תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה: חוק וחברה במקרא – מאפיינים, ערכים ודילמות/דברים פרק כ"ד פסוקים 17–22

בפסוקים אלו ישנן 3 נושאים :

א. פסוקים 17–18

ב. פסוקים 19–20

ג. פסוקים 20–21

פרשיה ראשונה : פסוקים 17–18עריכה

בפסוק 17a, יש פניה לשופט "לא תת משפט גר ויתום". הדרישה היא למשפט צדק ומבקשים/דורשים מהשופט שלא יתפתה לקחת שוחד וכך לא יפלה בין עשירים לעניים.

בפסוק 17b, הפניה היא למלווים "לא תחבול בגד אלמנה". בספר שמות ישנם חוקים שנוגעים למלווה וחלים עליו 3 אסורים :

  • לא לקחת ריבית.
  • לא ללחוץ להחזיר הלוואה
  • אם לוקחים פיקדון יש להחזירו עד ערב.

"לא תחבול בגד אלמנה" – המחוקק מבקש לא לקחת פיקדון כיוון שלעני אין מותרות והפיקדון שהוא נותן זה דברים חיוניים לחיי היום יום, כמו למשל בגד.

בפסוק 18, מופיע הנימוק "וזכרת כי עבד היית במצרים".

פרשיה שנייה פסוק 19עריכה

מדובר על מתנה לעניים שקוראים לה "שכחה". בזמן הקציר, במידה והחקלאי שוכח עומר בשדה, אסור לו לשוב ולקחת אותו, אלא להשאירו לעניים.

במגילת רות מסופר כי אפשרו למלקטים (העניים) ללכת אחרי הקוצרים ולאסוף את מה שנפל, אולם, היחס אליהם היה שלילי.

בפסוק 19b, מבטיחים למקימי החוק ברכה חקלאית "בכל מעשי ידך".

פרשייה שלישית פסוקים 20–21עריכה

חלק א' פסוק 20 : המסיק (זיתים)עריכה

את הזיתים לא היו קוטפים מהעץ, אלא היו מנערים וחובטים בעץ כשמתחתיו היה בד. כך, רוב הזיתים היו נופלים לתוך הבד.

בפסוק 20, מבקשים מהחקלאי 2 בקשות :

  • לא לחבוט חזק בעץ הזית - כדי שיישארו הזיתים הגבוהים והזיתים הלא בשלים לעניים.
  • לא לאסוף את הזיתים שנפלו מחוץ לבד.

חלק ב פסוק 21 : בציר (ענבים)עריכה

בעל הכרם מתבקש בזמן הבציר "לא תעלול אחריך", כלומר אל תאסוף את הענבים שלא התבשלו (נקראים עוללים), אלא, להשאירם לעניים שיקטפו אותם אחרי חודש.

בפסוק 22, מופיע הנימוק "וזכרת כי עבד היית במצרים".