תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה : נושא - גג : מלכים ונביאים (משלמה עד צדקיהו)/מלכים א' פרק י"ב

ניתוח פסוקים 1-24 עריכה

לאחר מות שלמה מתחיל למלוך על כל העם רחבעם בנו. בספר שמואל ב' פרק ה', בהמלכת דוד יש הכרה וקבלת המלך על ידי העם, הם באים אליו לעיר שמלך עליה (חברון) מכיוון שירושלים עדין לא נכבשה. לעומת זאת, בפרק י"ב מלכים א', רחבעם יודע ששבטי הצפון מרגישים מקופחים והוא אמור למלוך רק על יהודה. לכן, בצעד משפיל הוא עוזב את עיר הבירה ירושלים, והולך לעיר שהייתה העיר המרכזית בשבטי הצפון (אפרים), כדי שגם ששבטי הצפון יראו בו מלך.

בפסוק 3, לאחר שירובעם חוזר ממצרים לישראל הוא עומד בראש הקבוצה שפונה אל רחבעם לבקש הקלה במיסים.

בפסוק 3 יש קריא וכתיב כשהכתיב "ויבאו יורבעם וכל קהל ישראל", כלומר הפעול נמצא ברבים כי הוא מתייחס לכל הקבוצה, אבל בקריא תקנו את הפועל ללשון יחיד, אולי כדי להדגיש שירובעם הוא המנהיג של כל שבטי הצפון.

בפסוק 4-11, שבטי הצפון מבקשים מרחבעם הקלה במיסים לעומת אביו שלמה. מזה אנו לומדים ששלמה ממן את מפעלי הבניין ממסים רבים שנלקחו מהעם.

בפסוק 5, לאחר בקשת העם, רחבעם מבקש שלושה ימים בהם הוא יתייעץ עם יועציו. נזכרים כאן שני סוגי יועצים :

  • זקני העם – שהיו יועצים גם של שלמה אביו. הם מצעים לרחבעם לקבל את בקשת העם ולהקל במסים מתוך הנחה שמלך בתחילת מלכותו שהולך לקרת העם, יקבל עם נאמן. ישנם מפרשים שטוענים שיש כאן רמאות, הם מציעים לרחבעם רק בהתחלה לשבוע לעם, ואחר כך שיעשה מה שירצה.
  • הילדים – זה אותם אנשים מקורבים לרחבעם שחיו איתו בארמון המלוכה וגילם בערך בגיל 40. הילדים מציעים לרחבעם לא להקל ואף להחמיר מתוך הנחה שאסור למלך בתחילת מלכותו לשמוע לעם, אחרת הם יכולים לפרש זאת כחולשה.

שתי ההשקפות יכולות להיות הגיוניות מבחינה מדינית, תלוי בעם ובמלך. במצב של רחבעם זו האפשרות השנייה אינה מתאימה כיוון ששבטי הצפון מרגישים מקופחים בגלל המיסים בבית המקדש.

בפסוקים 11-10, הילדים משתמשים בביטויים ציורים כדי להבהיר את עמדתם ישנם 2 ביטויים :

  • "קָטְני (= הזרת שלי) עבה ממתני אבי". כלומר : אני יותר חזק ממנו.
  • "אבי יסר אתכם בשוטים (=מקל) ואני אסר אתכם בעקרבים (מקבל עם קוצים)" כלומר : שהוא יהיה יותר קשוח מאביו.

בפסוק 12-14, המשלחת חוזרת לקבל תשובה מרחבעם. בפסוק 12, מופיע הפעולה בלשון יחיד "ויבוא ירחבעם לעם". אולי בגלל זה תיקנו בפסוק 13 ללשון יחיד, כדי ליצור התאמה. רחבעם מעביר להם את התשובה השלילית.

בפסוק 15, אנו מוציאים סבתיות כפולה - לכל דבר בסיפור המקרא ולכל דבר שקורה יש סיבה. פילוג הממלכה נבעה מהתנהגות רחבעם, מסיבה הנעוצה באישיותו וכן בהתערבות ה' הקשורה לרצוננו להעניש את שלמה. עד פסוק 14, אנו מוצאים סיבה אנושית לפילוג הממלכה ; רחבעם מעדיף להיות קשוח עם העם (בעיקר שבטי הצפון) וכתוצאה מכך, שבטי הצפון מורדים ביהודה. בפסוק 15, אנו מוצאים את הסיבתיות הכפולה כלומר, הסיבה של ה'. ה' גורם לרחבעם לקבל את עצת הילדים, כדי ששבטי הצפון ימרדו ותתקיים הנבואה של אחיה השולני שנתנה לירובעם, שימלוך על 10 שבטים.

