תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה: המאבק לחברה מוסרית – ערך מרכזי בנבואה/עמוס פרק ה' פסוקים 21-25

בפסוקים שלפנינו ישנה האנשה של ה', והנביא משתמש במספר חושים בכדי להמחיש את הנבואה.

בפסוקים אלו רוצה הנביא להמחיש את שנאת ה' כלפי ריבוי הקורבנות של העם והוא משתמש ב-3 חושי ה' המהווים האנשה :

"ולא אריח (פסוק 21)" – ה' לא רוצה ל"הריח" את הקורבנות. השורש להריח את הקורנות מופיע בתנ"ך מספר פעמים ומשמעותו היא לקבל – קבלת הקורבן.
"לא הביט" – ה' לא רוצה להביט יותר על פולחן העם כיוון שזה הפך להיות עיקר העבודה.
"לא אשמע" – הקשר הוא שה' לא ישמע את תפילותיהם, כלומר לא יקבל.

קורבנות	בע"ח
חגיכם (=קורבן של חג)	מריא = בע"ח (בד"כ צאן) מפוטם
עולה
מנחה = מתנות מהצמח
שלמים
זבח

בפסוק 21, לה' נמאס מקורבנות העם והוא אומר "לא אריח עצרותיכם (=עצרת – יום בו עוצרים את המלאכה)"

בפסוק 22, ה' אומר שלא יקבל את הקורבנות

בפסוקים 22-23, מילה מנחה היא "לא" המבטא מה ה' לא רוצה :

בפסוק 24, ה' אומר ומסביר מה כן רוצה.

בפסוק 23, גם השירה שליוותה בהקרבת קורבנות – ה' לא רוצה.הפולחן נמאס עליו (נבלותיו = נבל).

בפסוק 24, דרישות ה'. בפסוק יש תגבולת ו-2 דימויי.

התקבולת :

ויגאל כמים משפט (נושא).
ויגאל וצדקה כנחל (נושא) איתן.

סוג תקבולת :

תגבולת נרדפת וחסרה כי חסר הפועל יגאל.
כיאסטית

2 פירושים למילה ויגאל :

יתגלה
יתגלגל

דרישת הנביא וה' היא שהעם יעשה משפט צדק והצדק יתגלה ויתגלגל כמו נחל איתן (=זורם כל השנה אינו מאכזב).

בפסוק 25, "הזבחים ומנחה הגשתם לי..." ישנה שאלה רטורית : האם העם היה עסוק בהקרבת קורבנות כמו היום". התשובה היא לא על אף שבתקופת המדבר הקריבו קורבנות, אך זה לא היה העיקר.

ה = ה' השאלה.