תולדות המיניות 1 : הרצון לדעת/תחום
אין להבין את המיניות ככוח שמתאמץ להכניע אלא כנקודת מעבר צפופה בין יחסי כוח: בין גברים לנשים, בין צעירים לזקנים, בין מחנכים לתלמידים וכן הלאה. דהינו המיניות אינו התחום המוגבל והאטום אלא דווקא זה שמאפשר הכי הרבה תמרות ואסטרטגיות שונות. לא קיימת אסטרטגיה אחת שפועלת על החברה כולה בכל מופעי המין. ההנחה כי בקשו לצמצם את המיניות ולהעמידו בתפקיד הרביתי גרידא אינו מענה מספק ליעדים רבים שסומנו בתחום הפוליטיקה המינית, המאמצים שהופעלו במסגרתה ואשר נגעו לשני המינים, לגילאים השונים ולמעמדות השונים. במהלך המאה ה-18, טוען מישל פוקו, כי ניתן למצוא ארבע מכלולים אסטרטגיים שפתחו מערכי ידע וכוח מוגדרים ביחס למין:
- היסטריזציה של גוף האישה – גוף האישה נותח כגוף רווי מיניות תחת השפעה פתולוגית יחודית משלו לתחום הפרקטיקות הרפואיות. תהליך היסטריזציה שבסופו נוצרת תקשורת אורגנית בינו לבין הגוף (מבטיח את המשכו), בינו לבין המרחב המשפחתי (בתוכו הוא מרכיב ובעל תפקידו מהותי), בינו לבין חיי הילד (מייצרם ועליו לערוב לאותם פירות כל חייו): האם ודמותה כהאישה ה"עצבנית" מהווה את הצורה הבולטת ביותר של ההיסטריזציה. מושא הידע: האישה ההיסטרית.
- הכנסת מין הילדים לתחום הפדגוגיה – הילדים נמצאים בגבול, נוטלים בתוכם מין, "טבעי" ו"מנוגד לטבע", ועל כן ההורים, מחנכים וכן הלאה דרוכים בכדי לשמור ולהגן על אותו נבט שגדל. מושא הידע: הילד המאונן.
- חיברות (Socialisation) של התנהגות הרבייה – חיבורת שמעצבת את התנהגות המינית במגגון תחומים. לדוגמה חיבורת כלכלית שמעודדת או בולמת פירון. חיבורת רפואית שמפקחת על ילודה וכן הלאה. מושא הידע: הזוג המלתוסיאני
פסיכיאטריזציה של ההנאות הסוטות – היצר המיני בודד כיצר ביולוגי ונפשי אוטונומי. הוא נותח על כל צורותיו החריגות שעלולות לפגוע בו. על פיו ההתנהגות הובחנה בין נרמול לפתולוגיזציה ועבור אותן חרגיות – מחלות תרו טכנולוגיות לפתירתן. מושא הידע: המבוגר הסוטה.
עתה פונה מישל פוקו לבחון מדוע נעזרו באסטרטגיות אלו : להילחם במין? לפקח עליו?
קשרי המין והכוחות הפועלים הובילו למערך הנישואין ופיתוח ההורות ואת כללי העברתם של שמות ונכסים מאב לבן. מערך זה אבד את כוחות ברגע בו המערכות הפוליטיות והכלכליות לא מצאו אותו עד כמשענת מספקת.בדומה לכריתת בריתות, גם הנישואין קבע כללים של מותר ואסור.
ההבדל בין הברית לנישואין
עריכה| ברית : נישואין | מערך המין |
|---|---|
| נסה לשמר ולשכפל את הקשרים והבטחות הקיימות ומארגנות אותם | הרחיב תמיד את תחומי הפיקוח וצורותיו |
| הקשר אותם משמרים הוא בין שותפים בעלי מעמד מוגדר | העיקר הוא שימור תחושת הגוף וטבעם. |
| מהווה מרכיב כלכלי חשוב להעברת נכסים | כלכלה דרך מסרים מרובים ומעדונים שבמרכז הגוף: מייצר וצורך |
| במרכזו הדאגה להתרבות ושכפול הקיים | במרכזו החידוש, הסיפוח, השגשוג, ההמצאה, החדירה לגופים בצורה מדוקדקת והפיקוח על אוכלוסיה באופן מקיף יותר. |
על כן לפנינו שלוש - ארבע תזות העומדות כנגד תזה הדיכוי של המין:
- המיניות קשורה במערכי כוח חדשים יחסית
- המינות התרחבה וגדלה במהלך המאה ה-17.
