

1. נאסף תשרי - מת, נאסף אל אבותיו.
2. תירוש – יין.
3. דמם - הפך להיות שקט.
4. אדם - הפך להיות אדום.
5. יעש – יעשה.
6. זמם - תכנן, ביקש לעשות.
7. חזה – ראה.
8. כפור - ברד או שלג.

נושא השיר

בשיר זה קורא המשורר לידידו לבוא ולהצטרף אל ה"רעים" המסובים למשתה. משתה הנערך בימות החורף, בין כותלי הבית, ליד האש הבוערת, ובו טועמים את היין החדש שזה עתה האדים כראוי וחדל לתסוס ולהשמיע קול. השיר כתוב בנימה קלילה ועליזה – סגנון המתברר כאירוני לאור הפתיחה הכבדה אפופת סממני המוות.

פירוש השיר ומשמעותו

בית ראשון

הכותרת בשיר "מת אב ומת אלול" מאת שמואל הנגיד יוצרת רושם מבלבל באמצעות משחק המילים שבה.

מתוך כותרת זו ניתן להסיק כי מדובר בשיר אשר במרכזו עומד המוות. "מת אב" מעלה תמונה של צער ואובדן, קינה על אדם אהוב וקרוב; אך מיד לאחר מכן מצוין כי "מת אלול." האובדן השני הוא אובדן של אחד מחודשי השנה, ובהקשר זה מקבל מותו של "אב" משמעות שונה לחלוטין, הרי אב הוא גם שמו של החודש הקודם לחודש אלול.

תפארת הפתיחה מדגישה את אותו חידוד הלשון, ומרמזת כולה על מוות. "מת אב ומת אלול ומת חומם." מתו שניים, ומת גם החום שלהם. גוף קר הוא גוף של גוויה. "גם נאסף תשרי ומת עמם" מיד לאחר שלושת המיתות הטרגיים הנ"ל- מת גם תשרי.

בית שני

תקופת הסתיו והחורף הגיעה, היין הפך להיות אדום מאחר והגיע לגמר בישולו וקולו אינו נשמע מפני שתסיסתו הסתיימה. גם בבית זה נמשכת העמדת הפנים העצובה - יש בו אסוציאציה למוות:

1. ימי הקור רומזים על תקופה שבה הטבע גווע. הקור מבחוץ רוצח את הטבע, מקפיא את החיים; והקור מבפנים מצביע על גוויעתה של הנפש, כחלק מתחושת האובדן וחסרונם של המתים האהובים.
2. דם - "אדם" ו"דמם" היא אליטרציה אשר בין האותיות שבה עולה צבעו האדום של הדם. בנוסף, התירוש האדום מרמז על המילה דם. היין נהיה אדום, כאילו נפצע.
3. קול - הכלי שדמם (שתק) מרמז למוות. הוא מייצג את קולו של היין (הכוונה לקול התסיסה) דמם, כאילו איבד את ההכרה ונפל גם הוא.

קריאת המשך השיר מבהירה לנו שהמשורר דווקא מכריז מלחמה על המוות ודבק בחיים, וכי אין מדובר בשיר תוגה, אלא להיפך, בשיר שיש בו נימה של הומור ועליזות.

בית שלישי ורביעי

בבית השלישי (וברביעי) באה לידי ביטוי ההפתעה הגדולה שנרמזת בחידוד הלשון- לא מדובר במוות של אדם, אלא במוות של חודשי הקיץ. על כן, יש לערוך מסיבה. אין זה שיר קינה, אלא שיר יין.

יש ליטול את היין, לשבת סביב המדורה, ולשמוח על הווייתו של החורף במקום לבכות על הקור שבא עמו. "לכן, ידידי," מבקש הדובר, "סוב אלי רעים." הצטרף אל החוגגים! הדובר מבקש מכל אחד לתת ליין להשפיע עליהם, ולעשות כל אשר הם חפצים בו.

בית שלישי

בבית זה קורא המשורר בקריאה גלויה אל הידיד שיצטרף למשתה היין ואומר לו כי זו עשויה להיות מסיבה כלל לא מרוסנת, אשר בה יעשה כל אחד כרצונו.

