פסיכולוגיה מדוברת/שלב הספרציה-אינדיבידואציה (פרידה-ייחודית)

תהליך ספרציה מהאם חל בגיל 8 חודשים ועד גיל 3 חודשים. תהליך קריטי להתפתחות העצמי והביטחון העצמי, ולאיכות הקשרים הבין אישיים של הילד. תהליך הפרידה מתרחש בתת שלבים וכולל תנודות במונחים של קרבה וריחוק, תלות ועצמאות בקשר בין האם לבין הילד. בתום התהליך מסתיים שתי התפתחויות:

1. גיבוש העצמי והביטחון העצמי - עמדה ההתפתחויות הקרויה אינדיבידואציה.
2. פיתוח היכולת לקשור קשרים ולאהוב - עמדה התפתחותית הקרוי קביעות האובייקט.

התפתחות זו מציבה את הילד בעמדת זינוק לאיכות חיים גבוה: יכולת לחוות דברים בצורה ספונטנית, מהנה, רגישה ומעמיקה, לארגן דברים באופן יעיל ומסודר, להיות חשוף פחות למחלות, לקבל החלטות שקולות ונבונות ולחיות עם חצמו בשלום, ללא נחיתות, פגיעות יתר, בושה, שנאה עצמית, בתייסרויות קשות של אשמה, צורך חריף לרצות את הסביבה ויתר מרעין בישין.
אינדיבודואציה היא עמדה של גיבוש עצמי ונפרדות בה הילד חווה עצמו כישות נפרדת, אינדיבידום שיש לו קיום וייחוד משל עצמו. הוא מסוגל להיפרד מהאם לתקופה ממושכת ולקשור קשרים עם סביבתו החברתית - מבוגרים ובני גילי - מבלי להיות חרד מהיעדרות של האם. בהמשך ליצור זוגיות (142).
קביעות האוביקט - היכולת לאהוב אם בשלבי התפתחות קודמים למד הילד לקבל ולתת אהבה וחום בקשר אחד לאחד ומפתח יכולת לקיים קשרים בין אישיים וזוגיים בפרט.פיתוח היכולת של הילד לראות את האחר ואת עצמו כאוביקט רגשי ושלם שיש בו צדדים חיובים, מאכזבים ומרגיזים ולהמשיך לאהוב. יכולת לווסת קרבה וריחוק בקשר תוך שמירה על עצמאות ואנטימיות.
התהליך מחל כשהילד לומד לזחול ויוצר מציאות חדשה בחייו, מתלהב מהעולם וההורה מרחיק חפצים מיד הילד.
ככל שהילד גדל ככה המגוננות מיטשטשת והמודעות כי הוא חסר אונים מול העולם גדלה וחודרת להכרתו. הוא לומד כי להיות עצמאי פירושו להיות לבד וזה מעורר חרדת עזיבה או לחילופין הוא חוזר אל חסותה האם. כשיחוש מתוחזק ישוב למסע עד שיחוש שוב חרדה. באופן כזה הוא ינוע בין קרבה וריחוק, תלות ועצמאות, עד שירגיש מגובש לבלות פרקי זמן ממושכים ללא נוכחות האם ומבלי לחשוש שהיעדרה מעיד כי לא תחזור. תנועת המטוטלת הזו מאפינת קשרים זוגים. יכולת הוויסות שלה ולהבינה קובעת את טיב ואיכות הקשר הזוגי (143). אם העצמי המפותח שהתפתח בתהליך ספרציה אינדיבידואציה פחות מגובש הוא יהיה בעל תנודות מטוטלת קיצונית והרסנית יותר.
סיפור על עומר שהיה לו קשר זוגי מעולה עם בת זוגתו אך לתע הרגיש מנוכר ורגשי אשמה שנפרד מחברתו הקודמת. הסיבה היא שכיף להיות בזוגיות אבל לאחר זמן הצרכים הטבעים ההתפתחותיים שיוצרים עצמאות ומאפשרים להיות לבד מניעים את המטולטלת הזוגית לכיוון התרחקות: עולה תחושת מחנק שלעיתים מובילה לרצון לעבור לפעילות שתפזר אותם (יציאה עם חברים) או רצון הסתגרות. חווית הביחד מטיבה דוהה מפני שנוצרת מקיומם של שני פרטים נפרדים עם צרכים שונים. אשלית הביחד מתנפצת בגלל שבמקום לחוות אחדות והתאמה חווים בני הזוג פערים המובילים למריבות. גם מריבה מובילה אנשים להגיב באופן שונה וייחודי: חרדה ושעולמם נהרס והם אבדו בן זוג, יש ממהרים להתנצל ולבקש סליחה, ניסיון לרצות בן זוג, הסתגרות בפינתם פגועים ופסיבים, המתנה להתנצלות השני, שמירת טינה, אדישות ונתק.
