פסיכולוגיה מדוברת/על בדידות ולהיות לבד

טאבו בתקופתנו, להבדיל מתקופתו של פרויד בה הטאבו היה מין, היא בדידות. רבים חווים אותה ואין איש יודע על תחושותיהם. בדידות היא מילכוד עצמי. הודאה בה מריחקה את הסובבים והסתרה שלה מונעת קרבה אמיתית והפגתה. אנשים בודדים תוהים למה הם מרגישים זאת ואיך יוצאים מתחושה זו. העובדה שלא ניתן לחשוף את הנושא ולהתיעץ עם אנשים מעמיקה את המצוקה. ישנם כאלו שיודעים את התשובה לבדידותם כגון נכות, חוסר בהשכלה וכיוצ"ב. זו אינה סיבה אמיתית לבדידות אך הם יכולים להקצין את התהליך. על כל פנים התשובה מגדירה מצב בלתי הפיך ואינה מהווה פתרון. לרב מדובר באנשים עם רגשי נחיתות שמסבירים את מצבם דרך משקפי נחיתות. הסבר כזה מנציח את הסיטואציה ומסתיר את הסיבה לבדידותם. סיבות לבדידות:

1. יש אנשים שבניסיון להבין את מצבם בוחנים את התנהגותם ומגלים כי יש צדדים באישיותם שמרחיקה מעליהם את סביבתם כגון תובענות, נודניקיות, כבדות, שתלטנות, בישנות, ביקורתיות ומרירות (154). # יש אנשים שדוחים מעליהם אחרים בשל צורך אובססיבי להיות במרכז, קושי להיות קשוב לאחר ולפרגן לו. אלו אנשים שיודעים הכל ואי אפשר ללמד אותם דבר. כאלו שלוקחים הכל לעצמם ומנצלים את האחרים כחיילים על לוח שחמט והאחר אינו קיים כישות בפני עצמה.
2. התרחקות מאחרים בשל פחד מקשר. כשנוצר קשר הם נהלים וממהרים לנתק בתירוצים שונים.
3. הימנעות, הסתגרות או התכנסות פנימה. אנשים שחשים נטושים ועזובים כאילו הם חומת זכוכית שמקיפה וסוגרת אותם.
4. אנשים שחיים לבד פיזית מאמינים כי בדידות היא ענין אובייקטיבי. בדידות פיזית מחזק תחושת בדידות מפני שמעורר חרדת עזיבה. כשאנו מוקפים באנשים יש אשליה של ביטחון המגוננת בפני פריצתה של החרדה.
5. סיבות שאינן קשורות לתכונות אופי או התנהגות. לרב אנשים שמאמינים שלהרגיש לבד ללא אנשים יותר קל כשיש הרבה אנשים שמקיפים אך אינם מוכנים להתיחס מפני שהיא כוללת גם אכזבה (155).

לא כל פעם שהאדם נמצא לבד הוא חש בדידות. יש אנשים שנמצאים במסגרת משפחתית וחושקים להיות לבד אחרת מרגישים מחנק ותקיעות. לא פעם כשהם זוכים לבד הם חשים הקלה אך אז תחושתם משתנה מפני שהם מחליפים את הלבד בבפעלתנות ועשיה וכך מגלים שקשה להם להיות לבד. העשיה היא למעשה דרך להינתק מהוויה והרגשות המפחידים.
עשיה כפיתית מאפינת מכורי עבודה (וורקוהוליזם) והיא דפוס לבריחה.
יש אנשים שהלבד עושה להם נפלא. הם מבלים בחברת עצמם ומיחדים מקום בחייהם ומיתחסים אליו בקדושה. אם כן בדידות היא תפיסה סוביקטיבית וקשורה לעולמו הפנימי של האדם. תחושת בדידות מצביעה על הפרעה ביחסי האוביקט, לרב הראשוני (עם האם) שפגום ומנותק. היא מתעוררת אצל מי שאינו חש מלאות בעולמו הפנימי בין אם לבד עם עצמו או בחברה. מי שחש מלאות בעולמו הפנימי הלבד שלו היא חוויה מעשירה ומספקת. להיות לבד זו מחויבת מתפתחת. מי שיכול להיות לבד עם עצמו לא ישאר בודד מבחינה חברתית או זוכית. היכולת להיות יחד קשור ביכולתנו להיות עם עצמנו. כשאין אנו יכולים להיות בטוב עם עצמנו קשה להיות עם אחרים.
מלאות פנימית שקשורה ביכולת להיות לבד היא קביעות אוביקטת (ר' קביעות האובייקט) ונוגע ליכולת לאהוב ולהיות יחד. הקשר בין קביעות האוביקט ליכולת להיות לבד יוסבר על ידי ניסוי של פבלוב (156).
פבלוב, חוקר רוסי, נסה לתאר את תהליך הלמידה והפרמטרים שלה. הוא לקח כלב וטרם האכלתו צלצל בפעמון כך שנוצר קשר בין צלצול לרמז לכך שאוכל מגיע. בכל פעם שצלצול נשמע הלב החל לרייר. מה שטרם הניסוי לא התרחש.
עתה נחזור אל קביעות אוביקט - כשתינוק נמצא לבד אך האם ברקע וערב ומגיבה למצבו נקשר בתוכו אסוציאציה נעימה הקשורה בלהיות לבד שהוא אינו נטוש אלא מחובר ליחד נעים ומגונן. כשהוא חווה זאת שוב ושוב האסוציאציה מופנמת בו ואמו הופכת להיות חלק מזהותו (קביעות האוביקט של האם).מי שלא חווה התנסות כזו יחוש בכל פעם שהוא עם עצמו או ברגע אנטימי שהוא מתקלף מהרבה הגנות : נטישה, חוסר והיעדר נוכחות מגוננת והיא תתורגם לבדידות.
כדי לצאת מהתחושה הזו יש לבחון אם יש התנהגויות שמרחיקות אחרים ויש לשנותם. לעיתים התנהגות חיצונית אינה הסיבה לבדידות אלא בעיה היא פנימית הנוגעת לעולמו הפנימי של הפרט. תהליך זה מחייב שחזור של החוליה החסרה דהינו התחושת היחיד שחיונית לבניה של עצמיות והיכולת להיות לבד (157). ניתן לעשות זאת בטיפול או בקשר טוב, מבין ורגיש.