פסיכולוגיה מדוברת/היכולת לתת משמעות

ההרופא פתר את בעית המשמעות להרצל על ידי כריתת רגלו מפני ששום דבר אחר כבר לא יהיה מובן מאליו. המאבק למצוא משמעות לחינו הוא מאבק בבנאליות של החיים, להעריך את הימים החולים, השגרה והחוויות הקטנות.
צעיר הומוסקסואל מצא משמעות לחיו אחרי שחלה באידס. הוא התמלאה חרדה והיה מתעורר בלילות. בוקר אחד הוא קם והלך עם חבר לבית קפה. שוכח מה קרה לו. אז הוא הבין כי אפשר לשכח והמח מסוגל לספוג את הידיעה שנמות (190).הוא הפנים כי האבחנה שלו לא שונה מרבות של בני התמותה אלא שלו משחררת ואינה מגבילה. היא אילצה אותו להתמודד עם השאלה האם מיניות היא מבישה או לא. מאחר שהמוות אינו נמנע הדרך הבטוחה ביותר לתודעה לחיים. מאחר שהתממודד עם מחלה קטלנית אך לא סבל מתסמינים הוא חווה תחושה מוגברת של החיים. הוא הבין כי הוא יכול לעשות כל מה שהוא רוצה. המפתח לחיים התברר לא בהתרכזות במאבק במנגנוני המחלה או מאבק במנגנוני החיים אלא אדישות אליהם. שרידות נפשית חייבה למצוא מקום לא תיגע המגפה.לחיות התברר איננה ענים החלטה אלא ענין של מקום שבו המגיפה אינה יכולה לגעת. לתת משמעות לחיים, להילחם בבנאליות שלהם היא היכולת להתכחש למוות בסופם. לא להתכחש לזמן החולף אך לא להיות עסוק בו יתר על המידה כדי לחיות את החיים. ניתן לעשות זאת עם עצמי מגובש, בטוח, חי. חרדת המוות והחרדה מהתפרקות העצמי מתחברות. זה קורה בינקות (191) שבה כל פגיעה בעצמי היא סכנה לקיומו. עצמי שסכנת קיומו מרחפת על ראשו יעשה מאמץ להתכחש לזמן החולף ולמוות ויהיה עסוק באובססיביות בצורה של חוסר רצון לחיות ודיגאון מבלי לחיות ולחוות באמת. זה יתן לחיים תוקף של נאליות.
היכולת לתת משמעות נובעת מהוויה פנימית: נכונות לפגוש את החיים בפתיחות ובסקרנות ולא בפחד. המקום בו מגיפה אינה יכולה לגעת בך - השלמה סופית של החיים ועם חוסר מושלמותם פירושם היכולת להשלים עם מה שיש ולא לעסוק בחסר. יכולת למצות את הטוב ביותר. גם אם אלו מצבים קשים כמו מחלה. רובנו מתמקדים במה שחסר כדי להשלים את התמונה לאותו דימוי מושלם של דברים הקיימים בראשנו. זה מקשה לפגוש את מה שיש באמת ולמצות אותו. מה שיש בחינו זה מה שישנו באותו רגע. אין זה אומר שעלינו להפסיק לקוות או לשאוף אך לעיתים אנו חיים את התקווה במקום לחיות את מה שיש מתוך התכחשות. המאבק היומיומי לחפש את היש ולא להתמקד בחסר הוא שנותן טעם של משמעות לחיינו. המשחק בין הקיים והחסר הוא שנותן משמעות לקיים. כשהכל מושלם הדברים מובנים מאליו ומאבדים טעם כמו בסיפור של הרצל. חיפוש משמעות לחיים מבלי למצוא (192) הוא מי שמידת הביטחון שלו בקיומו לא נפתרה. מרטין גריי שעבר שואה ידע למצוא משמעות לעשיתו גם כשנדרש להוציא גופות מתאי גז ולהשליך לקבר פתוח.
הנכונות לפגוש את החיים, מגע עם גירוים סביבנו, מעורר תחושות ואסוציאציות הטעונות במשמעויות סובייקטיביות אישיות. זה מאפשר להנות מהדברים הקטנים בחיים. ?br> שאלת המשמעות היא כמו שאלת הטעמים באוכל. על טעם וריח אין מה להתווכח. המפגש עם טעמים מניב תחושה שונה, יחודית, יצירת עדיפות והכוונה של התנהגות (איזו מנה נזמין). חלק מאנשים יזמינו מנות כדי להיראות אניני טעם וכך החוויה תוביל לסיפוק ומשמעות.
אדם מצונן הוא אינו מרגיש טעם של מאכל. כך מרגיש אדם המתמודד עם דיכאון. דיכאון הוא מי שאיבד יכולת להגיב לגירוים. דיכאון הוא הקצה ההפוך של היכולת לתת משמעות. דלדול אנרגטי שנובע מכך שהאנרגיה הפנימית מופנית לליקוק הפצעים ולתחזוקת הפנים ואינה פנויה לעיבוד גירוים חיצונים. לפיכך דיכאון נחווה כחוסר כוחות, חוסר קשר וענין עם גירוים. תחושה כי הכל אותו הדבר. בעקבות הרגשה זו נוצר מעגליות שמולידה תחושה של חוסר משמעות --> חיזוק הדיכאון --> התכנסות פנימית --> פחות טעם לחיים.