תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה : נושא - גג : מלכים ונביאים (משלמה עד צדקיהו)/מלכים ב' פרק כ"ג

יאשיהו מבצע בפרק את הפעולות:

• כורת ברית חדשה בין הה' לעם כשהוא קורא באוזניהם את כל החוקים של ספר התורה שנמצא.
• ריכוז הפולחן - בהתאם לחוק בספר דברים פרק י"ב.
• חוגג את חג הפסח באופן פומבי בבית המקדש.

הרחבה על הפעולות :

א.ברית בין ה' לעם

לפי הפרשנים ישנם 2 פרושים לאיזה ספר נמצא בבית המקדש. הפירושים הם :

• כל חמשת חומשי התורה נמצאו אבל יאשיהו קורא רק את החוקים.
• הספר שנמצא היה ספר דברים בלבד כי רק בספר דברים מופיע חוק ריכוז הפולחן שאותו מבצע יאשיהו לאחר מציאת הספר. בנוסף, רק בספר דברים מצווים לחגוג את הפסח בפומבי (למשל בספר שמות כל אחד חוגג בביתו את חג הפסח).

ב.חוק ריכוז הפולחן (דברים פרק י"ב 1-14) :

• שלב I - להרוס את כל המזבחות (פסוקים 2-3) - העם דרש להשמיד את כל הדברים שכוללים בעבודה זרה (פסלים, מזבחות וכדומה).
• פס' מעבר "לא תעשון כן ליהוה אלהיכם..(פסוק 4)"- זהו פסוק מעבר "לא תעשון כן לה' אלהיכם...". פסוק בה מסביר שעבודת ה' שונה מעבודת האלילים.
• שלב II – ריכוז פולחן (פסוקים 5-14) - בחוק מפרטים מהם אותם פעולות שכוללות בכך שיש מקום אחד לפולחן (בית המקדש).

הדברים שצריכים להביא למקום הפולחן :

• קורבנות : עולה (נשרף כליל) וזבחים (אוכלים).
• תרומות.
• מעשרות :
  • בכל שנה החקלאי צריך להפריש 1/10 מהתוצרת החקלאית שלו כדי לתת לכוהנים וללויים כיוון שלא הייתה להם נחלה
  • "מעשר בעלילים" – בנוסף לעשירית שמפריש החקלאי הוא צריך להפריש עוד 1/10. הוא עולה לבית המקדש עם משפחתו והמעשר השני לבית המקדש כדי לחגוג שם "כחלק מהעלייה לרגל" (בכל שנה שלישית, הבעלים יכולים במקום לעלות לבית המקדש, להשאיר את מעשרו בשער נחלתו, בכדי שעניים יבואו לקחת).
• בכורות הבקר והצאן.

לפי הכתוב, חוק הפולחן יותחל לאחר שבנ"י יסיימו את הנדודים במדבר, יעברו את הירדן, יכנס לא"י ויסיימו את מלחמות הכיבוש. "וישבתם בטח (פס' 10)" מתאר את סיום המלחמות שלאחריהם ה' בחר מקום אחד ויחיד בו היה ריכוז הפולחן (שזהו בית המקדש).

השלבים בריכוז הפולחן(פס' 4-20):

יאשיהו פועל לפי החוק בדברים כשעיקר עבודתו היא שלב א', כיוון שהעבודה הזרה התפשטה בכל ממלכת יהודה. חלק מהמזבחות יאשיהו הורס ובחלק גדול מהם הוא מבצע פעולה של "טומאה" (לוקח עצמות מתים ומפזרם על מזבחות והכך מטמא את המזבח).

שלב 1

יאשיהו מוציא מבית המקדש את כל הכלים של העבודה הזרה (בעל, אשרה וצבא השמיים), שורפם מחוץ לירושלים ולוקחים את אפרם לבית אל. הסיבה לכך, היא שירבעם (המלך הראשון של ישראל) טימא את המזבח שהיה בבית אל על ידי הנחת עגלי הזהב במקום. במטרה סופית לטנא את המקדש בבית אל, יאשיהו שם את האפר של האללים על המזבח.

שלב 2

הוא משבית את הכמרים (כוהנים לעבודה זרה), כלומר ; כל אותם כוהנים של הפולחן האלילי שמונו על ידי מלכי יהודה החוטאים, לא ימשיכו יותר בעבודתם.