קשר מחייב להתמודדות עם דילמה בלתי פתורה: איך להיות בקשר, ךעשות יחד, להתמזג ולשמור על עצמאותנו, על חופש ומימוש רצונותינו האינודואלים. ישוב צרכים חיונים אלו (144) מחייב לתת מקום ליחד. תנועת הקרבה והריחוק מאפשר להגדיר ולשמר באורח מתמיד את גבולות היחידה הזוגית והנפרדות האישית של כל חבר.
מידת הזיקה והגיבוש האישי מווסתת על יד קרבה וריחוק בני הזוג זה מזה. אמצעי ויסות הנפוץ ביותר הוא הוא ריב שמאפשר לבטא תסכול מצדדים לא נעימים באישיות של הפרטנר, יצירת נתק וריחוק, חזרה ופיוס.
ויסות בין קרבה וריחוק שמאפשרות אוורר וכמיהה יכולים להתבצע ע"י נסיעות, עיסוקים המכרחים שעות ארוכות מוץ לבית, קריאת עיתונים, צד שרדוף ולוהט ומחזר והשני מחוזר אדיש ופחות מעורב או משקיע בקשר. המחזר מחפש יותר קרבה מינית, ממתין בבית לבואו של בן הזוג. נוטה להאשים את בן הזוג בחוסר התחשבות המגבילה את החופש שלו. יתכן כי תפקיד המחזר והמחוזר יתחלפו בין בני הזוג. כשצד אחד מחזר בקביעות הוא ירגיש תסכול ועלול לעזוב. בן הזוג המחוזר לפתע מתמלא חיים, הופך מאוהב עד קצה אוזניו, מתנער מאדישות ולהוט להיות בקרבת בן הזוג שעזב (145).
השונות בתגובות של אנשים תלוי בתהלך הספרציה-אינדיבידואציה ואופי הקשר שנרקם עם האם ויקבע איך יתפוש הילד קשרים בין אישיים ויחווה אותם.
בשלב זה של הספרציה חייב להיות אינדיבודואציה, רגישות לצורכי העצמאות של הילד. קשר בלתי אמצעי נחווה בין הגשמץ רצונות לבין מידת העצמאות שאנו חשים. כשאנו רוצים לקנות משהו ובן הזוג שלנו אוסר עלינו לעשות כן מטעמי תקציב או סדר עדיפויות אנו חווים פגיעה בעצמאות ובעצמיותנו. בוודאי ילד. נפרדות מתבטא לא רק בהתרחקות מהאם אלא הוא חווה עצמו כיישות נפרדת מהאם שרוצה להוכיח את עצמה שהוא יכול להשיג ולהכתיב דברים ללא האם.
טיפול בילד בשלב זה קשה יותר ויש אמהות המתקשות להסתגל לכך. יש אמהות שנוח להן בשלב הסימביוזה. כשהוא אומר "לא" ועומד על שלו. חלק מפחדות לאבד שליטה על הילד. כשהילד מוותר על האקסקלוסיביות הקשר עם האם ויוצר אחרים יש קושי. יש שיגיבו להתרחקות זו כסוג של בגידה. הילד יחווה את ביטוי עצמאותו כמשהו אסור שמאיים על אהבת אמו וימהר לרצות אותה בהתנהגות תלותית ורגרסיבית. ילדים אלו יתקשו לעזוב את האם או ירגישו צורך לבלות בחברתם יותר מאשר עם בני זוגם. נישואים לפעמים מתפרקים על קושי אחד מבני הזוג להיפרד מההורים.
יש אמהות ששמחות שהילד עצמאי וממהרות לדחוף אותו לשם. כשהילד מנסה לחזור הן דוחות ומחייבות אותו להתנהגות בוגרת ואחראית. אלו אנשים שיתקשו להיפתח במצבי חולשה או לבקש עזרה.
כשילד רוצה חטיף רבע שעה לפני האוכל יש לחשוב כמה ה"לא" של ההורה ישפיע על עצמיותו. עד כמה בגיל לקבל לא ועד כמה חשוב שיגיע לא שבע לארוחה. האופן בו אומרים לא גם הוא בעל השפעה. לדוגמה אם גננת אוסרת להביא צעצועים לגן והילד רוצה יש הבדל בין לומר לילד "אם תביא צעצועים הגננת תזמין משטרה" לבין "נביא את הצעצועים לגן. אם הגננת תאפשר תוכל להכניס אבל אם לא נאלץ להחזיר את הצעצועים.
חשוב לתת לילד הרגשה שהרצונות שלו לגיטמים. אינם מסכנים אף אחד. אחד האלמנטים החשובים של עצמאות היא הילדע שגם אם אני נפרד יש לאן לחזור.