בפסוק 16, שבטי הצפון מורדים ביהודה וברחבעם בכך שהם אומרים : "מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי", כלומר, שבטי הצפון מנתקים את עצמם מבית דוד – ממלכת יהודה ואומרים לרחבעם : " אתה רעה ביתך דוד", כלמור, אתה תמלוך רק על יהודה ובנימין.

בפסוק 17, המספר רוצה קצת למתן את התבוסה של רחבעם ולכן הוא כותב שרחבעם לא מולך רק על ממלכת יהודה אלא גם שהיו תושבים ממלכת ישראל שעברו לגור ביהודה, אולי מתוך הכרה שהם מוכנים להיות נשלטים רק על ידי מלך מבית דוד.

בפסוק 18, אנו רואים שרחבעם אינו מוכן לקבל את פילוג הממלכה ולמרות שהעם כועס על המסים, הוא שולח את גובה המיסים להמשיך לקחת מיסים מהצפון. שבטי הצפון כתגובה רוצחים אותו ורחבעם נאלץ לברוח משכם לירושלים.

בפסוק 19, הביטוי "והיפשעי ישראל" מלמד שהמספר הטיל את אשמת הפילוג על שבטי הצפון למרות שזו הייתה נבואה מה'.

בפסוק 20, שבטי הצפון ממלכים את ירובעם.

בפסוק 21-24, רחבעם עדין לא מוותר על שבטי הצפון והפעולה השנייה שהוא עושה זה לנסות להילחם נגדם, כדי להכניען למלוכתו. ה' שולח את שמיע הנביא אל רחבעם כדי שיאמר לו שלא ילחם מגד הצפון בגלל :

  • מניעת מלחמת אחים.
  • הפילוג הוא צו ה', לכן אין להתנגד לו.

בפסוק 25-33, ירובעם מבסס את שלטונו על שבטי הצפון. עריכה

א. פסוק 25 – בנית ערי בירה – מדיני / צבאי= עריכה

כשיורבעם עולה לשלטון הוא מבצע 2 פעולות מדיניות כתחליף לעיר הבירה ירושלים. הוא קובע את העיר הבירה שכם בשבט אפרים. כתוב כי הוא בנה אותה (יבין) ומכיוון שהייתה עיר בנויה, ניתן להבין כי הוא ביצרה כעיר בירה עם חומה ושיפר את מבני השלטון. בהמשך הפסוק, ירובעם רוצה למנוע את תחושת הטיפוח של שני וחצים השבטים (ראובן, גד וחצי המנשה) ולכן הוא בונה בתחומם עיר בירה נוספת בשם פנואל. הוא בכוונה מקים את עיר הבירה בעירים מקודשות עוד מימי האבות. גם שכם וגם פנואל היו ערים קדושות בתקופת אברהם, יצחק ויעקב.

ב. פסוק 26-27 – תחליף לבית המקדש - רוחני עריכה

נותנים לנו את הרקע ליצירת עגלי הזהב על ידי ירובעם. כשירובעם מולך על שבטי ישראל יש לו בעיה עיקרית, בכך שבית המקדש נמצא בתחומי יהודה והוא חושש שבשלושת הרגליים אנשים מהצפון ימשיכו להגיע לבית המקדש ואז הם יעדיפו את שלטון בית דוד ויהרגו אותו. לכן, הוא בונה 2 מרכזים רוחניים בממלכת ישראל :

  • דן
  • בת-אל.

המרכז בדן נועד לשמש את השבטים הצפוניים בישראל והמרכז בבת אל נועד לשרת את השבטים הדרומיים של ישראל. כך, אף שבט לא ירגיש מקופח מכך שהמרכזים רחוקים ממנו. באותם שני מרכזים הוא שם 2 עגלי זהב כתחליף לכרובים שהיו בבית המקדש. הסיבה כנראה נעוצה בחיקוי לעגל שעשה אהרון במדבר, והכוונה של שניהם, גם ירובעם וגם האהרון, ה אינו תחליף לה', אלה עגל שיסמן את ה'.

ג. פסוק 31 - מינוי כהנים שלא משבט לווי - דתי עריכה

הפעולה הדתית הבאה של ירובעם הוא מינוי כוהנים שלא משבט לוי וזה בניגוד לתורה, כיוון שכל הכוהנים והלווים משבט לוי עזבו לירושלים כי לא היו מוכנים לשרת במקום שיש לו עגלים / פסלים. פעולה נוספת שעושה היא עלה בעצמו על המזבח - הכוונה שהוא מקריב קורבנות בעצמו. גם זה אסור לו כי רק לכוהנים או לנביאים, אנשי דת, ראשים להקריב קורבנות.