השיבוץ המופיע בבית זה לקוח ממגילת איכה ("עשה את אשר זמם" איכה ב´, י"ז) ולמרות שבית זה מדבר בגלוי על המשתה, השיבוץ מציב שוב ברקע את הקינה והמוות המדומים.

בית רביעי

בית זה פותח במילה "אמרו: "המעידה על כך שהמשפט שיבוא אחריה הוא ציטוט מדברי אחרים - אולי מדברי חכמים, אולי מפתגם עממי. משפט זה מסב את תשומת לבו של השומע לעננים המורידים גשם ולשמים הרועמים. כנראה מטרתו המקורית של משפט זה הייתה לגרום לשומע תחושה של רצינות וכובד ראש, לתת את דעתו על מזג האוויר הגרוע, להבין את קוצר ידו של האדם מול איתני הטבע, ולעורר בו מחשבות רציניות ועצובות. אולם, כפי שראינו לאורך השיר, לדברים הרציניים בשיר זה יש כוונה הפוכה - המשורר אומר כי דווקא משום שמזג האוויר הוא כזה, זוהי סיבה טובה לשתות ולהתהולל.

בית חמישי

בבית זה מתאר המשורר את תפאורת מסיבת היין: השלג או הברד (=הכפור) יורד, ולשון המדורה שסביבה יושבים, שולחת אש כלפי מעלה. יש כאן ריבוי של ניגודים בין חום לקור, בין מעלה למטה. מטרת הניגודים היא בכדי לחזק את גודל הפערים בין המוות הנרמז בתחילת השיר לכוונתו בשיר עצמו. "וראה כפור ולשון מדורה" בא לרמוז לקהל היעד של השיר- למי שעדיין לא הבין, השיר לא מדבר על מוות עצוב, אלא על תחייתו של החורף, סיבה למסיבה ולא לאבל.

בשירת ימי הביניים הדימוי של אש בתוך ברד הוא דימוי נפוץ לכוס יין. הברד הוא דימוי קבוע לכוס, שכן הברד דומה בשקיפותו ובקרירותו לכוס. ואילו היין דומה בצבעו ובהשפעתו לאש (משה אבן עזרא מתאר את כוס היין בשיר "קח מצביה: "כמו אש בתוך ברד מלקחה").

ניתן לראות כי בשיר זה מרחיב המשורר את הדימוי המקובל גם לתיאור טבע של ברד יורד ואש בוערת. בבית זה רומז גם המשורר על השפעתו של היין על האדם.

"זה ירד, וזה יעל ויתרומם" - המילה "זה" מתייחסת לכפור ולאש, אך גם מתייחסת לאדם וליין . כלומר כאשר היין עולה (לראש) אז הראש יורד, או כאשר היין יורד לבטנו של האדם, אזי מצב רוחו של האדם עולה ומתרומם.

בית שישי

בשל כל האמור למעלה ,המשורר קורא לנמען לקום, לשתות מן הכוס ולאחר מכן אף מן הכד, גם בלילה וגם ביום. החזרות הרבות בבית זה יוצרות רושם של מהירות וחיפזון, של חוסר מעצורים, של שתייה ללא הפסק וללא הרהורי חרטה.

ניתן למצוא בבית זה הקבלה אירונית ללימוד התורה - על התורה נאמר: "והגית בה יומם ולילה" ואילו כאן נאמר "בליל וגם יומם". להיפוך הסדר יש משמעות משום שאת לימוד התורה מתחילים ביום, וכיוון שקשה להפסיק, ממשיכים בלילה. ואילו את שתיית היין מתחילים בלילה, וכיוון שקשה להפסיק, ממשיכים ביום.

לכל מילה המופיעה בבית זה יש מילה מקבילה: קומה - שוב (על משקל קום - שב); כוס – כד; יומם – ליל.

קישוטי השיר ואמצעים אמנותיים

תפארת הפתיחה

הפתיחה מכילה רעיון שלם - היוצר אוירה של עצב ומוות אותה מפריך המשורר בהמשך השיר. קיימת חריזה בין הדלת לסוגר וכן האנשה, צימוד וחזרות.

חריזה

חרוז מבריח "מָם".

