תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה : נושא - גג : מלכים ונביאים (משלמה עד צדקיהו)/מלכים א' פרק י"א

לאורך כל הפרקים הקודמים עד לפרק זה - המקרא מתאר את שלמה באופן חיובי מאוד, אולם בפרק זה המספר על שלמה לעת זקנותו, המקרא מבקר את שלמה בצורה מחמירה. עם זאת, המספר מנסה לעדן ולצמצם אותם על ידי הביטוי "ויהי לעת זקנת שלמה...".

פסוקים 1-10 – חטאי שלמה והביקורת כלפיו

חטא א' – נישואין לנשים נוכריות

פסוק 1, התחתן עם נשים נוכריות (ייתכן שאלה היו נישואים דיפלומטים). הביקורת מודגשת במילה "רבות".

פסוק 2, מודגשת הביקורת שהוא התחתן עם נשים נוכריות מהעמים שה' אסר להתחתן עמם.

חטא ב' – עבודת אלילים

פסוק 4, החטא השני נובע מהחטא הראשון. אותם נישואים עם הנשים הנוכריות הובילו אותו לעבודת אלילים.

פסוק 5-8, שלמה התפתה להאמין באותם אלילים.

חטא ג' – בניית מזבחות לאלים

פסוקים 7-8, החטא השלישי נובע מהחטא השני. שלמה בונה לאותן אלילים של נשותיהם במות. לפי פסוק 7, החטא המרכזי של שלמה היה במיקום בניית הבמות - "בהר (הר הזית) אשר על פני (מול) ירושלים (בית המקדש)"

כלומר, כל אדם שמגיע לבית המקדש היה רואה מול עיניות במות לאלים וזה נותן לגיטימציה (חוקיות) לעבודת אלילים לכל העם.

פסוקים 9-10, הביקורת מודגשת כאן בכך שמסופר כי ה' התגלה אליו פעמים והזהיר אותו להפסיק לעבוד אלילים ושלמה לא עשה כדבריו.

הסיבה שבפסוקים 1-10 מדגיש המספר את החטאים היה כדי להדגיש את העונש הקשה שמגיע אחר כך.

חוק המלך

ספר דברים מכיל בתוכו חוקים שונים. על פי המסורת הרבנית הוא נכתב על ידי משה לפני הכניסה לארץ. אולם, לפי תורת התעודות (הנוקטת שהתורה היא ליקוט ממספר מקורות שונים), ספר דברים חובר לקראת אמצע בית ראשון, בזמן המהפכה של יאשיהו (622 לפנה"ס), על סמך החוקים שמשה נתן. בהתאם לכך, ישנם המשערים שחוק המלך הנמצא בספר דברים, צורף, בעקבות מעשי שלמה וכביקורת על מעשיו; בכדי שהמלכים הבאים ילמדו להיות פחות חומרניים ויותר מסורתיים ודתיים. חוק לדוגמא : "לא ירבה לו נשים".

העונש של שלמה (פסוקים 11-13)

בעונש של שלמה אנו מוצאים את השקפת הגמול הקיבוצי או גמול לדורות, אולם לא מוצאים את השקפת הגמול האישי:

• אין כאן גמול אישי (כל אחד נענש על מעשיו) - שלמה חטא והוא אינו נענש רק המלך הבא אחריו - בנו - יענש.
• גמול דורות :
  • בית דוד ימשיך למלוך.
  • בעונש – פילוג הממלכה לשנים שהיה לאחר מותו של שלמה - הכוונה לבני בניו.
• גמול לאומי – במקום להיות ממלכה מאוחדת הם מתפצלים לשתי מדינות, עם שני מלכים, שלא תמיד שורה השלום ביניהן.

