תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה: חורבן גלות וגאולה/ישעיה פרק מ' פסוקים 1-14

נבואות ישעיה מתפרסות על 120 שנים. ע"פ המסורת מדובר בנביא אחד ישעיה בין אמוץ (המופיע בכתובה בפרק א') שנבע באמצע בית ראשון והוא הנביא היחיד המנבא לטווח רחוק כל כך של עד כ-120 שנים. לכן, חוקרים טוענים שלא מדובר בנביא אחד והם מחלקים את הספר לפחות ל-2 נביאים לפי תקופות וסגנון :

• ישעיה פרקים א'-ל"ט : משויכים לישעיה בן אמוץ שרוב נבואותיו מופנים למלך יחזיקהו ולעם שחוטא (נבואות זעם ותוכחה).
• ישעיה פרקים מ'-ס"ו (סוף הספר) : מדברים על תקופת גלות בבל ולכן מדובר על פער של 100 שנים מפרק ל"ט לפרק מ'. כמו גם, יש הבדל בסוג הנבואה, עתה אלו נבואת נחמה (ולא נבואות זעם ותוכחה) ולקראת סוף הפרק מסופר על שיבת ציון.

חוקרים לא מצאו שם לנביא השני ולכן קראו לו ישעיה השני.

פרשיה ראשונה (פסוקים 1-2) :

הנביא פותח את נבואת הנחמה במילים "נחמו, נחמו עמי". יתכן כי הוא פונה למנהיגים ואומר שהגאולה קרבה, ולכן יש לנחם את העם. יש הטוענים כי ה' מדבר בגוף ראשון ופונה למנהיגים שינחמו את העם או שפונה אל הגואלים מסביב שינחמו את העם.

בפסוק 2a, רשום כי הסתיימה תקופת הגלות "מלאה צבא (זמן שהוקצב תם) כי נרצה עוונה (החטא תם)"

בפסוק 2b, ישנה בעיה עם תורת הגמול. תורת הגמול טוענת כי העם סבל פי 2 ממה שהיה אמור להיענש, אך כמובן מדובר באופן סמלי על כך שהגלות הייתה מספיק ארוכה.

פרשיה שנייה (פסוקים 3-5) : הגאולה מופיעה כאן באופן ציורי ודרך של נס.

לפי פסוק 3, יש כביכול כרוז (אדם המודיע בקול) - קול קורא, שמבשר שיש לפנות דרך כי הגולים שבים לארץ ויש פניה לטבע שהדרך תהיה מישורית כדי שהגולים יהיה קל לשוב כולל הילדים, הזקנים, הנכדים ועוד.

בפסוק 4, הגאולה בדרך של נס מתוארת : כל גיא ייושר (יינשא) למישור וכל הר וגבע יושפלו- "והיה העקב ומישור והרכסים לבקעה"

הפרשיה מסתיימת שעל ידי הגאולה שתהיה בדרך של נס "ונגלה כבוד ה'" כלומר כל העמים (לא רק ישראל) יכירו בקיומו של ה'. ישעיה ממשיך בתיאור "וראו כל בשר (כל האנושות)".

פרשיה שלישית (פסוקים 6-8) :

בפרשיה זו ישנם סימנים למטאפורות : יש לו "חציר", "וציץ השדה (פרח שפורח ונובל במהירות)".

בפסוקים 6-7 המטאפורות מתייחסות להבטחות העם שנעלמות בקלות. יתכן שהנביא מתייחס להבטחות של העם לקיים את חוקי ה' וכיוון שהם תמיד הפרו את הברית – מכאן שלא ניתן לסמוך עליהם.

בפסוק 7, הוא מסיים את בביטוי "אכן חציר רעם", בהמשך הדימוי והפסוק מתואר כי ה' נושף בחציר (העם) וגורם לחציר להתייבש. זהו רמז לגלות וכמובן שהרעיון הוא נצחיות ה' וארעיות העם.

בפסוק 8, בניגוד להבטחות העם, הבטחות ה' תמיד מתקיימות. אם ה' יבטיח שהגלות תסתיים והם ישובו לארץ הנבואה תתקיים.

