תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה: המאבק לחברה מוסרית – ערך מרכזי בנבואה/ישעיה פרק י"א פסוקים 1–9

בפסוקים שלפנינו ישנם שני נושאים מרכזים :

  • המלך העתידי (פסוקים 1–5).
  • שלום עתידי בעולם (פסוקים 6–9).

כיוון שהנבואה מדברת על העתיד הרחוק היא נקראת נבואת אסרטולוגית (לאחרית הימים).

נושא א' (פסוקים 1–5) – המלך העתידיעריכה

המלך העתידי שע"פ התנ"ך יהיה מבית דוד "ויצא חוטר (ענף) מגזע ישי (אב דוד) ונוצר (=ענף רך) משורשיו יפרה". המלך יהיה מבית דוד ויש 2 אפשרויות לשיקום :

  • מהשורש יצא ענף חדש כי בשלב זה בית דוד נעלם מעל פני השטח.
  • יצא ענף מהעץ עצמו כיוון שכל הענפים של בית דוד חטאו, הלכו לגלות והפכו להיות מושחתים. לכן יצא ענף חדש.

ישנם מספר תכונות למלך העתידי (פסוקים 2–5) : בפסוק 2, המילה המנחה היא רוח. בפסוק 2a רשום כי על המלך יהיה רוח ה' ובפסוק 2b מפרט הנביא מה תעניק הרוח של ה' למלך :

  • הצמד הראשון – חכמה ובינה; כלומר, למלך תהיה חוכמה מבחינה רוחנית ושכלית, דבר שיעזור לו בעשיית משפט צדק.
  • צמד שני – רוח עצה וגבורה; גם מבחינה פיזית, מלך היודע להלחם.
  • צמד שלישי – רוח דעת ויראת ה' (מבחינה דתית-רוחנית); המלך יכיר וידע את ה'.

פסוק 3, מתמקד ברוח ה' שתהיה למלך, שתעזור לו לשפוט משפט צדק. לפעמים, מלכים מסתמכים על חושיו שמטעים לפעמים, כלומר לא ישפוט על פי מה שרואה ושומע.

בפסוק 4a, המלך ישפוט בצדק את העניים. פעמים רבות בנבואה מופיעה המילה עניו במשמעות עניים, בכדי לא להעליב אותם.

בפסוק 4b, מופיעה מטפוארה "והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע"

בפסוק זה הנביא מתאר 2 מטפוארות :

  • "הכה (רשעי ארץ) ארץ בשבט (מקל) פיו"

חסרה כנראה המילה מבחינה לוגית. הפרשנים מוסיפים את המילה "רשעי ארץ?" והכוונה היא שהמלך מעניש את הרעשים עם מקל שיוצאת מהפה. כלומר, מילות המלך כבר מכות (=מענישות) את הרשע.

  • "וברוח שפתיו ימית רשע" – מספיקה הרוח שיוצאת מפיו בכדי להרוג את הרעש.

פסוק 5, ניתן לחלק לשני תגבולות :

  • "והיה צדק אזור (חגורה) מתניו (פסוק 5a)"
  • "והאמונה אזור (חגורה) חלציו (פסוק 5b)"

סוג תגבולת : נרדפת

בפסוק זה ישנו דימוי : המלך האידיאלי יהיה בעל צדק והאמונה – שיהיו חלק בלתי נפרד ממנו, כמו חגורה המקיפה את המותנים.

נושא ב' (פסוקים 9–6) – שלום עתידיעריכה

בפסוק 6a שינה תגבולת (נרדפת וכיאסטית) :

  • צלע ראשונה – "וגר זאב עם כבש"
  • צלע שנייה – "ונמר עם גדי ירבץ"

הרעיון בפסוק 6a, היא שחיות הטרף (זאב ונמר) לא יטרפו את הצאן (גדי וכבס), הם ירבצו על הדשא. כלומר יהיה שלום בין בע"ח – אין סכנה וחיות הטרף הופכות להיות צמחוניות – חזרה אל ראשית העולם, שם כולם היו צמחונים כולל האדם. הרעיון חוזר על עצמו בהמשך הפסוק. בפסוק 6b "ועגל כפיר (=גור אריה) ומריא (כבש מפוטם)" – אחד טורף ולכן השנים אינם מסוגלים לחיות יחד, אך בעתיד יהיה בניהם שלום.

"ונער קטן נוהג בהם" – שלום בין בני האדם לבע"ח.

מפרשים פסוק זה ב-2 רוודים :

  • פשט (כפי שזה) – שלום בין בע"ח – בע"ח – אדם ; שלם עולמי.
  • במטאפורה – כלומר זה לא שהחיות הטורפות יחיו יחד עם בע"ח, אלה שזו מטאפורה כי לא יהיו מלחמות בעולם. במטאפורה זו הטרוף הם הכובשים והצאן הוא העם הנכבש.

פסוק 7a, אותו רעיון של פסוק 6 חוזר על עצמו : הפרה והדוב רועים יחד באותו שדה, כאן יש תוספת לרעיון ; "יחדיו ירבצו ילדיהם", גם ילדיהם יחיו בשלום.

בפסוק 7b, "אריה כבקר יאכל תבן (=חציר)" – החיות הטורפות יהיו צמחוניות.

בפסוק 8, מתאר ישעיה כיצד ילדים קטנים (יונק = תינוק, גמול = תינוק הנגמל מהיניקה, גיל 3) משחקים בשלווה עם נחשים ארסים (פתן וצפעוני). כאן יש רמז מפורש לראשית העולם.

בספר בראשית פרק ג', לאחר החטא הראשון, אכילה מעץ הדעת בגלל הנחש, ניתן עונש של שנאה טבעית בין הנחשים לבני האדם, וכל צד ינסה להשמיד את האחר. בפסוק זה ישנו מהפכה, הנחשים הארסים אינם מסכנים את האנשים.

בפסוק 9a, עובר הנביא לדבר ישירת על עם ישראל. בפסוק רשום שהעם יפסיק להיות מושחת "לא ירעו ולא ישחיתו (השחתה =השמדה, שחיתות מוסרית) בכל הר קדשי", בכל הרי קודשי, בייחוד בירושלים.

בפסוק 9b, כל תושבי א"י ידעו את ה' (יכירו בו ובחוקיו) "כמים לים מכסים (דימוי)" – כמו שהמים מכסים את כל הים, כך גם ידיעת ה' תמלא את כל הארץ.