רגישות היא העוצמה החדשה/פריצת נורמות מגדריות
חיינו בפרדיגמה של דומיננטיות גברית ואנחנו מבינות את ההשלכות של אנרגיה נשית מודחקת (שגם נשים וגם גברים ניחנים בה) ולכן יש להטות את המוטות לכיוון השני וליצור איזון. נשים אמפתיות עלולות לשמור על סטטוס קוו כדי להימנע מתחושות אשמה, חוסר שביעות רצון או שמא יאכזבו אדם (430). גברים אמפתים סובלים בעיקר מדעות קדומות מגדריות שהם לא מספיק גברים.
מספרת כי גדלה בו חשבה שנשים נחותות מגברים. לפי התרבות ההודית גברים צריכים לשמור על נשים כיוון שהן פגיעות ורגישות. האבות שומרים עלינו ומצפים שנשאר בבית עם ההורים עד שנתחתן ואז השמירה עוברת לבעל. בכל פעם שהיתה צריכה לצאת היתה צריכה גבר מלווה. מטלות הבית היו באחריות שלה. כששאלה מדוע הם לא מסיעים היא היתה מקבלת תשובה שהיא הבת. המנהיגים היו גברים ואם אישה מתמודדת על תפקיד כוח היא נחשבה לא רצויה כולל תפקידים כמו רופא, תפקיד ממשלתי, מגישי חדשות. תפקידי נשים היו עוזרות, מזכירות ואחיות (432). גדילה בעולם זה מעצבת את החשיבה כנשים צריכות להיות מוגנות בידי גברים מה שמערער את האמון ביכולות של האישה לחשוב, להגיב, ליצור. מה שמערער את תחושת הבטחון ברגשות ובתגובות שלנו. הטיות מגדריות קיימות בכל תרבות. לכאורה אומרים כי נשים משוחררות בתרבות המערבית אבל זה נכון עד גבול מסוים. עד 1973 נשים לא יכלו להוציא אשראי על שמן בארה"ב או לבקש הלוואה ללא מלווה. גם אם ישתכרו יותר.נשים עדין מרוויחות 80% מהשכר שמרווחים גברים ובעצם קרובת יותר ל49% אם לוקחים בחשבון העלאות שכר וקידומים שלא ניתנים לנשים מפני שאנחנו לא יוצאות להפסקות מרובות מגברים כדי לטפל במשפחה ובקרובים. לעיתים חסר לנשים ביטחון להתקדם לעמדת כח גם אם הן מוכשרות יותר (434). דוח פנימי של היולט פקארד מראה כי נשים מגישות מועמדות רק אם הן עומדות ב100% קרטריונים ואילו גברים רק ב60%. לפי דוח פערי מגדר גלובלי של הפורום הכלכלי העולמי הפער יסגר במערב אירופה בעוד 61 שנים. בדרום אפריקה - 70 שנה. בצפון אמריקה - 165. ההתניות האלו עלולות לנשים לחשזוב שהן לא חשובות, לא טובות, לא ראויות אלא אם יש לצדן גבר חזר, נשים נשואות חשובות מרווקות וכו.
יש אנרגיה שהיא לא גברית ולא נשית. מגדר הוא חלק מהביולוגיה שלנו בעולם והוא נועד למטרות התרבות. הטיות ומגבלות מגדריות הן מסננים שקרים שעליכו להכיר כדי להשתחרר (435).
הכלה הנמלטת
עריכהשחרור הוא לא פשוט. הוא קל אם אנחנו פועלות מעוצמה. עוצמה מגיעה מהיותנו מי שאנחנו באמת. התמרדות בהטיות למסננים מובילה לשחרור שעלול להיות מכאיב כשאינו נעשה מאהבה עצמית, כוח, שכנוע פנימי ושלות נפש.
הציפיה התרבותית שלה היתה להיות רעיה לבעל הולם שהורי יבחרו עבורי. האדם צריך להשתיך לאותו תרבות ומורשת של הורי ובאותה רמה סוציואקונומית. מטרתה היתה להפוך עצמה לאקטקטיבית בעיני גברים. את התניה זו נשאה עד מותה כיוון שרווקות מוערכת פחות בחבר ההודעת המסורתית. בגיל ההתבגרות הוריה הכינו אותה לתפקיד הרעיה הטובה לבעל עתידי. כלומר היא היתה צריכה ללמוד להיות מתרפסת, כנועה, צייתנית ונחשקת (437).היא לא יכלה ללמוד או לעבוד אלא אם התירו לה המשפחה כי בחברה ההודית נישואים הם לא לגבר אלא למשפחה המורחבת כולה. חיים כאלו הפחידו אותה. היא הרגישה מוות רגשי. היא רצתה להיות אדם בזכות עצמה עם חירות למצוא עבודה שתעורר בה תשוקה. היא רצתה לטייל, להגשים חלומות ולהרוויח כסף. היא לא רצתה להתחתן עם משהו שבחרו עבורה. היא רצתה להתאהב באדם עד שתתאהב בו מעל לראש. היא צפתה בחברות שלה מתחנות זו אחר זו ואנשים שאלו את הורי מדוע היא עוד רווקה מתוך רמיזה שאיש לא רוצה בה (438). היא החל לפקפק בעצמה. חברותיה שמחו מהסטטוס קוו נשואי בעוד היא פחד מזה.
