תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה: חורבן גלות וגאולה/חגי פרק א'

תרי עשר

תרי עשר כולל בתוכו 12 עשר נביאים קטנים כיוון שמצאו מיעוט של נבואות וזאת בגלל :

• ניבי זמן קצר.
• לא רשמו הרבה.

בין נביאי תרי עשר הידועים: עמוס ויונה.

פרשייה ראשונה (פסוקים 1-2)

לפי פסוק 1, אנו רואים שהתחלף מלך פרס. זהו המלך השלישי מאז הצהרת כורש (כורש, אחשורוש ודיורש). חגי מנבא לעם בחודש השישי (א' באלול).

נבואת חגי: "כה אמר ה' צבאות לאומר העם הזה אמרו לא עת בית ה' להבנות".

דפוס פתיחת הנבואה הוא דפוס פתיחת נפוץ והוא : "כה אמר ה'". דפוס נוסף ידוע הוא "שמעו דבר ה'". דפוס סיום נבואה הוא "נאום ה'".

דברי העם בתוך הנבואה הם "לא עת בוא עת בית ה' להבנות". חגי מצטט את דברי העם כדי להראות שטיעון זה נמשך יותר מדי זמן (18 שנים). בהמשך הפרק חגי רוצה לעודד את תושבי יהודה להמשיך לבנות.

פרשייה שנייה (פסוקים 3-6)

בפסוק 4, ישנה שאלה רטורית של הנביא בשאלה הזו ישנה ביקורת אל העם. הוא אומר להם: אתם יושבים בביתכם ספונים (בתים מפוארים), ובניגוד לביתכם בית המקדש חרב (=הרוס).

בפסוקים 5-6, ישנו איום, כאשר חגי מתאר את המצב הכלכלי הקשה. חגי רוצה להוכיח שהמצב הכלכלי הקשה הוא עונש על אי המשך הבנייה. לעומת זאת, העם אומר שבגלל המצב הכלכלי הקשה הם אינם יכולים להמשך את הבנייה.

פסוק 6 מתחלק ל-5 חלקים המתארים מצב קשים :

• "זרעתם הרבה והבא מעט" – הכוונה היא לחיטה שהם זרעו הרבה, אך קצרו מעט בגלל בצורת או פגיעה ביבולים על ידי ארבע
• "אכול ואין לשבעה" – לאנשים אין מספיק אוכל להשביעם.
• "שתו ואין לשכרה" –חוסר בגפן.
• "לבית ואין לחים לו" – כלומר, הבגדים אינם מחממים ; יש מחסור בכבשים.
• "והמשתכר משתכר אל צרור נקובי" – ישנה כאן מטאפורה שהאנשים מתפרנסים ממעט כסף כמו ששמים כסף בתוך צרור / שק שמחורר.

פרשייה שלישית (פסוקים 7-11)

פסוקים 7-8, חגי אומר "עלו ההר הביאו עץ". הבעיה הייתה שלטענת העם, הפסקת הבנייה נמשכת בגלל מצב קשה. אך למעשה, הם רוצים לבנות את בית המקדש השני בצורה מפוארת כמו בית המקדש הראשון, עם עצי אלון יקרים. חגי מציע להם לעלות להר הזית ולהשתמש בעצי זית במקום. מילת מפתח : עלו ההר.

בפסוק 8b, חגי מרגיע את שבי ציון שאפילו אם בית המקדש השני יהיה צנוע ה' יכבדו (=מילת מפתח) ואין לדאוג.

האיום

בפסוקים 9-10, הוא ממשיך לאיים עליהם כדי להמריצם לבנות.

בפסוק 9, הוא מאיים עליהם שמצבם הכלכלי ימשיך להיות קשה : זרעו הרבה "פנה אל הרבה", ויקצרו מעט "והנה למעט". בנוסף, גם המעט שייבאו לביתם, ה' ינפח בו, כלומר יהרוס אותו. הסיבה בפסוק 9b שבית המקדש חרב, והם דואגים לביתם.

בפסוק 10-11, בגלל הפסקת הבנייה מצב הכלכלי קשה.

בפסוק 10, משתמש בשורש מנחה כ.ל.א.

בפסוק 10a, ה' כולא את הגשם (סיבה) ואילו בפסוק 10b יש תוצאה בגלל ; כליאת הגשם גם היבול נכלא.

בפסוק 11, יש שורש ח.ר.ב אבל במשמעות שונה שמשמעותה בצורת יובש.

לכל השורשים יש משמעויות רעות/שליליות.

בהמשך פסוק 11a, חגי מתאר את אותם יבולים שנפגעים מהבצורת : דגן (חיטה), תירוש (גפן) והיצהר (שמן זית). בפסוק 11b, מתאר חגי שהפגיעה תהיה גם בבני האדם וגם בבהמת כי גם הן אוכלות מהדגן.

פרשייה רביעית (פסוק 12) – תגובת העם

הפסוק מהווה פרשיה בפני עצמה כדי להדגיש את תגובת העם, ואולי לרמז על הפעולה שהעם עשה. תגובת העם : "וירא העם"

פרשייה חמישית (פסוקים 13-14)

בפסוק 13, חגי מכונה "מלאך ה'" שיש לו שליחות – "מלאך ה' במלאכות ה' (שליחות)". בפסוק 14, אותה נבואה של חגי עוררה את רוחם של שני המנהיגים החשובים בתקופת שיבת ציון :

• זרבבל בן שלתיאל (מדיני) – דוד של יהויכין.
• יהושע בן הכהן (דתי ורוחני) – תפקידו כהן, גם הם ממשיכים לבנות את בית המקדש.

פרשייה שישית (פסוק 15)

פסוק 15, מופרד לפרשיה כדי להראות כיצד הנבואה משפיעה באופן ישיר. בפסוק 1, רשום שחגי מנבא "בשנת שתים למלך דריוש בחודש השישי ביום הראשון", ואילו בפסוק 1, הם ממשיכים לבנות באותה שנה וחודש : "ביום עשרים וארבעה לחודש בשישי בשנת למלך דריוש", כלומר תוך 24 ימים, בנ"י מתחילים לבנות שוב. במילים אחרות, העם היה מוכן לבנות נפשית וכלכלית, אך הם היו צריכים זרז.

חגי מנבא בסה"כ 4 נבאות, יש לו שליחות קצרה עם מטרה מסוימת – המשכת הבנייה, והוא מצליח בה.

הפסקת בנית בית המקדש (520 לפנה"ס)