תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה: המאבק לחברה מוסרית – ערך מרכזי בנבואה/עמוס פרק ב' פסוקים 6–16

עמוס נמצא בתוך קובץ תרי עשר, כלומר 12 ספרי נבואה קצרים. ישנם כמה סיבות אפשריות לכך שספרי נבואה אלו קצרים :

• הנביאים נבאו לתקופה קצרה.
• לא מצאו את שאר נבואותיהם.

ע"פ פרק א' עמוס מנבא באמצע בית ראשון בתקופתו של עוזיה, מלך יהודה 801 לפנה"ס (המאה השמינית לפנה"ס).

בפרק ב' בפסוקים הראשונים ישנה ביקורת קשה על ההנהגה בעיקר על ההתנגדות המסורית הירודה שלהם.

הפסוקים מתחלקים לשלושה רעיונות :

• פסוקים 6–8 : החטאים של המנהיגים.
• פסוקים 9–12 : כפיות טובת העם ביחס לחסדי ה'.
• פסוקים 13–16 : העונש לעם.

פסוקים 6–8 : חטאי המנהיגים

בפסוק 6a רשום "על שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה". ישנם 2 פרושים :

• "דגם המספר העולה" – מתכוון אל המספר השני שקובע, כלומר היו פה 4 חטאים.
• אין כאן דגם המספר העולה, אלא, עמוס רוצה לפרט 7 חטאים.

החטאים :

• פסוק 6b, ניתן לחלק לשני חטאים או להתייחס כחטא אחד : "על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים (=משפט שקר)". ניתן לפרש את החלק ב-2 מובנים :
  • התייחסות לשופטים שלוקחים שוחד קטן (כמו נעלים וכסף) כדי להאשים את הצדיקים.
  • חטא של המנהיגים העשרים, שמוכרים לעבדות את העניים תמורת כסף/נעל.
• פסוק 7a, ישנם עוד שני חטאים :
  • "השאפים (=רומסים) על עפר ארץ בראש דלים" – הפנייה היא שוב אל העשרים מבחינה כלכלית (=הלוואת, פיקדון, ריבית...( דבר שאסור על פי החוק).
  • "ודרך ענווים יטו" – בעקבות המצוקה הכלכלית העניים רוצים לנשוא מדרך הישר. כלומר הם אינם מסוגלים עם זה להתקיים ולכן הם רוצים לפשוע (כמו למשל לגנוב בשביל להתקיים).
• פסוק 7b מופיע החטא : "איש ואביו ילכו אל הנערה" – חטא מוסרי של אובדן הבושה, שהאב ובנו מבצעים יחדיו חטא מוסרי. יש פרשנים שטוענים כי יש כאן רמז לזנות. במקדשים של האלים הכנענים היו נערות שנקראו קדשות (כינוי גנאי) וכל מי שבא למקדש היה צריך לשכב עם הנערות כחלק מהפולחן לאל הפריון (אשטורת) "למען חלל את שם קדשי"
• פסוק 8 : "ועל בגדים חבולים (=פקדון, משכון) יטו אצל כל מזבח". בספר שמות כ"ב פסוקים 24-26 מופיע חוק של מלווה הכולל 3 הגבלות :
  • "לא תהיה לו כנושה (פסוק 24) – מלווה לא ידרוש את הכסף בכוח כיוון שמדובר בהלוואה לעני לצורך קיום יום יומי.
  • "לא תשימון עליו נשך (=ריבית)" – כיוון שכבר כך הוא בקושי מספיק להחזיר את הלוואה עצמה (פסוק 24).
  • "אם חבול (=לקח פיקדון) תחבול" – אם המלווה מחליט לקחת פיקדון מהעני (פיקדון נלקח כדי להבטיח את החזרת הלוואה או שניקח ביום הפריון כשהעני לא החזיר את ההלוואה), מבקשים מהמלווה שיחזיר את הפיקדון "עד בוא השמש" (=שקיעה) כי הפיקדון שהעני נותן הוא משהו חשוב לקיום. כמו למשל : שמלה, בגד עליון להתכסות בלילה – לעניים אין מותרות לתת פיקדון.

החטא בפסוק 8 הוא לקיחת בגדים כפיקדון להלוואה והשתמשות בהם כשמכה בזמן שהם שוכבים בבית המקדש.