הפילוג הפריד בין שני ממלכות :

• ממלכת יהודה – מבת אל דרומה : לה היו שני שבטים ; יהודה ובנימין. כתוב בפסוק 7 רק שבט אחד, כיוון ששבט יהודה היה שבט גדול לעומת שבט בנימין שהיה קטן. בהמשך הזמן גם שבט שמעון הצטרף ליהודה מכיוון שהיה דרומית ליהודה. לגבי שבט לוי ; הוא הסתובב בכל השבטים, אך רובו היה ביהודה.
• ממלכת ישראל – שאר השבטים : נקראת גם ממלכת הצפון שכללה את שבטי הצפון, 10 שבטים, שבניהם שבט אפרים היה הגדול והחשוב ביותר בממלכת ישראל. ממלכת ישראל כללה גם שנים וחצי שבטים שישבו בעבר הירדן המזרחי. הסיבה לכך הייתה, שלשבטים אלו היו עדרים גדולים והם ביקשו ממשה לפני כניסתם לארץ, להתיישב שם. הבעיה של שנים וחצי מהשבטים הייתה שחשו מנותקים משאר העם שכללו את : נפתלי, זבולון, יששכר, אפרים, חצי מנשה ודן.

הערות למפת השבטים

מפת השבטים

• כשסופרים את ממלכת ישראל ויהודה ישנם 12 שבטים, אבל חסר שבט אחד והוא לוי, וזאת כיוון, שלשבט לוי לא הייתה נחלה מוגדרת הוא הסתובב בין השבטים לעבודת קודש. כלומר, אם סופרים גם את שבט לוי ישנם 13 שבטים והסיבה לכך היא שליעקב היו 12 בנים שמהם יצאו 12 השבטים. אחד מבנין, יוסף, קיבל ברכה כפולה מה' ובמקום שבט אחד הוא קיבל שני שבטים על שמות שני בניו אפרים ומנשה. כאשר מחלקים את השבטים נוהגים לחלקם ל-12 בשתי אפשרויות :
  • או שבמקום שמנשה ואפרים רושמים יוסף.
  • או שמשמיטים את לוי.
• שבט דן מופיע פעמים במפה. בפעם הראשון הוא קיבל נחלה בסמוך לשבט בנימין. אך, כיוון שהוא היה קרוב לפלשתים והם הרבו להילחם בו והוא היה שבט קטן וחלש, אנשי השבט החליטו לנדוד צפונה.

שטנים לשלמה (פסוקי 14-25)

שני השטנים מתקופה שבה דוד נלחם בארצותיהם. לשלמה קמו שני שטנים:

• הדד האדומי (פסוקים 14-22).
• רזון בן אלעד (פסוקים 23-25).

שטן ראשון (פסוקים 14-22), גבול מזרחי

פסוק 14, מסופר שהדד היה ממשפחת המלוכה "אדום", כלומר, בעבר הירדן המזרחי. אדום הייתה ממלכה שגבלה עם ישראל בצד המזרחי.

פסוק 15, מקדים המספר ואומר שבתקופתו של דוד הוא נלחם יחד עם יואב, שר הצבא כנגד אדום במלחמה זו נהרגו כל הלוחמים.

פסוק 17, הדד יחד עם עבדי המלך ברחו למצרים, כלמור, הם קבלו שם מקלט מדני. פרעה מלך מצרים לא רק שנותן לו מקלט מדיני, אלה שנותן להדד את אחות אשתו. זה מלמד, שבתקופה הזו מצרים הייתה כנגד ישראל והמצב הזה משתנה בתקופת שלמה, כי שלמה מתחתן עם בת פרעה בנישואים דיפלומטים. פרעה – שם של שושלת.

פסוק 21-22, דוד מת והשמועה מגיע אל הדד במצרים והוא מבקש מפרעה לשוב לאדום כדי למלוך שם, מפני שהיה זרע מהמלך. לא רשום בפסוקים כיצד הדד היווה שטן (מכשיל), אך, סביר להניח שבגבול המזרחי באדום ממוקמת ממלכה עצמית שלא תרצה ששלמה ימלוך עליה (איום עקיף).

שטן שני (פסוקים 23-25) : רצון בן אלידע, בגבול צפון

רזון שייך לגבול הצפוני של ישראל. הוא בא ממלכה שנקראת ארם דובה מהאזור של סוריה כיום. בתקופת דוד הם נרדפו וברחו לדמשק. רזון מחכה לחזור ולמלוך על ארם.

לא מפורט כיצד רזון היה שטן לשלמה, אבל רשום כי הוא הפריע לשלמה כל ימי חייו ושהוא חזר לשלוט על ארם.יש מפרשים הטוענים שסוף פסוק 25 נרשם בכוונה על ידי המספר כדי להראות ששלמה קיבל גם גמול אישי.

