תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה: חורבן גלות וגאולה/נחמיה פרק א'

נחמיה כמו עזרא היה אחד מהמנהיגים של תקופת בית שני. עזרא עולה ליהודה כ-458 לפנה"ס. נחמיה עולה אחריו ב-445 לפנה"ס.

נחמיה היה בין האחרונים שנשארו באימפריה הפרסית אחרי הצהרת כורש.

בפסוק 1, מספר נחמיה שהוא היה בשושן הבירה, כיוון שהעיר הייתה עיר הבירה של האימפריה הפרסית. הוא מספר כי הגיע משלחת מיהודה של שבי ציון והוא שאל אותם מה מצב של היהודים ביהודה ובירושלים, מאה שנים אחרי הצהרת כורש.

המשלחת מתארת מצב קשה ביותר בירושלים. מצב של דברים רעים ובושה : חומות העיר עדין פרוצה (מהבבלים) והשערים שרופים. כלומר, אין לתושבים הגנה.

בפסוק 4, מופיע תגובת נחמיה ; הוא בוכה, מתאבל, צם ומתפלל לפני ה'.

מפסוקים 5-11 (עד סוף הפרק) מופיע תפילתו של נחמיה.

חילוק התפילה לפסוקים ע"פ נושאים :

• פסוקים 7-5 : נחמיה פונה לה', הוא אומר ומבקש ממנו שישמע ויקבל את תפילתו. התפילה אינה תפילה אישית, אלא, הוא מתפלל בשם כל בנ"י ומודה שבעבר העם חטא לה'. הוא מוסיף ; "גם אני ובית אבי חטאני (פסוק 6)", כלומר, נחמיה אינו מוציא את עצמו מכלל העם שחטאו. כמו גם, הוא אומר בפסוק 7 : כי לא שמרנו (הוא והעם) על כל אותם חוקים שמשה ציווה עלינו לעשות (צידוק הדין*)"
• פסוקים 8-10 : נחמיה מזכיר לה' את ההבטחה שנתן לעם. לפי הברית שנחרטה, ה' הבטיח לעם שאם הם יחטאו ("אם תמעלו") אז ה' יפיצם בגלות. בפסוק 9, נחמיה מוסיף את המשך הברית : אם ישמרו את החוקים ויחזרו להאמין בה', ה' יקבצם – יחזרו מהגלות. כלומר, בהווה העם נמצא במצב של אחרי החטא, העונש והקיבוץ (חזרה לא"י). לכן, לנחמיה לא ברור מדוע אין שיפור במצב הביטחוני והכלכלי.

בפסוקים 7-5, מופיע צידוק הדין (*); הודה שכל העם חטא, ולכן הם ראויים לעונש שהיה הגליה. עתה, נחמיה מבקש מה' לקיים את החלק השני בתנאי (פסוקים 8-10) :

• "אם תחטאו תשלחו לגלות"
• "ואם תחזרו בתשובה תשבו מהגאולה מבוא הגאולה"

בפסוק 11, הפסוק האחרון בתפילה; נחמיה שוב פונה לה' שיקבל את תפילת המייצגת את כל העם, כפי שמופיע בפסוק 6.

בהשמך פסוק 11a, ישנה גם תפילה אישית של נחמיה "והצליחה נא לעבדך היום ותנהו לרחמם לפני האיש הזה". במשפט זה נחמיה מביע את חששו שהוא צריך לבקש ממלך פרס (ארתחשסתא) להגיע ליהודה בכדי לעזור בשיקום ירושלים (האיש הזה = מלך פרס) - אם מלך פרס יכעס על הבקשה הוא יוצא להורג.

נחמיה היה שר המשקים, תפקיד חשוב ביותר בממלכות, ובכל זאת הוא פחד מהמלך. למעשה, הוא מבקש להיות פחה (=נציג מטעם השלטון הפרסי) ביהודה. מלך פרס נענה לבקשת נחמיה ושולח אותו לתפקיד רשמי ביהודה יחד עם חיל פרשים "וישלח עמי המלך שרי חיל ופרשים". כשנחמיה מגיע ליהודה הוא מתחיל לשקמה.