פרשיה רביעית (פסוקים 9-11) :

בפסוק 9, ישנה פניה למבשרות (לא בטוח אם זה היה תפקיד מוגדר או מטאפורה) כדי שיבשרו על כך שה' מגיע ואחריו הגולים.

בפסוק 10, הנביא מתאר את כוחו של ה' ע"י שימוש באותם ביטויים שקשורים ליציאת מצרים שהן :

• "בחוזק נביא זרועו משלה שלו (ספר ישעיה)".
• "ביד חזקה ובזרוע נטויה (ספר שמות)".

בפסוק 11 ישנו דימוי המופיעה להדגשת המנהיגות והרכות של ה'. ה' מתואר כמו רועה המרים את הטלאים; התינוקות החלשות בידו כדי לעזור להן ללכת. כך גם, הוא מתייחס אל עלות (=הזקנים).

זוהי נבואת נחמה בה ה' אומר שיעזור לכולם בגלות לחלשים (טלאים) ולזקנים (עלות). ישנם כאלה שמפרשים "עלות" כזקנים וצעירים יחד.

עלות = פרות / צעירי העדר.

טלאים = בן הכבשה – הצעירים.

פרשיה חמישית (פסוקים 12-16) : ניתוח עד פסוק 14 ע"פ התוכנית

בשלושת הפסוקים שלפנינו ישנן 3 שאלות רטוריות שמטרתן להראות את כוח ה' כאל בלעדי בעולם (מונותיאיזם) ובמיוחד הנביא מספר על בריאת העולם אותו ה' עשה לבדו.

פסוק 12, בפסוק זה מזכיר הנביא פעלים שעשה ה' בברית העולם וכלי עבודה בהם השתמש לצורך הבריאה. הוא מתאר כאן את ה' כמו אדריכל שתכנן את העולם.

פעלים	כלי מדידה / כלים
מדד	שעלו = כף ידו
תכן (תכנן)	זרת של ה'
וכל (הכיל)	שליש = כלי שקילה
שקל	פלס = כלי שקילה
-	מאזנים = כלי שקילה

תגבולת – קשר בין שני נושאים. זוהו אמצעי ספרותי אפיון נוסף. בדרך כלל תגבולות מאופיינות ב-2 חלקים שכל חלק נקרא צלע. ישנם מספר סוגי תגבולות : תגבולת חסרה, נרדפת, ניגודית ומשלימה. בתנ"ך מדובר בדרך כלל על פסוק (בדרך כלל עד האתנחתא – פסוק a ופסוק b) שבין חלקיו יש קשר (על פי סוגי התגבולות).

תגבולות

בפסוק 12 ישנם תגבולות (= קשר בין 2 נושאים) בין חלקי הפסוק :

תגבולת I

תגבולת ראשונה : מחולקת ל-3 צלעות / חלקים (בדרך כלל תגבולות מחולקות ל-2 חלקים):

• מי מדד בשעלו מים.
• (מי) ושמים בזרת תיכן
• (מי) וכל בשליש עפר הארץ.

כל 3 התגבולות הם למעשה 3 שאלות רטוריות כשמילת השאלה "מי" מופיע בצלע הראשונה, אך מתוך הקשר ברור שהיא מתייחסת אל שאר החלקים. התשובה והדגשה הוא שה' עשה הכול בעצמו.

סוג תגבולת : חסרה (חסר מי בכל צלע).

תגבולת שנייה :

• צלע I – שקל בפלס והרים.
• צלע II – (שקל) וגבעות במאזניים.

סוג תגבולת : תגבולת חסרה.

בפסוק 13-14, ישנם גם שאלות רטוריות שמשמעותן : מי יעץ לה' בברית העולם או בתכנון הבריאה?. התשובה היא : ה' עשה הכול לבדו.

כל השאלות הרטוריות מפסוקים 12-14 הם חלק מנבואת הנחמה של ישעיה לגולים ; כשם שה' ברא את העולם (דוגמא לכוחו), הוא גם ישיב אותם לארץ.

ישנם כאל הטוענים שנבואה זו נאמרה בעקבות הצהרת כורש והגולים היו במצב ייאוש מתקדם.