תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה: חוק וחברה במקרא – מאפיינים, ערכים ודילמות/נחמיה פרק ה' פסוקים 9 - 13

הקדמה

ספר נחמיה עוסק בתקופת בית שני.

נחמיה הוא מנהיג מדיני שעולה לארץ לאחר שהוא שומע על המצוקה של שבי ציון.

בפרק זה מסופר על אנשים עניים שבים אל נחמיה ומתלוננים על כך שבתמורה להלוואה, העשירים לקחו מהם את השדות, את הבתים והופכים את הילדים שלהם לעבדים.

ניתוח

בפסוק 9, נחמיה פונה לעשירים ולמנהיגים ואמר להם שמה שמעשיהם שגויים וזו בושה כיוון שהגויים מסביב רואים כיצד מתנהגים יהודים זה לזה.

בפסוק 10, אומר נחמיה : אני נותן את עצמי כדוגמא. אני וקרובי משפחתי עד כה היינו נושים (לוקחי כסף וחיטה בכוח תמורת הלוואה) אבל עכשיו אנו מוותרים על הפיקדון "נעזבה את המשא".

בפסוק 11, נחמיה מפרט בפני המנהיגים מה להחזיר לעם : שדות, כרמים, זיתים, בתים, כסף, דגן, תירוש ויצהר. כלומר להחזיר את כל מה שנלקח בכוח מהעניים.

בפסוק 12a, המנהיגים משיבים לו בחיוב ולמרות זאת בפסוק 12b, נחמיה קורא לכוהנים כדי שהמנהיגים ישבעו בנוכחותם שהם באמת יחזירו את הרכוש (הוא לא סומך על המילה שלהם).

בפסוק 13, נחמיה ממשיך לתת דוגמא אישית ע"י דימוי "חצני נערתי", כלומר נערתי (ניקיתי) את כל הכיסים הפנימיים וכעת אין עלי דבר – החזיר כל שהיה לו. הביטוי הוא מידה כנגד מידה ; אם לא תנערו את חוצנכם, ה' ינער אותכם ואתם תהיו נעורים וריקים.

הביטוי הפך לניב שמשמעותו בימינו ; ניער חוצני – אי לקיחת אחריות בעניין.

בפסוק 13b, "ויאמר כל הקהל אמן", הקהל מסים לבקשת נחמיה.