• "יין ענושים (=קנס, פיקדון) ישתו בבית ה'" – יין שנלקח כקנס מהעניים ולא מפריע לעשירים לשתות אותו בבית המקדש. בולט כאן הניגוד בין חוסר המוסריות לעזרת החלש, לבין הפולחן הדתי אותו מקימים בבית המקדש ע"פ הכתוב.
• לפי התנ"ך, הנזיר מתנזר משתית יין וגילוח שער. יש כאלה הטוענים שעל נזירים לחיות חי צניעות. בפסוק 12, מופיע החטא הנוסף שקשור אל העם : הם השקו את הנזירים בכוח וציוו על הנביאים לא לנבא. כלומר, העם במכוון לא רוצה להקשיב לאזהרות הנביאים. פעמים רבות היו הנביאים נתונים לסכנת חיים ונאלצו לעזוב את משפחותיהם ועיר ילדותם.

פסוקים 9–12 : כפיות טובת העם למול חסדי ה' :

חסדי ה' המופיעים בפסוקים 9-11 לא מופיעים לפי סדר כרונולוגי כיוון שמטרת עמוס הוא להדגיש את חסדי ה' שהיו :

• פסוק 9 – לאחר הכניסה לארץ ה' דואג להשמיד את האמורי (שם כולל לשבע עמי כנען), כי כנראה היה זה עם הגדול ביותר מבין השבטים. בנוסף, יש דימוי לתיאור הכנענים : "כגובה ארזים גובהו" ו"וחסון הוא כאלונים". שני העצים החשובים הארז (בארץ) והאלון (בלבנון). בהמשך הפסוק הוא מתאר את ההשמדה הטוטלית של הכנעני ע"י דימוי : "והשמיד פריון ממעל ושורשיו מתחת", השמדה מלאה כמו הריגת עץ משורשיו ועד פרי הצמרת שבראש.
• פסוק 10a, למשרות שמבחינה כרונולוגי הוא החסד הראשון – יצאת מצרים.
• פסוק 10b, החסד השני - ההליכה במדבר במשך 40 שנה. עמוס מתאר זאת כחסד בכך שה' דאג תקופת הנדודים (אוכל ומים), ואילו בספר במדבר ההליכה במדבר מופיע בהיבט השלילי, כעונש וכתקופת קיטורי העם.
• פסוק 11 – החסד ו ה' נותן לעם מנהיגים רוחניים, נביאים ונזרים. בתנ"ך נזכרים 2 נזרים כמנהיגים (שמשון ושמואל).

פסוקים 13–16 : העונש

גם את העונשים ניתן לחלק ל-7 עונשים כנגד 7 החטאים. פסוק 13, מופיע דימוי המדבר ל העונש באפן כללי. הנביא אומר לעם : "אנוכי מעיק תחתיכם", כלומר גורם לשקוע (13a). בפסוק 13b מופיע הדימוי : "כאשר תעיק העגלה המלה עמיר (=תבואה)".

כמו עגלה המלאה תבואה אחרי הקציר, השוקעת בגלל המשקע, כך גם העם ישקע בעקבות העונשים.

בפסוקים הבאים מחלקים את העונשים ל-7 חלקים – כל העונשים מתייחסים למפל (הפסד) במלחמה (מילים מסומנות הן מילים מנחות) :

• "ואבד מנוס מקל" – מדבר על אותו לוחם הרץ מהר (=הקל) והוא לא מצליח לברוח.
• "וחזק לא יאמץ כוחו" – גם הגיבורים החזקים לא יכלו לתת ביטוי לכוחם (=לנצח במלחמה).
• "וגיבור לא ימלט ופשו" – הגיבורים לא יצליחו לברוח.
• "תופש הקשת לא יעמוד (פסוק 15)" – כדי לפגוע במטרה הקשת צריכה לעמוד במקום אחדד כדי לכוון; הקשת לא יצליח לעשות זאת כי הוא יהיה עסוק במנוסת האויב.
• "קל ברגליו לא ימלט" – כמו העונש הראשון.
• רוכב הסוס לא ימלט נפשו" – אפילו לפרשים לא יהיה יתרון למהירות הסוסים ; הם עדין לא יצליחו לברוח.
• "אמיץ לאבו בגיבורים ערים ינוס" – אפילו הלוחם האמיץ יאלץ לברוח ללא ציוד צבאי. זהו סמל לתבוסה בביזיון.

שורשים מנחים :

• נ.ו.ס – מתארים בריחה מהלחמה ותבוסה.
• מ.ל.ט– מתארים בריחה מהלחמה ותבוסה.
• לא – נותנת הרגשה של שליליות בעונש.