תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה: חוק וחברה במקרא – מאפיינים, ערכים ודילמות/דברים פרק ט"ו פסוקים 1–6

רקע

בכדי לפתור את בעיית העוני שהחמירה בשנת השמיטה אצל העניים קבעו חוק נוסף, "שמיטת חובות". כלומר, בתחילת שנת השמיטה או בסופה קבעו את החוק על פיו כל החובות של יהודים שלוו מיהודים אחרים מתבטלים.

המחוקק האמין שאם העני לא הצליח להחזיר את חובותיו, ברור שלא יצליח להחזירם בשנת השמיטה, כיוון שאינו יכול להתפרנס.

מדובר בתקופה קדומה בה העניים לקחו הלוואות לקיום יום יומי (בעיקר אוכל). לכן, ההלוואה הייתה חיונית.

הביעה שנוצרה בעקבות החוק

בעקבות החוק נוצרה בעיה חדשה. המלווים החל מהשנה החמישית הפסיקו להלוות לעניים מפחד שלט יחזירו את החוב, ולכן מצוקת העניים גדלה.

ניתוח טקסט

פסוקים 1–6 : שמיטת חובות

פסוק 2a, מתחיל "כל בעל משה (מלווה)אשר ישה (ילווה) לרעהו (יהודי ולא גוי)" - מדובר על אדם שהלוואה כסף. ההמשך בפסוק 2b, "לא יגיש (לא ייקח בכוח את הלוואה) את רעהו ואת אחיו (כל אחד מעם ישראל)" ; כלומר המלווה לא ידרוש הלוואה ובשנה השביעית יבטל את החוב.

בפסוק 3, רשום "את הנכרי חגיש", אתה יכול לדרוש בכוח את הלוואה מהנוכרי (גוי) וגם שמיטת החובות לא חלה עליו.

בפסוק 4, רשום "אפס כי לא יהיה בך אביון", כלומר יש כאן שאיפה למצב אידיאלי שלא יהיו אביונים (עניים) בעם, אם יקימו את שמיטת החובות.

בפסוק 4b, מבטיחים שכר למלווה אם יעשה כך.

בפסוקים 5-6, חוזר הכותב על כך שאם יקמו את החוקים, הם יקבלו ברכה מה'. כיוון שמדובר בחוקים מסורתיים לא ניתן להכריח את האנשים לקיים אותם. לכן, רוצים שכל אדם ירצה לקיים את החוקים (כלומר יהיה מוסרי) וההבטחה של שכר מופיעה בעיקר באותם חוקים שקשה לקיים אותם כי זה דורש מאנשים להיות נדיבים.

בפסוק 6b, מותר לקחת פיקדון מהגויים ולא לקיים את שמיטת החובות "והעבת (לקיחת פיקדון) גויים".

עבות – פיקדון. אפשר לקחת פיקדון ולא צריך לבטל את החוב.