תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה : נושא - גג : מלכים ונביאים (משלמה עד צדקיהו)/מלכים א' פרק כ"א

דמויות

• איזבל ונבות – דמויות עיקריות.
• אחאב – דמות משנית שמניעה את העלילה.

ניתוח

פסוקים 1-2, האקספוזיציה. מציגים לפנינו את הדמויות הפועלות ואת רקע העלילה.

פסוק 1, מתאר אדם בשם נבות שגר בעיר יזרע. לו כרם (נחלה) צמוד למלך אחאב (לאחאב היה ארמון גם בשומרון וגם ביזראעל). אחאב פונה לנבות, מציע לו לקנות את הכרם ונותן לו הצעה לכרם טוב יותר. ההצעה הוגנת ונדיבה, כיוון שהציע לו כרם טוב יותר ממנו או כסף.

פסוק 3, אנו למדים מדוע ההצעה אינה הוגנת, וזאת כיוון שאחאב עובר על אחד מחוקי התורה החשובים – אסור למכור נחלת אבות.

בספר במדבר ובויקרא, עם הכניסה לארץ, יהושע מחלק את כל הנחלות לפי שבטים, וכל שבט מקצה נחלה לכל משפחה. כל נחלה נשארת תמיד ברשת המשפחה המקורית.

האב מעביר בירושה את הנחלה לבנים (הבנות הולכות לנחלת הבעל). אם אדם מתרושש, הוא יכול להשכיר את נחלתו, אבל בשנת היובל (השנה ה-50), כל הנחלות עוברות ליורש החוקי. מטרת החוק היא שמירה על שוויון – שלא ייווצר מצב שאדם עשיר משתלט על נחלה.

בנות צלופחד

בספר במדבר ישנו תקדים שנקרא בנות צלופחד. הבנות פונות למשה ואומרות לו שאביהם מת והן רק 5 בנות ומבקשות ממנו לקבל את הנחלה כמו הגברים עי אין להם נחלה. לכן, משה קובע תקדים, שאם לאדם יש רק בנות, הן יכולות לקבל את הנחלה בירושה, אבל הן מחויבות להתחתן עם משהו מאותו שבט, כדי שהנחלה תשאר בנחלה של אותו שבט ולא יהיו גבולות משתנים מכל שבט.

בפסוקים 4-7, מופיע תגובתו של אחאב לסירוב של נבות (למכור את הכרם) ודברי איזבל אליו. תגובת אחאב : הוא כוס וזועם בחזרתו לארמונו, הוא אף צם – קשה לו לקבל את הסירוב שניתן למלך. תגובה זו מלמדת אותנו שנבות סירב בגלל איסור חוק מהתורה (אסירת מכירת נחלות) והוא יודע שמלך בישראל כפוף לחוקים בדיוק כמו כל אדם אחר. החוק הוא חוק מה' וכולם צריכים לצוות לו.

פסוקים 5-6 : הבדלי הגרסאות בין המציאות לדברי אחאב

• אחאב הופך את סדר הדברים ; לנבות הציע תחילה כרם ואז כסף, ולאיזבל הוא אומר ההפך.
• הוא משמיט את ההצעה הנדיבה (כרם טוב ממנו), הוא רק אומר כרם.
• אחאב מציג את נבות בפני אזיבל כנתין סרבן ללא סיבה. לא נותן לו את הכרמל וגם מתחצף למלך. הוא משמיט את העיקר לסיבת הסירוב, שזהו היא עבירה למכור נחלה.

הסיבות לשנויים : אחאב רוצה להצטייר בעיני איזבל כמלך חזק ולא כמלך שכפוף לחוקים, וודאי, לא כאחד שמציע הצעה טובה ונדיבה לנתיניו. מזה לומדים שאחאב מפחד מאיזבל וחשש מדעתה.

פסוק 6 – איזבל מגיבה

איזבל הגיעה ממלכה שונה, היא באה מצידון, ובעמים נוכרים מי שקובע את החוק הוא המלך. המלך מעל החוק, וגם אם ה' נתן את החוקים, המלך תמיד יכול לשנותם. לכן, בניגוד לאחאב, היא לא מכונה לקבל את הסירוב של נבות ואומרת לאחאב "קום אוכל" ואני אראה לך איך מלך צריך לנהוג, אני אתן לך את כרם נבות.