שלב 3 (פסוקים 8-9) – ריכוז כוהנים

יאשיהו דואג להביא את כל אותם כוהנים מהערים השונות ביהודה, כדי לרכז אותם בירושלים. המטרה לכך, היא בכדי למנוע את המשך ההקרבה במזבחות מחוץ לירושלים על ידי פיקוח עליהם בירושלים. אומנם, נוצרת עתה בעיה של פרנסה כי הכוהנים "הרעים" היו מקבלים כספים מהקורבנות - אם הם לא מקריבים קורבנות - אין להם אוכל. לכן, הכותב מציין במפורש בפס' 9 שהכוהנים בירושלים ידאגו לכלכל את שאר הכוהנים (הרעים) שמחוץ לעיר.

שלב 4 (פס' 10) – קרבנות אדם

יאשיהו דואג לטמא "את התיפת בגיא בן הזום". זהו אותו עמק בקצה ירושלים העתיקה, ששם ביצעו את הפולחן למלך, כלומר, קורבנות אדם. ישנם הטוענים כי המילת "תיפת" מתארת את הפולחן שבו היו מתופפים בתופים בכדי שלא ישמעו את הצרחות של הילדים המוקרבים.

שלב 5 (פס' 11) – סוסי שמש

ישיאהו משביט את הסוסים ששימשו לפולחן השמש וכן שורף את המרכבות. באותה תקופה, היה נהוג לקדם את פני השמש בכל בוקר עם מרכבות וסוסים שדהרו לכיוון מזרח.

שלב 6 (פס' 12) – הריסת המזבחות בבית המקדש

יאשיהו הורס את כל המזבחות ששימשו לאלים ששם מנשה בבית המקדש.

שלב 7 (פס' 13) – הריסת המזבחות בהר זית

יאשהו הורס את הבמות שבנה שלמה לנשים שלו על הר הזיתים. המחבר בכוונה רוצה להדגיש את חטא שלמה ולכן אינו קורא להר הזיתים בשמו, אלא משבש את שמו השני של הר הזיתים. להר הזיתים 2 שמות :

• "הר הזיתים" – כי יש בו הרבה זיתים.
• "הר המשחה (מ.ש.ח)" – כי שם משכו את המלכים.

המספר קורא להר הזית "הר המשחית" שזה אותו צליל אך שורשים שונים ומובנים שונים (ש.ח.ת) וזאת כיוון ששם עבדו אללים.

שלב 8 (פס' 15) – ריכוז פולחן בממלכת ישראל

ריכוז הפולחן של יאשיהו אינו כולל רק את ממלכת יהודה, אלא, גם את ממלכת ישראל (מי שלא הלך לגלות). הדבר גם מובלט בפס' 19 "וגם את כל הבנות אשר בהרי שומרון הסגיר יאשיהו". דבר זה מלמד שהשליטה האשורית על ישראל נחלשת.

יאשיהו מגיע דווקא לבית אל, לאותה במה מרכזית שעשה המלך הראשון של ישראל, ירובעם, ששם שם את עגל הזהב.

שלב 9 (16-18) - נבואת הנביא

בפסוקים אלה ישנו עניין נוסף שאינו קשור באופן ישיר לריכוז הפולחן. כאשר יאשיהו מוציא את עצמותם של החוטאים מהקברים כדי לפזרם על במות ומזבחות, הוא מגיע אל קבר ועליו יש ציון (כתובת). לאחר שמברר למי שייך הקבר הזה, אומרים לו ששם קבור ניבא שניבא כ-400 שנים לפני כן שעתה מתגשמת.

הנבואה רשומה במלכים א' י"ג פסוקים 1-2 והיא מתרחשת כאשר ירובעם שם את עגלי הזהב בהר הזית. הנביא מנבא לירובעם כי בעתיד יהיה מלך מבית דוד בשם יאשיהו שיטמא עם עצמות אדם את הבמות שעשה ירובעם. לכן, יאשיהו נותן הוראה לא לגעת בעצמות של אותו נביא.