- הסדרים שתמכו בה לא התמקדו ברבייה אלא בהעצמת הגוף והפיכתו למושא של ידע ומרכיב ביחסי הכוח
שמו לב כי לא מדויק יהיה לטעון כי מערך המיניות הופיע במקום מערך הברית. מערך הבריתות קיים עד ימינו אבל יחסי הכוחות השתנו.אם בתחילת הדרך הפרקטיקה הייתה מענה לבעיות סביב היחסים של בני זוג (ניאוף, יחסים ללא נישואין וכו'), בהמשך היא התמקדה בבעיית ה"בשר", דהינו הגוף והתחושה. באופן כזה נוצר קרקע לצמיחת המיניות שמקור בטכניקת הכוח שהייתה סביב הברית. התא המשפחתי שנוצר באמצעות הברית הוא שאפשר למערך המיניות לצמוח ולגדילת המודעות (גוף נשי, בוסריות של ילדים, ובהמשך אפיון סוטים). על ידי כך התפתחו שני צירים: ציר בעל-אישה, ציר הורים-ילדים שהם כולם נפשות פועלות במערך הברית. אין זה נכון לטעון כי מערך הברית הוא מבנה חברתי, כלכלי ופוליטי של ברית אשר מרחיקה או מרסנת או מעדנת את המין תוך שהיא שומרת על תפקודיה השימושיים. דווקא המשפחה מעגנת את המיניות והפכה להיות משענת מתמדת לה. היא מבטיחה ייצור של מין בין זכר ונקבה ומאפשר צמיחה של כוחות חדשים לחצות את מערכת הברית. אם כן המשפחה היא שער המרה בין מיניות לברית ומכניסה את "כלכלת ההנאה" תחת משטר הברית. קשר זה בין מערך הברית למיניות במסגרת המשפחתית במאה ה-18 מסמן כיצד המשפחה החלה להפוך לקשר חיבה ורגשות; המשפחה היא בית הגידול המעודף ליצירת מיניות ומשום כך נולדה תופעה חדשה:גילוי עריות. גילוי עריות הוא כלי אינדיקציה מחקרי טוב מאחר שלהבדיל ממיניות שונות כמו פדופיליה והומוסקסואליות, גילוי עריות היה מגונה בכל חברה, כאילו היה חוק אוניברסאלי. על ידי בחינתו ניתן לראות ולהבין מדוע החלו לצמוח איסורים והגבלות על המיניות ככל הנראה כצורך התגוננות, לא נגד תשוקה אלא נגד פגיעה בחוקים ובצורות המשפטיות של מערך מיניות. האיסור על גילוי עריות למעשה דאג שמערך המיניות ישמר בתוך מערכת גדולה יותר – מערכת הבריתות. במילים אחרות, אם מסכימים שהאיסור על גילוי עריות הוא אוניברסאלי של כל תרבות אז נמצא שהמיניות טבועה בחוק ובמשפט משחר הזמן – אלו שמארגנים ותוחמים את החברה.
אם כן ניתן להניח כי במהלך המאה ה-17 החל לצמוח מערך מיניות שולי הקשורים במשפחה (הדרכת נשמה, פדגוגיה) שהחל להתמקד יותר ויותר במשפחה. מה שהוגדר זר הוטמע על ידי המשפחה וזוהה כמסכן את מערך הברית: האישה הנוירוטית, הנשואה הפריג'ידית, הבעל האימפוטנט, הסדיסט, הסוטה, הבת ההיסטרית או הדיכאונית, ההומוסקסואל וכן הלאה. על ידי כך הפכה המשפחה לכוח חזק יותר שאורגן מחדש בו ההורים הפכו להיות סוכני מערך המיניות כשהם נשענים על מורים ורופאים. בו בעת כל התופעות האלו אפשרו למערך הבריתות להתערב במערך המיניות ובתמורה שולחת המשפחה את כל אותן "בעיתיים" במערך המיני על מנת לשמר עצמה. כי המשפחה למעשה, לפתע התגלה כזרע של פורענויות מיניות.
ז'אן-מרטן שארקו (charcot) היה דמות מרכזית במהלך השנים. אנשים מפורסמים מכל קצוות העולם הביאו אליו את נשותיהם, ילדיהם ובעליהן על מנת לפתור את הנגע שפגע במשפחה. הוא בתמורה ניסה להפריד בין מערך המיניות למערך הבריתות על ידי בידוד החולה בכדי שיכול לטפל בו בפרקטיקות רפואיות. על ידי כך נטלה על עצמה הרפואה את האחראיות על מערך המיניות אשר בעצמה קודם לכן שדלה את המשפחה לעסוק באינטנסיביות רבה כל כך. התערבות זו מנעה ממערך המיניות להתנסח בשיח מפורש משל עצמו.
במרחב זה נכנסה הפיסכואנליזיה שבתחילת דרכה באמת ניסתה להוציא את מערך המיניות ממערך הברית ולחשוף את המיניות עצמה מבלי לכסותה מחדש. מצד שני, בהמשך דרכה חזרה הפסיכואנליזה חזרה אל התא המשפחתי, חוק הברית וכו' באמצעות מושגים כמו "חסך אבהי", "אם-אובייקט" וכו', ותהומות חבויים ומצויים בכל אדם שקשורים לאותו מערך קדמון. יותר לא הייתה סכנה ממיניות שכן החוק עצמו כונן אותה והוביל אותה באמצעות כשליו. הורים יכלו להביא את ילדיהם ללא חשש לבדיקות וטיפולים. אם כן מערך הוידוי הנשען על הנצרות הקלאסית הוביל לצמיחתו של מערך המיניות אל תוך העולם המודרני:
- השלב הראשון: כינון "כוח עבודה" ללא הוצאות מיותרות ואנרגיות מבוזבזות.
- השלב השני: מקביל לתקופת הקפיטליזם המאוחר בו לא נדרשים אותם אילוצים אלימים גופניים כפי שנדרשו במאה ה-19. על ידי כך המיניות אינה כבר מוגדרת למען מטרה אחת.
אם פוליטיקת המינית סובבה בעיקר סביב ייצור מין ולא איסור מין יש להתמקד באותו "כוח עבודה" ולהפסיק לנגן את המנגינת המיניות שהמין דוכא מסיבות כלכליות.