איזבל יודעת שהיא חיה בארץ ישראל והיא אמורה לפעול ע"פ החוקים. היא מביימת משפט שקר, מזמינה שני עדי שקר (כי חייבים להיות לפחות שני עדים כדי להוציא אדם להורג) ומאשימה את נבות בשני אישומים :

• הוא גידף את ה' – דינו של מקלל ה' הוא מוות.
• הוא קילל את המלך – מי שמקלל את המלך, גם דינו מוות אבל הוא מוכרז כמורד במלכות ובעקבות כך המלך יורש את נחלתו.

פסוק 13 - תיקון סופרים בפסוק שבו איזבל ומאשימה את נבות "בקילול" ה' שינו סופרי המקרא את המילה קילל בברך, על מנת, לא לפגוע בכבוד ה'. כלומר, תיקון הוא למנוע פגיעה בשם ה' ו חילול.

חוקי התורה שקשורים למשפט נבות :

• על פי שני עדים או שלושה עדים יומת המת לא יומת על פי עד אחד (דברים פרק י"ז 6)" – חוק.
• "ונקב שם ה' מות ימות רגום ירגמו בו כל העדה נגר כאזרח בנקבו שם יומת (ויקרא כ"ד 16)" – העונש.
• "ה' לא תקלל ונשא בעמך לא תאור מלאתך ודמעך לא תאחר בכור בניך תתן לי (שמות כ"ב 27)" – החטא.

איזבל יודעת שבניגוד לארץ ממנה הגיעה, בא"י מלך כפוף לחוקים. לכן, היא חייבת לפעול ע"פ החוק. היא מביימת משפט ומאשימה את נבות בשני אשמות שקר. בנוסף, היא מביאה שני עדי שקר ובמכתבים ששלחה לשופטים היא כתבה מראש את גזר הדין.כדי להעצים את "החטא" של נבות, היא קובעת יום צום – "קראו צום". אליזבל במכוון עושה יום צום, כיוון שקרה דבר נורא והצום בא לבקש נחמה מה'.

איזבל רוצה לרשת את כרם נבות, לכן היא אינה מסתפקת בהאשמה של נבות בגידוף ה' (נותן לה רק את המוות של נבות – הכרם עדין בחזקת המשפחה), אלא, גם בהאשמה שגידף את המלך וכך, נבות הופך להיות מורד במלכות. בתקופה הקודמת היה נהוג שהמלך יורש את רכוש המורד במלכותו. על אף שאחאב אינו מוזכר במשפט יש כאן אחראיות לוקה כמלך.

לאחר מות נבות אומרת איזבל לאחאב "קום רש כרם נבות (פסוק 15). המשפט הזה מלמד על שחיתות מוסרית גם במוסד המלוכה וגם של השופטים.

פסוקים 17-26 העונש שמנבא אליהו לאחאב ומשפחתו.

העונשים:

אליהו בא לפגוש את אחאב בכרם נבות ואחאב קורה לו אויבי, כי הוא יודע שהוא ישלם על החטא. אליהו אומר לו בתגובה שהוא מכור לרוע.

העונשים לאחאב:

• פסוק 21 – גמול דורות : לא יישאר בביתו של אחאב הרבה גברים כדי שלא תהיה הימשכויות לאחאב. בפסוק 22, אליהו משוואה בין השושלת החוטאת של אחאב לשני בתי המלוכה שהיו חוטאים מבית ירבעם ובית בעשא. בשני בתי המלוכה החוטאים אלו, לא מלכו הרבה זמן. הוא מכנה את אחאב חוטא מחטא.
• פסוק 19 – גמול אישי : הוא ימות בצורה מבזה, לא יקברו אותו והכלבים ילקקו את דמו. יש כאן מידה כנגד מידה, כפי שהכלבים לקקו את דם נבות, כך ילקקו את דמו.

העונשים לאיזבל :

• גמול אישי – היא תמות מוות מבזה כאחאב בעלה.
• עונש דורות הקשור גם לאיזבל – העונש אמור להיות של אחאב, אבל הוא גם קשור לאיזבל כיוון שקשור למשפחתה (פסוק 24). יהיו בביתם מתים רבים, גם בעיר ואותם יאכלו כלבים ועופות השמים בשדה. המוות ירדוף אחרי משפחת אחאב.

