תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה: חוק וחברה במקרא – מאפיינים, ערכים ודילמות/שמות פרק כ"א פסוקים 12–14, 20–26

שמות פרק כ"א פסוקים 12–14עריכה

בספר שמות ובשאר ספרי החוקים ישנה הבחנה בין 2 סגי רצח :

  • רצח בכוונה תחילה – במזיד ובזדון.
  • רצח בטעות – בשוגג, בשגגה.

פסוק 12, מדובר על רצח בכוונה תחילה שתמיד דינו של הרצח הוא מוות.

גם בפסוק 14, מדור על רצח במכוון. ישנו הסבר למצב שעלול להתרחש - הרוצח אוחז בקרני המזבח, בכדי להינצל ממוות. לפי החוק, אם מדובר ברצח מכוון (לאחר משפט) יש להוציא את האשם מהמזח ולהרוגו.

בפסוק 13, מדובר ברצח בשגגה. ישנם 2 ביטויים המראים כי מדובר ברצח בשגגה :

  • "אשר לא צדה" – הרוצח א התכוון באמת לרצוח כמו שציד מתכוון להרוג טרף.
  • "וה' אנה לידו" – יד המקרה פגע בו; ה' הביט את הנסיבות לרצח.

במקרה של רצח שגגה יש ערי מקלט.

שמות פרק כ"א פסוקים 20–26עריכה

פסוקים 20–21 : אדון שמכה עבדעריכה

לפי פסוק 20, מדובר על האדון שמכה את העבד והעבד מת.

בפסוק 20b, עונש האדון הוא מוות "נקם ינקם" (במידה ומדובר ברצח במכוון). במילים אחרות, אין הבדל בין רצח מכוון של אדם חופשי או עבד – בשני המקרים הדין אותו דין – מוות.

בפסוק 21, האדון מחכה את העבד, העבד מצליח לחיות עוד יומיים אחרי המכות ואח"כ מת.

העונש : "לא יקם כי כספו הוא", כלומר אין לאדון גזר דין מוות כי לא ניתן להוכיח כי יש קשר ישיר בין המכות למוות. עם זאת, האדון נענש, כיוון שהוא מפסיד את העבד שעליו שלם מראש לשישה שנים.

בתקופה הקדומה, אדם יכול להימכר לעבדות ע"י בית המשפט בגלל חובות כספיות. התקופה המקסימאלית לעבדות הייתה 6 שנים. האדון שקנה את העבד, נתן את הכסף לבית המשפט להחזרת החובות.

פסוקים 22–23 : פגיעה בנשים בהריוןעריכה

לפי פסוק 22, שני אנשים רבים (פיזית) ותוך כדי כך הם פוגעים באישה בהריון.

שני מקרים מתוארים :

  1. "ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון" – האישה הפילה את העובר, הוא מת, אבל היא עצמה נשארה בחיים. בפסוק 22b, מופיע העונש "כאשר ישית (ישים) בעל האישה ונתן בפלילים"; בעל האישה יקבע את גובה הכספים והפיצויים ובית המשפט לפלילים יאשר את גובה הקנס. כלומר, מוות של עובר לא הצדיק מוות של אדם נוסף.
  2. "ואם אסון יהיה (פסוק 23)" – האישה מתה במהלך הריון בעקבות הפגיעה. במקרה זה "ונתת נפש תחת נפש"; מוות לרוצחים כיוון שהמקרה הוא כמו רצח במכוון.

בפסוקים 24–25, מופיעים רצפי ביטויי שמתארים פגיעה גופנית מידה כנגד מידה:

  1. "עין תחת עין"
  2. "שן תחת שן"
  3. "יד תחת יד"
  4. רגל תחת רגל"
  5. "כאיבה תחת כאיבה"
  6. "פצע תחת פצע"
  7. "חבורה תחת חבורה"

כלומר לפי הכתוב יש לפצות את הנפגע לפי גודל הפגיעה.

בחלק מהעמים הקדומים הביטויים האלו היו ביטויים פיזיים, כלומר אם פגעת בעין של משהו, עונשך יהיה פגיעה בעינך.

הפרשנים אומרים שבחוקי התורה, אומנם הביטויים רשומים בצורה פיזית, אך זו רק דרך ביטוי, ובפועל היו מחשיבים כיצד הפגיעה באותו איבר פגעה ביכולת העבודה של האדם. למשל : אם האדם היה שומר ונפצע לו העין הוא לא יכול היה לעבוד עוד, לעומת אם נפגע לו השן.

בפסוק 26, רשום על אדון המכה את העבד בעין והעבד נפגע – העין ושחתה (יצאה משימוש). במקרה כזה "ושחתה לחפשי יישלחני תחת עינו". כלומר, האדון חייב לשחרר את העבד ולכן מפסיד את הכסף, כי הוא שלם מראש על העבד ל-6 שנים.