פסיכולוגיה מדוברת/מבוא
שאלת הנורמליות
עריכהלפעמים האדם תוהה: האם אני נורמלי? לרב אין עם מי לחלוק אותה כשהיא עולה ועדיף שאיש לא ידע על קיומה. הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה מתמודדת שנים עם השאלה מה נורמלי ומה לא.
תפיסת המציאות - עקרון המציאות - המידה בה אדם מבחין בין מציאות לדימיון, שופט את תחושותיו ומחשבותיו.
בכל אדם יש אזור דמדום בהם המציאות והדימיון מתערבבים, בעיקר האזורים של מה שהינו רוצים שיקרה ("wishful thinking"). דוגמה: בהתאהבות נוטים לחשוב כי הצד השני מאוהב וכך לפרש את התנהגותיו כהוחה לכך למשל חייך, הביט ועוד. יש כאילו שמגלים שאין העינות לחיזור ויש שממשיכים לחזר גם שנענים בלא בוטה.
לכולנו יש טעויות קלות בשיפוט למשל הנטיה להפריז או להמעיט בערך העצמי לנוכח הישגים או כשלונות. יש רצף של תופעות נורמטיביות לבין פתולוגיות. לאור זאת הניסיון לאפין התמודדויות נפשיות בק חד וחותך בעיתי. גם מתמודד נפש מצוי בתקופות ממושכות כשאינו חולני ותפיסת המציאות שלו תקנית לגמרי (14).
בבית החולים שעבדה היו זוג אחים שהיו מאשפזים בכוח מתמודדי נפש שמסכנים את עצמם או את הציבור ומסרבים להתאשפז. כמו גם מתמודד נפש שהסתגר מאחורי דלת וסרב לאכול או איים להתאבד. הוא אמר בבדיחות כי גם למתמודד במצב פסיכוטי אנוש יש תפיסת מציאות נורמלית. הוכחה לכך שכל פעם שמאימים עליו שאם הוא יפתח את הדלת מרצונו תופיע משטרה הוא לרב יפתח אותה. לפיכך גם במצב זה הוא יודע מה טוב לו.
לא נורמליות נמדדת בעוצמה ומשך המצב. כשגלישה מהשיפוט מתארכת בזמן או מופיעה בתדירות והיא הגורם שמנחה התנהגות שעלולה להיות חריגה ומסוכנת אז לרב מגדירים שהתנהגות האדם חורגת מהנורמליות.
במהלך הקריאה הקורא עלול לפקפק בעצמו כי הוא יזדהה באופן חלקי עם הדברים. אין בכך שהינכם חריגים.
כיצד להיות מאושרים? היא אחת השאלות שמעסיקה את הפסיכולוגים.
סיפור על אשה בת 50, ניצולת שואה, שננטשה ע"י אמה בגיל שנתים וגודלה ע"י נוצרים שהתנכלה לה. היא עלתה לארץ, נישאה, ילדה והפכה לאמנית מצליחה. היא ספרה כי בחיה השיגה כל מה שרצתה ולפתע כסימה את כל חובותיה היא הבינה שיש לה הכל ועדין אין לה כלום. הנכסים של חיה לא מלאו את חייה (15).
אושר הוא חמקמק. יש אנשים שיש להם הכל: עבודה, בעל טוב וולמרות הכל הם בפנים מרגישים שונים ולא מאושרים מהטוב שיש סביבם. אדם בריא לא הוא לא בהכרח מאושר. כיצד אם כן אנחנו יכולים להיות מאושרים? היכולת לאושר טמון לתת משמעות לחיינו והיא סוביקטיבית לכל אדם דהינו שונה ויחודית לכל אדם. משמעות הוא לא עניין חיצוני (אל, כת, אדיאולוגיה) אלא ענין פנימי שלא ניתן למצוא אותו בכל דבר. לדוגמה אמנית שמצאה משמעות בהתנדבות בבית חולים לילדים חולי סרטן. לתת משמעות לחיים לא מצוי בכל אדם. דוגמה אדם דכאוני יתקשה לתת משמעות לחיים והכל נחווה בעיניו כתפל וחסר טעם. ניתנת משמעות פירושה להשקיע אנרגיות פנויות, רגשות ואחרות בעולם החיצון על גירוייו. היא לא קיימת לאדם מפוחד שרוב משאביו מושקעים בהגנה.
נתינת משמעות אפשרית שהאדם יכול לחוות את חיו ולהגיב למצבים באופן ספונטני שמאפשר יצירתיות. אם אין ספונטניות אזי לרב החיים הם בעלי טעם של הישרדות. (16) התפתחות ספונטניות קשורה לעצמי מפותח ומלוכד שהוא המנבא הטוב ביותר לאיכות חיים. העצמי הוא כמו פאזל מורכב. לכל חלק אין משמעות בפני עצמה ואירועי החיים הם אוסף אירועים בודדים ללא קשר ומשמעות אבל יחד מתחוורת משמעות שיש קשר בין האירועים.
גיבוש עצמי הוא תוצר של תורשה ונתונים גנטיים, טיפול נכון בילד כך שיהיה מבוגר עצמי ובוטח בחייו. ילד שלא מטופל טוב יהיה מבוגר בעיתי וחרד שאיכות חיו מוטלת בספק.