פסיכולוגיה מדוברת/אופטימיות, פסמיות ואידאליזציה
יעל, בת 35, חסרת חברים שמתקשה למצוא עבודה ולהחזיק בה מעמד. יש לה לעיתים תחושה שכל מה שהיא נוגעת בו נכשל. למרות זאת היא אופטימית שהכל יהיה טוב.
אופטימיות היא מתת אל לראות את חצי הכוס המלא בכל מצב בחיים ולהנות מכל רגע מאשר לחשוב על "לו".
אופטימיות נמדדת על רצף. יש הנוטים לראות את הפסימיות והיאוש היפוך של אופטימיות. לא כך הדבר.
ההיפוך של הפסימיות הינה אופטימיות שקרית. יעל מציגה אופטימיות שקרית.
רבים מחזקים באופטימיות כמו מנטרה שהם נאחזים כעוגן הצלה ללא סיבה כדי לא לתבוע ביאוש. ללא אופטימיות מזויפת זו הם יהיו בדיכאון ולכן האופטימיות היא מנגנון אידאליזציה שמגן על האדם מלהתמודד מול מציאות קשה. קשה לקחת מאנשים תקווה שמאפשרת להם לצוף. עם זאת לפעמים התקווה הזו היא שמאפשרת להם להתעמת עם דברים שדורשים שינוי ופתרון.
דוגמה לאופטימיות שקרית: מריה הכירה בחופשה את חיים, גרוש 10 שנים שחי באילת (107). אחרי החופשה באילת היא יצרה עמו קשר ממרכז הארץ והודתה לו על החופשה. הוא אף יצר עמה קשר כשהגיע לרגל עסקיו הזמין אותה אליו. היתה לה ציפיה כי הקשר יתפתח אך זה לא קרה.
אופטימיות אמתית אינה נובעת מגרעיני ייאוש בשל מבוי סתום או חוסר אפשרויות לשינוי.
אמת פנימית שהתגבשה בשולה שמבצעת השלכת מציאות פנימית סובייקטיבית על מציאות אוביקטיבית :
{{ציטוטון'אף פעם לא יהיה לי טוב,' ממררת שולה בבכי.
'איך את יודעת?' אני שואלת, 'מה, את מגדת עתידות?'
'אני יודעת!' היא עונה לי בהתרסה, 'אין לי מזל!'|107}}
המציאות העובדתית שאיש אינו יודע מה יהיה עתידה של שולה. אנשים מיואשים מתרגמים את המצב לכך שיש אנשים עם מזל שונה ומיחסים זאת לכוחות עליונים. מזל הוא דבר מקרי של צירוף נסיבות ולכן גם מזל יכול להשתנות (108). ייאוש מבטא חוסר שליטה על החיים ולכן אנשים נוטים להישען על תקווה שהמזל ישנה. שינוי מיוחס למשהו חיצוני שלאדם אין לו שליטה עליו.
יאוש מונע מהאדם להשם לב לניצנים של הזדמנות לשינוי.
דוגמה לקרובת משפחה שבכל פעם ששואלת לשלומה עונה "אותו הדבר". היא מזדעקת הרי כל הזמן דברים משתנים איך יתכן שאין חדש? דוגמה זו היא דוגמה לדרך התמודדות עם הפחד בה האדם מחזיק מצד אחד ביאוש ומצד שני בתקווה שמשהו יקרה. כשיש יאוש יש תקווה שמשכחת את הפחד. עם זאת, פחד קשור לשינוי. דוגמה כשאנו נפגשים עם אדם חדש אנו מפחדים. מי שאינו יכול להרגיש פחד נע במעגל סגור של יאוש ותקוה. מפגש עם המציאות כרוך בפתיחות ובפחד מנגד. מי שפתוח לחוות מפשג זה חש בטוח מספיק להכיל את הפחד ולהתגבר עליו.