תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה : נושא - גג : מלכים ונביאים (משלמה עד צדקיהו)/מלכים א' פרק ג'

תחילת מלכותו של שלמה

פסוקים 1-4, הסיפור מתאר בתמצות את תחילת מלכותו של שלמה.

פסוק 1, מציניים ששלמה התחתן עם בת מלך פרעה שזהו חלק ממה שנקרא "נישואים דיפלומטים/פולטים" כחלק מברית שלום. יש כאן, ביקורת עקיפה, כי לקרת ימיו כתוב ששלה התחתן עם הרבה נשים נוכריות (ביקורת) שגרמו לו להתחיל לעבוד אלליהם (הסיבה לביקורת). במקביל, באותו פסוק נתונים 3 מפעלי בנייה בתקופת שלמה :

• ארמון המלוכה 14 שנים.
• בית מקדש 7 שנים.
• חומת ירושלים.

פסוקים 2-3, העבודה בבמות מוצגת כאן כדבר שלילי וזו הסיבה לכך שעדין לא נבנה בית המקדש. יש כאן ביקורת דויטרונומסטית (=בכוח ספר דברים) - ספר דברים דוגל בריכוז פולחן, כלומר, יש לקיים את הפולחן לה' ישראל רק במקום אחד והוא בית המקדש. פיזור הפולחן נתפס כחטא.

פסוק 4, שלמה הולך לגבעון שם יש במה חשובה.

פסוקים 5-14 חלום שלמה : שלמה מבקש בחלומו לב חכם לשפוט את העם. אחד מהתפקידים החשובים של המלך היה להיות שופט. בכל עיר מגורים, בשער העיר, היו שופטים ובמקרים קשים הם פנו לבית המשפט המרכזי שהיה צמוד לבית המקדש. שם, אם היה צורך, גם המלך היה מתערב בשיפוט. פסק הדין של בית משפט מרכזי לא ניתן לערעור.

בפסוק 11, מציינים 3 דברים שלרוב היו מבקשים מלכים :

• עושר.
• אריכות ימים (גם מבחינת שושלת שתשלוט).
• נקמת אויבים.

לכן, ה' אומר לו, אתן לך מה שבקשת וגם מה שלא ביקשת, ומוסיפים כי ה' ייתן לו כבוד שלא יהיה לאף מלך. ה' מתרשם מכך ששלמה לא ביקש שום בקשה אישית לעצמו (שלמה ביקש לב רחום), אלה רצון לצד כללי. לגבי שושלת שלמה, ישנו תנאי : "אם תלך בדרכי לשמור חוקי ומצוותי..." – אז תמשיך המלוכה.

פסוק 15, שלמה מתעורר מהחלום, חוזר לגבעון – ירושלים, ומעלה קורבנות תודה לה'.

פולחן

ישנם 2 סוגי קורבנות :

• עולה – נשרף כליל. קורבן הנשרף כללי ולא אוכלים אותו.
• קרבנות שאוכלים מהם : זבח, שלמים, חטאת, אשמה.

רוב הקורבנות היו קורבנות שאוכלים מהם ומהם היו נותנים חלקים מיוחדים שנתנו לכוהנים ולנביאים. שאר הקורבן היו אוחים לרוב בני המשפחה והמקריב.

תוצרת חקלאית

• בכורים – ראשית התוצרת החקלאית הנחשבת מובחרת.
• מעשר – 1/10 מהתוצרת החקלאית בכל שנה.
• כל אדם מתבקש להגיע לבית המקדש 3 פעמים בשנה שלושת הרגלים (סוכות, פסח ושבועות) בשביל לראות את ה'. רגל = פעם.

משפט שלמה פסוקים 15-28

פסוקים 16-21 : הנתונים שהובאו לשלמה כשופט – שתי נשים שילדו באותו בית בהפרש של 3 ימים אחת מהשנייה. תינוק אחד נפטר ולגבי התינוק החי שתיהן טוענות שהוא שלהם מדגישים שאין עדים . המספר מציין במיוחד את המעמד הנמוך של הנשים "שתים נשים זונות" כדי להראות שהמלך פעל בשוויון לגבי כל שכבות העם.

פסוקים 22-23 : גרסא מול גרסא

בפסוק 24, שלמה מתבסס בתכסיס שהוא נוקט כלפי השנים. הוא מסתמך על אהבת האם האמתית שתעדיף שבנה יישאר בחיים אפילו אם לא ברשותה, לעומת, האם שבנה מת, שלא יפרע לה שיהרגו את התינוק של השנייה.

בפסוק 22, מובאות 2 טענות הנשים, כשהראשונה מתחילה לתאר את הבן החי. לכן, לפי פרשנים היא האם האמתית.

בפסוק 23, שלמה חוזר על הטענות כדי שהנשים יחליטו אם הוא הבין אותן היטב הפרשן רד"ק מלמד מכאן כלל משפטי ;על השופט לחזור על הטענות בעלי הדין (ע"פ שאלה 11 ע"מ 15 בספר "מכלים ונביאים" לחטיבה עליונה מאת דינה רום ויהודית שורק).

בפסוקים 25-27, המשפט מסתיים בכך שהאם האמתית אינה מוכנה שיחתכו את התינוק והיא מקבלת אותו.

פסוק 28, כל העם רואה ומכיר בחוכמת שלמה.