היא החלה להטיל ספק במהותה הפנימית ולהניח שמשהו לא בסד בה, היא לא היתה מססוגלת לתבוע בזמנו כוח ומסלול אישי שיצרו אצלה תחושת בדידות, שאני לא מובנת ושהיא תישאר לבד. היא תמרנה בין הצורך להגדיר את עצמה לבין הרצון לפיס את המשפחה. לומר כן כשהיא מתכוונת ללא. בסוף שנות ה20 היא הסכימה לנישואי שידוך. ברגע האחרון היא ברחה. החתונה היתה צריכה להיות בבומבי עם קרובים מרחבי העולם (440). בריחה מחתונה זו היתה קשה. היא היתה נשואה 8 חודשים וכל אותם חודשים ניסתה להיות כל מה שהמשפחה שלו רצתה. היא היתה צריכה לקבל אישור לכל דבר מהלבוש שלבשה. כאמור החתונה היא לא רק עם הגבר אלא עם המשפחה כולה והיא הבינה כי מגורים איתם היו נוקשים יותר משל עם אביה. 3 ימים לפני החתונה היא גלתה לאמה שאחרי 8 חודשים היא לא מכירה את ארוסה (442) והוריו היו יותר בחייה ממנו. הם למדו אותה להיות הרעיה ההודית המושלמת: לבשל, לתת מתנות. הפחיד אותה להיות עם גבר שהיא לא הכירה. אמה שלה נחמה אותה ואמרה לה שלא תאלץ אותה לעשות זאת. היא הרגישה הקלה אך חששה מתגובת משפחת הארוס וכל האורחים וכן הספקים. אמה לקחה אחריות לטפל בכל ורק נזפה עליה שלא דברה קודם. המשפחה של הארוס זעמה והאשימו את אמה שהיא מפנקת אותה והיא צריכה לסטור לה ולהכריח אותה להתיצב לחתונה. היא חששה שהם יחפשו אותה (443) ולכן התחבא בבית של חברה טובה שהתחתנה בשידוך. המשפחה של הארוס הגיע לבית החברה. היא הסתתרה בחדר השינה בעת שהחברה סלקה אותם (445). היא מספרת כי אמה נשבעה שלעולם לא תפה על בתה נישואי שידוך מאחר שכפו עלי נישואים כאלו. אביה הסתיג ממנה (447). אביה נהג להתפרץ על אמה שהיא מפנקת אותה. זה עורר בה רגשות אשם. לכן היא ניסתה לכופף עצמה ולהיות ילדה טובה. היא הסכימה לשידוך כי לא רצתה להיות נטל כפול בין הוריה. באותה תקופה אישה לא עזבה את ביתה עד שהתחתנה. לא היתה אפשרות להשיג עבודה ולעזוב. מערכת היחסים הסוערת נמשכה עד מותו של אביה. הן נפתרו רק בחווית סף המוות שלה (449).
לנפץ את תקרת הזכוכית
עריכהבעולם ה"אחר" אין מגדר. אנחנו חסרי ביולוגיה. ישיות רוחניות טהורות. נפלים, חזקים, רבי עוצמה וכו. תכונות כמו אמפתיה, רגישות, אסטרטיביות, גבריות לצד נשיות אינן בעלות משמעות בעולם האחר. בעולם האחר אין שיפוט של יין ויאנג. היא למדה כי תפקידי התרבות והמגדר הם תפקידים שלמדו אותה למלא (450). ה כולל תחושות האשמה, ההקרבה העצמית, דיכוי אגו נשי הם התנות תרבותיות. בן זוגה היה טוב בניקיונות הבית. במקום לראות זאת כמיומנות נהדר של דני היא ראתה בזה לקות שלה. לאחר החוויה בממלכה האחרת היא דברה כמה דני נהדר בניהול משק הביתת ונהנה להקניט אותה על אוזלת ידה בתחום.
בעולם הזה חשיבות של שני המגדרים, ממש כמו יין ויאנג חשובים אחרת יש חוסר איזון. רגשנות יתר מאחרים זו נקודת חוזק. הן אמנם מתויגות כתכונה נשית (452) אבל אין צורך להצמיד מגדר.
הרבה גברים אמפתים חוששים להחצין את התכונה הזו שלהם שמא יתחיסו אליהם כחלשים. יש נשים שמאמינות כי כדי להצליח בעולם עליהן להיות דומות לגברים. בימינו צריך יותר נשים שיהוו מודל לחיקוי. הדחקת המודעות הרוחנית, המיסטיקה הפנימית והחיבור לרשת התודעה הם האויב. אותנטיות בלי להתנצל על מגדרה הוא אחד מהדברים שלמדה (454). אמצו את החוזקות והתכונות שחונכתם בהם. אל תחששו להודות אם אינכם טובים במשהו. קבלה ללא שיפוט תגרור לכך שתחששו פחות מהשיפוט של אחרים. כך תציבו את החוזקה בקדמת הבמה