צימוד שונה אות

• חמם - עמם - דמם – זמם.

האנשה

חודשי השנה מקבלים תכונות אנושיות המשוות תחילה לשיר אוירה רצינית וקודרת: "מת אב ומת אלול ומת חומם..."

מטאפורה

1. לשון המדורה. מטאפורה זו מתארת גם את האווירה בחדר שבה נערך המשתה ובו בוערת אש וגם את היין שצבעו אדום כצבע האש .
2. כפור - הכפור מייצג את השלג והברד היורדים בחוץ בזמן שתיית היין, אך הוא גם מהווה מטאפורה לכוס שאליה נמזג היין שכן היא דומה בשקיפותה וקרירותה לברד.

חזרות

המילה "מת" חוזרת 4 פעמים בבית הראשון ומעצימה את רעיון המוות המובע בו. חזרה זו יוצרת הדגשה של רעיון המוות לקראת מהלך רעיוני מנוגד לו שיבוא לידי ביטוי בהמשך השיר. התשובה שמציע המשורר למוות, היא חיים בדמות שתייה מרובה של יין.

ניגודים

• ניגוד בין השימוש במילים ובקונוטציות הקשורות למוות לבין האווירה בשיר הקוראת לשתות יין לשמוח ולהתהולל.
• ניגוד בין קור הברד והשלג (הכפור) לבין חום המדורה.

אנלוגיה

ניתן למצוא אנלוגיה בין הבית הראשון לבין הבית האחרון בשיר: גם בבית הראשון וגם בבית האחרון יש ריבוי של חזרות ושימוש מרובה ב-ו´ החיבור, אולם מצב הרוח השורר בהם הוא הפוך לחלוטין.

מוטיב המוות מוטיב המוות קיים לכל אורך השיר והוא עומד בניגוד לכוונתו האמיתית של השיר הקורא לאדם לשתות, לשמוח ולהתהולל.

בתחילת השיר מבטא המשורר את סיומו של הקיץ באמצעות תאור מותם של החודשים "מת אב ומת אלול ומת חומם, גם נאסף תשרי ומת עמם". בבית השני רומז המשורר על המוות באמצעות תאור היין "והתירוש אדם, וקולו בכלי דמם" הצבע האדום מזכיר את צבע הדם והדממה את קול המוות.

שיבוץ

בבית השלישי קיים שיבוץ ממגילת איכה "עשה את אשר זמם" (איכה ב´, י"ז) - שיבוץ המרמז על קינה ומוות. מטרת השיבוץ להדגיש שלמרות המוות המאיים, ראוי לו לאדם להשתחרר מהפחד ולנהוג על-פי רצונותיו, בוודאי כאשר מדובר בניסיון למצות את הטוב והשמח של החיים.

תפארת הנעילה או החתימה

השיר נחתם בקריאה חד-משמעית לשתות יין, וכל המרבה – הרי זה משובח. אין להסתפק בשתייה מבוקרת מהכוס, ואין לצמצם את השתייה רק ללילה - מומלץ להרבות בשתייה גם מהכוס וגם מהכד, גם בלילה וגם ביום.

תפארת החתימה חותמת את רוחו השטותית של השיר: "קומה, שתה בכוס ושוב ושתה בכד!" הוראות אלה באות לבקש מכל הנקרה בדרכם של החוגגים להצטרף לחגיגה, לשתות לרוויה, ולהשתכר.

סיכום

השיר "מת אב" הוא שיר יין הקורא לאדם להצטרף למשתה ולשתות כאוות נפשו בימות הסתיו הקרבים.
את הזמן והרקע מתאר המשורר באמצעות מוטיבים הקשורים למוות. שילוב זה בין שמחת חיים לבין מוות ועצב, מבטא את הנחת היסוד העומדת בבסיסם של שירי יין רבים שהמוות אורב לאדם בכל רגע, ועל כן על האדם לדעת לנצל את הזמן הקצר העומד לרשותו, אם להנאות הגוף ואם לגורלה של הנפש.

קישורים חיצונים

• אתר משרד החינוך
• שמואל הנגיד
• תור הזהב בספרד

דף זה או חלקו נלקח מתוך האתר כפר הנוער אלוני יצחק.