ירובעם בן נבט (פסוקים 26-43)

בפסוקים 26-28 מציגים לפנינו את דמותו של ירובעם ואת מעדיו בתקופת שלמה.

פסוק 26, מסופר על ירובעם שהיה אפרתי, כלומר משבט אפרים – השבט הגדול והחזק משבטי הצפון. כתוב כי היה עבד (קרוב) לשלמה, ולמרת זאת מרד בו "וירם יד המלך".

פסוק 27, יש רמז לסיבת המרד. בנוסף יש פירוט למפעל שלמה "מילא ופרץ עיר דוד" (השלמת החומות). מפרקים קודמים אנו יודעים שבנה את ארמון המלך ובית המקדש.

• פרץ עיר דוד – הכוונה סתימת החורים בחומה.
• מילּּא – הכוונה לאותם גבעות אפר שעושים בסמוך לחומה כדי לראות את האויב ולחזק את החומה.

כלומר, אם מסכמים את כל מפעלי הבנייה הם היו רבים ובדרך כלל המימון הגיע משני סוגים מסיים :

• מס עובד – אנשים שעובדים ללא תשלום.
• מסים – כסף.

לפי חלק מהפרשנים שלמה הפלה בין השבטים, כך, שבט יהודה ממנו צמח, כמעט ולא שילם מיסים, אילו שבטי הצפון ובמיוחד אפרים, נלקחו כמס עובד.

פסוק 28, רשום ששלמה מינה את יורבעם להיות אחראי לכל סבל בית יוסף. מביטוי זה, אנו למדים ששלמה ניצל יותר מכולם לעבודות את שבטי מנשה ואפרים (מבית יוסף). באותו פסוק מספרים שירובעם היה גיבור חיל ועושה מלאכה, כלומר, נאמן וחרוץ. הביטוי גיבור חיל בעל שני משמעויות :

• אמיץ – חיל.
• ממעמד גבוה בעל קרקעות.

המספר , למרות המרד, מתאר את ירובעם בצורה חיובית :

• המרד מוצדק.
• כי אחרי זה הוא הופך להיות המלך של ישראל.

כיוון שלא מספר על המרד בהמשך, סביר להניח שלא הצליח.

נבואה פסוקים 39-29 - נבואת אחיה השילוני (=שילה) לירובעם

אחיה השילוני, מהעיר שילה שהייתה העיר המרכזית של אפרים, היה נגד בית דוד כיוון שרדף אותו, הזדהה עם מרד ירובעם וחש גם הוא מקופח לעומת שבט יהודה (כאמור משבט אפרים). הוא מנבא לירובעם.

לפי פסוק 29, לא ברור למי שייכת השמלה שנקרעה ל-12 חלקי כמעשה סמלי של הנבואה. השמלה יכולה להיות של ירובעם או של אחיה. היא נקרעת ל-12 חלקים כמספר השבטים. קריעת השמלה יכולה לבטא גם את קריעת העם.

בנבואה אחיה מזכיר את החטאים של שלמה כדי להסביר את הפילוג. בפסוק 36, הוא אומר שה' משאיר לבית דוד שבט אחד, כדי שיהיה לו זכר כפי שהבטיח ("נר לדוד").

פסוק 37, אומר אחיה לירובעם שהוא ימלוך על כל מה שהוא ירצה "בכל אשר תקווה נפשך", למרות שזה לא מדיוק, כי אחיה הגדיר לו בדיוק על איזה שבטים ובאילו שטחים ימלוך. בנבואה של אחיה לירובעם, יש תנאי : אם הוא יקיים את החוקים שושלתו תמשיך.

פסוק 40, כנראה שלשמה נודע על הנבואה לירובעם והוא רוצה להרוגו. לכן, יורבעם בורח למצרים ומקבל מקלט מצרי עד מות שלמה.

פסוק 41, בספר מלכים נזכרים מספר ספרים שלא השתמרו עד היום : ספר דברי שלמה, ספר דברי דוד, ספר דברי ימים למלכת ישראל-יהודה וספר הישר.