תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה : נושא - גג : מלכים ונביאים (משלמה עד צדקיהו)/ירימה פרק ב' פסוקים 1-13
פרשיה ראשונה : פסוקים 1-3 עריכה
בפסוקים אלה מתאר הנביא את מערכת היחסים הטובה שהייתה בין ה' לעם באמצעות מטאפורות :
- חתן וכלה : "זכרתי לך חסד נערותיך אהבת כלולותיך" – ה' זוכר את התקופה בה הוא והעם היו כמו חתן וכלה.בהמשך הוא מגדיר את התקופה "לכתת אחרי במדבר בארץ לא זרועה" (תקופת המדבר, אחרי יציאת מצרים). הנביא מתאר תקופה זו כתקופה אידיאלית, למרות שבפועל, בספרי התורה, התקופה מתוארת כתקופה קשה, בה העם התלונן כל הזמן.
- ראשית התבואה (פסוק 3) – הנביא מדמה את העם כראשית התבואה, שהוא קודש לה'; לאחר הקציר, החקלאים היו מביאים את ראשית התבואה לבית המקדש ורק לכוהנים היה מותר לאכול ממנו. כך, גם בנ"י, השייכים רק לה', וכל מי שיעז לגעת בהם, דינו מוות. כפי, שאדם (שאינו כהן) אוכל מראשית התבואה ודינו מוות.
לסיכום יש כאן אזהרה עקיפה לעמים מסביב, והיה והם יפגעו בעם ישראל - הם יובסו.
פרשיה שנייה : פסוקים 4-13 עריכה
בפסוק 4, ישנו דפוס פתיחה של נבואות "שמעו דבר ה'". דפוס פתיחה נוסף הוא : "כה אמר"
בפסוק 5, ישנה שאלה רטורית של ה' בעלת לעג לעם : "מה מתאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וילכו אחרי ההבל ויהבלו" – האם עשיתי דבר מה רע שאתם מתרחקים ממני?
בפסוק 5b, מופיע הלעג, במקום להאמין בה' ישראל הם הולכים אחרי ההבל (שם גנאי לאלים במקרה זה).
בפסוק 6, שוב משתמש הנביא בשאלה רטורית והפעם השאלה באה להדגיש את כפיות הטובה של העם כלפי חסדי ה'. "ולא אמרו ה' המעלה אותנו לארץ המוליך אותנו במדבר", כלומר, העם שכח את כל טובות ה' מיציאת מצרים :
- יציאת מצרים
- ההליכה במדבר שהיה בה סכנת מוות.
- הביא אותם אל ארץ הכרמל – ארץ שפע.
בפסוק 7, למרות כל החסדים, העם גרם לטמאת הארץ בכך שעבד אללים "ותטאמו ונחלתי שמתם לתועבה (טומאה)"
בפסוק 8, הנביא מתאר 3 סוגי מנהיגים שחוטאים :
- פסוק 8a : כוהנים – מעלו בתפקידם, בכך שלא הכירו את חוקי התרה ולכן לא העבירו אותם לעם.
- פסוק 8a : מנהיגים ("הרועים פשעו בי") – המנהיגים לא הלכו לפי חוקי התורה (עשקו אנשים, רצחו, ועוד).
- נביאים שקר; נביאי בעל :
- נביאי הבעל – מצהירים כי הבעל הוא האל האמיתי וצריך/כדי להאמין בו.
- נביאי שקר – נביאים מעם ישראל שמנבאים לכאורה בשם ה'. בדרך כלל הנבואות שלהם הן נבואות טובות, הם לא מאמינים בעונשים ולא מנסים לשנות את התנהגות העם. לכן, הנזק שלהם גדול כיוון שהם לא מאפשרים לעם לתקן את מעשיהם. בכך, הם מונעים את ביטול העונש.
בפסוק 9, ה' מבטיח לעם שהא יריב (ישפוט) אותם ובניהם ( דורות) בניהם (נכדיהם).
פסוקים 11-10, הנביא שולח את העם להסתכל בעמים מסביב ולבדוק האם קיים עם אחר, פרט מעם ישראל, שהחליף את האל האמיתי שלו באל שאינו אל. בסוף הפסוק ה' אומר : "ועמי המיר כבודו בלא יועיל (אליל)" – העם החליף את ה' באל שלא שווה דבר.
פסוק 12, יש סיכום של הרעיון – הנביא נדהם "שמו שמים", מהחלפות שעשה העם בין ה' לאלים; אפילו השמים משתוממים על הבחירה.
בפסוק 13, הנביא מסיים את הנבואה - "2 רעות עשה עמי" – עם ישראל עשה דברים רעים. הנביא מתאר את רעות עלו בדימויים :
- "אותי עזבו מקור מים חיים" – מעין אות נחל איתן (נמשל : ה') שתמיד זורם בו מים, לכן הוא אף פעם לא מאכזב.
- "לחצוב להם בארות נשברים אשר לא יכלו מים" – המטרה בבארות היא אגירת מים. אם הבור בעל סדים (נמשל : אלים), מי הגשמים אינם נאגרים ולכן הם מאכזבים את האדם.