ד. פסוק 33-32 – סיבה חקלאית / מדינית עריכה

מופיעה הפעולה ה-4. ירובעם קובע חג ב-15 לחודש השמיני (חשוון), בו אין אף חג. למעשה, ירובעם דוחה את אחד הרגלים, חג הסוכות שחל ב-15 בתשרי לחשוון. הסיבות :

  • מניעה להגיע לממלכת יהודה – ירובעם רוצה לדחות את החג כדי שהעם לא יגיע ליהודה – לבית המקדש.
  • קביעת חג ייחודי ליהודה – יתכן שירובעם רצה לקבוע חג ייחודי לממלכת ישראל.
  • סיבה חקלאית – יתכן כי ישנה סיבה חקלאית לדחיית החג וזאת כיוון שבממלכת הצפון, בגלל מזג האוויר, החיטה מבשילה כחודש מאחור יותר. החגים בתקופה הקדומה היו קודם יותר חגים חקלאים של קציר ואסיף, וחג הסוכות מסמל את סוף השנה החקלאית. לכן, הוא מזיז את החג כדי שהחקלאי יאסוף בסוף הקיץ את כל מה שנשאר לו בשדה, בכדי להכין את האדמה לזריעה מחודשת לפני הגשמים.

פסוק 33, ישנו כתיב וקריא : כתיב : מלבד (ד) קריא : מלבו (ו)

ישנה כאן טעות העתקה, כנראה שבמשך הזמן ה-ו' הפכה ל-ד', ולכן תוקן בצד.

ביטויי ביקורת של המספר כלפי ירובעם : עריכה

פסוק 30, ישנם מספר ביטוי ביקורת של המספר על ירובעם שהוא משלב אותם בתוך הטקסט  :

  • פסוק 30 – "ויהי הדבר הזה לחטאת"
  • פסוק 33 – "החג אשר בדא מליבו" – ירובעם ממצאי חג וזהו חטא.
  • המספר חוזר 3 פעמים על הביטוי "ויעל על המזבח" להדגיש שזהו חטא.
  • פסוק 31 – יש כפל ביטוי להדגשת החטא :
    • כוהנים מקדרת העם.
    • אשר לא היו מבני לוי.

פסוקים 28-33 מילה מנחה : עריכה

המילה המנחה היא "ויעש" :

  • "ויעש שני עגלי זהב..."
  • "ויעש את הבמות..."
  • "ויעש את הכוהנים מקצות העם..."
  • "ויעש ירבעם חג..."

המילה ויעש חוזרת המון פעמים והיא מדגישה שירובעם חטא וגם החטיא. המילה באה להעביר ביקורת על ירובעם. (בשאלות יש לפרט את כל הפסוקים הכלולים – כלומר מה עשה ירובעם שחטא)

מילה מנחה עריכה

בשנים האחרונות, רוב בחינות הבגרות עוסקות באמצעים ספרותיים המופיעים בטקסט התנ"כי תוך כדי שילוב עם הידע – אכזר, אבל זו המציאות. מילה מנחה היא אמצעי ספרותי שנועד ל"הנחות" אותנו – היא המעביר את המסר שבטקסט.

כיצד מוצאים מילה מנחה? עריכה

  • מתוך ההבנה של החומר הנלמד אנו מבינים מה הפסוקים רוצים להעביר ולומר. מציאת משפט המכליל את הנאמר בפסוקים. המשפט צריך להיות נכון בשבילכם ולהעביר לכם את המסר.

למשל : בפסוקים 28-33 מספרים על הפעולות לביסוס של ירובעם מבחינה דתית ורוחנית.

  • מציאת מילה החוזרת בטקסט המתארת את המשפט. אם מתלבטים רשמו את המילים שאתם חושבים לנכון ובדקו כמה פעמים והאם היא בהקשר שלכם. לרוב היא המילה שתופיע הרבה פעמים.
  • יהיו פתוחים. מילה מנחה יכולה להיות שם, פעולה וכדומה. היא יכולה להיות אדוני, ויעש או כל צורה אחרת.
  • לא יודעים – לא נורא. נימוק מספק אתכם במחצית הנקודות – נחשו מילה שנראת לכם.
  • בהסבר צריך להיות כול מה שידוע לכם. בכלל בתנ"ך, מקצוע הדומה להיסטוריה ולספרות, צריך לרשום כל שידוע תוך כדי תמצות הדברים לכמה שפחות מילים.