פסוק 27, אחאב מגיב לעונש בצורה של אבל (לובש שק, צם ומתהלך לאיטו).

פסוקים 28-29, באופן מפתיע, למרות החטא של רצח אדם חף מפשע, ה' סולח לאחאב ודוחה את העונש, תוך כדי אמירה כי העונש יבוא בעיקר בימי בנו. בכל מקרה, מותו של איזבל ואחאב היה בזוי.

מקור חוץ מקראי למלכות אחאב – קרב קרקר

המונוליט – מלכים זרים בתקופה הקדומה נהגו לרשום את ניצחונותיהם מקרב על מצבות אבן (חריטה) והציבו את האבן במבוא הארמון. מלך נחשב חזק וחשוב ככל שכבש ערים וניצח במלחמות.

מהתרגום אנו לומדים : חלק מהמונילט, מספר מלך אשור על 12 עשר מלכים שבאו כנגדו בעיר קרקר. בכל שורה על האבן הוא מתאר את מספר כלי הרכב, מס' פרשים ומס' לוחמי רגל שנלחמו נגדו.

בשורה השלישית של הכתובת, מתואר צבאו של אחאב, שם מוזכרים 2,000 כלי רכב. על פי הפרשנים, לא יתכן שהיה לישראל, שהייתה מבחינה זהה מאוד לשאר העמים, 200 רכבים. לכן, חושבים כי ישנה טעות בכתיבה הכוונה 200 רכב. גם זה מספר גדול שמעיד על צבא חזק. יש להוסיף לכך, עוד 10 אלף חייל רגלים.

לסיכום : מתוך הכתובת הזו אנו לומדים שצבאות אחאב היו בעלי משמעות באיזור. אחאב נחשב למלך חזק מבחינה צבאית ומדינית. כנראה שגם האימפריה שגשגה מבחינה כלכלית. לעומת זאת, בסיפורי התנ"ך, אנו מוצאים רק ביקרת שלילית על אחאב, וזאת מתוך ידעיה שלמחבר הייתה כתיבה היסטוריוסופית. כלומר, הוא נתן הסבר דוני לאירועים, כיוון שאחאב חטא לה' וגרם להתפשטות עבודת הבעל, כל התיאורים עליו הם בעיקר תיאורים שלילים.

"הרצחת וגם ירשת?!"

זהו הביטוי של אליהו לאחאב המופיע בפסוק 19. ניב זה במקורו כפי שנשמע : אחאב הכן רצח את נבות והכן רכש את כרמו. במשך הזמן, הביטוי הפך להיות ניב ומשמעותו היא יותר הוספת חטא לפשע – אדם

מקור חוץ מקראי למלכות אחאב - חלק ממונוליט כורח

יצאתי מארגנ והתקרבתי לקרקר. את קרקר עיר מלכותו הרסתי, עקרתי ושרפתי באש.

מרכבות	סוסי פרש	רגלים/גמלים	מלך/"מדינה" אליה שייכים הלוחמים
1,200 מרכבות	1,200 פרשים	20,000 רגלים	הדדעזר מארם-דמשק
700 מרכבות	700 פרשים	10,000 רגלי	ארחלנ החמתי
2,000 מרכבות		10,000 רגלי	אחאב הישראלי
		500 חיילים	מגבל
		1,000 חיילים	מצרים
10 מרכבות		10,000 חיילים	ערקת
		200 חיילים	מתנבעל הארודי
		200 חיילים	מאסנת
30 מרכבות		000[ ] חיילים	אדנבעל מסינ
		1,000 גמלים	גנדב הערבי
		00[] חיילים	בעשא בן רחוב מהר אמנה

את 12 המלכים האלה הביא לעזרתו. הם עלו נגדי לקרב ומלחמה.
נלחמתי אתם בעוצמה הנעלה שהעניק לי אשור אדוני ובנשק החזק שהעניק לי נרגל ההולך לפני. הנחלתי להם מפלה מקרקר עד גלזא. 14,000 מלוחמיו הכיתי בחרב. כמו אדד המטרתי עליהם מבול. פיזרתי את גוויותיהם ומילאתי את פני השדה בחייליהם הרבים. <הכיתים> בחרב והגרתי את דמם בנחלים (?) של X X. המישור היה קטן מהכיל את (כל) גוויותיהם והשדה הרחב לא הספיק לקבורתם.