שלב 10 (21-23) – פסח פומבי

בתום השמדת העבודה הזרה בכל יהודה וישראל, יאשיהו מקים חג פסח פומבי בירושלים. המספר מציין "לא נעשה כפסח כזה מימי השופטים...". המספר מגזים במכוון בתיאוריו בכדי לפאר את פעולות יאשיהו.

שלב 11 (פס' 24) – הריגת קוראי רוחות

יאשיהו משמיד את האובות והידעונים (כל אותם אנשים שעלו רוחות מתים)

המשך

לאחר סיכום פעולות יאשיהו (25-28), המספר אומר שלמרות שיאשיהו היה מלך צדיק, העונש על יהודה (חורבן וגלות) יתקיים.

בפסוקים 29 מספרים על מות יאשיהו. מבחינת מדיניות חוץ הבבלים מתחילים להשתלט על אימפריה האשורית. על פי פסוקים אלא, כנראה שמצרים הייתה בת ברית של אשור כיוון שגם היא פחד מהאימפריה הבבלית שעלולה לכבושם. כאשר מלך מצרים עולה צפונה דרך ישראל, יוצא נגדו יאשיהו, מלך יהודה, במטרה לסכל את הברית בין בן אשור למצרים ובקרב זה הוא מת (ניגוד – הוא יצא לקרב ובסוף הוא זה שמת).

בפסוק 30, לאחר מת יאשהו עם הארץ (השכבה הגבוה) ממליכה את יהואחז בנו של יאשיהו. עם הארץ (בתקופה הקודמת) היה השכבה הגבוה בעלי האחוזות והקרקעות. כאשר רשום שעם הארץ המליך משהו סימן שלא המליך את מי שאמור היה למלוך (הבכור).

פסוקים 31-36 : ההוכחה שעם הארץ הכן לא ממליך את בנו הבכור של יאשיהו

מהפסוקים אלו אנו לומדים שיוהאחז היה בנו הצעיר של יאשיהו כיוון שהומלך בגיל 23 ומלך 3 חודשיים. לאחר מכן הוא נלקח לשבי למצרים. מיד לאחר מכן ממליכים עם הארץ את יהויקים בן 25, בנו הנוסף של יאשיהו (הגודל מיוהאחז). דבר זה מוכיח כי עם הארץ לא רצה להמליך את יוהיקים.

על פי הפסוקים אנו למדים שיוהאחז היה כנראה תחילה בעד מצרים ונגד הבבלים. לעומתו, יהויקים היה להפך. כאשר יהואחז עולה למלוכה, המצרים שלטו באזור והם רואים בהתערבות של עם המלך סוג של מרד ולכן כעונשף הם לוקחים את יוהאחז ומטילים על יהודה כנס של 100 כיכרות לחם וכיכר זהב. הכנס נלקח בתקופה של יהויקים וכעונש על מעשיהם של עם המלך, תובע יהויקם מהם לשלם את הכנס. זאת אנו יודעים על פי המילה "נגש", כלומר לקח בכוח. בפסוק 34 מסופר כי מלך מצרים ממליך את אלקים בן יאשיהו ומשנה את שמו ליהויקם. שינוי זה בה במטרה לבטא את השליטה של הכובש (המצרים) על הנכבשים (בנ"י).

פסוקים 36 ועד סוף הפרק

יהויקים מולך 11 שנים. בתקופתו, האימפריה הבבלית שולטת בכל האימפריה האשורית לשעבר. הם גם שולטים על יהודה ולכן רשום בפסוק 7 שמלך מצרים לא מעז לצאת מארצו, כי כל האזור הצפוני של מצרים כבוש על ידי בבל.

בשלב הראשון יהויקים משתעבד למלך בבל במשך 3 שנים ולאחריהם מרד (לא שילם מסים). לכן, מלך בבל שולח לכיוון ממלכת יהודה גדודים של ממספר עמים והם : ארם, מואב, עמון, רשְידים (בבלים) וערם.

הקטע לאמציין מה קורה בשלב זה ליהודה. עד שהגדודים מגיעים לממלכת יהודה, מת יהויקים ובמקומו מולך יוהכין בנו (מופיע גם בשם יכניה). המספר בפסוק 3-4 חוזר שוב על החטא המצטבר ועל העונש – חורבן וגלות שיתקיים לפי הנבואה.