תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה : נושא - גג : מלכים ונביאים (משלמה עד צדקיהו)/מלכים ב' פרק כ"ד
יהויקים מלך יהודה מלך על יהודה בין השנים 608-598 לפנה"ס, 11 שנות מלכות. הוא משועד לאויבו נכבדנאצר, מלך בבל, ולכן משלם לו מסים. בשלב מסוים הוא מחליט למרוד ומספיק את שילום המיסים. בעקבות מעשיו שולח מלך בבל גדודים של שדים (בבלים), ארם, מעון ומואב. במילים אחרות, מלך בבל שולח על ישראל את אותם עמים שמשועבדים לו ומקיפים את ישראל, שהם בימינו סוריה, לבנון ואיראן.
הכתוב אינו מתאר את המצב המדיני ביהודה לאחר שליחת הגדודים, אבל בפסוק 7, מלמד אותנו שהשליטה הבבלית הייתה מנהר פרת (עיראק היום) ועד נחל מצרים שכנראה הוא נהר אל עריש, אך יש הטוענים כי יתכן שהיה נהר הנילוס. בעקבות השליטה הבבלית העצומה, מלך מצרים לא העז לצאת מארצו למלחמת כיבוש.
יהויקים נפטר ובנו יהויכין מולך אחריו ל-3 חודשים. הסיבות לתקופות מלכות קצרות היו או מרידה פנימית או כיבוש. במקרה של יהויכן הסיבה הייתה כיבוש ; אחרי 3 חודשים מגיע מלך בבל לירושלים ועושה מצור כתגובה על המרד של יהויקים.
בפסוקים 11-12, יהויכים מבין שהאויב הבבלי חזק ממנו ולכן הוא בוחר להציל את ירושלים "ויצא יהויכין, מלך יהודה על (לקרת) מלך בבל הוא אמו ועבדיו ושריו".
גלות יהויכין (597 לפנה"ס) – גלות השכבה הגבוהה (=האליטה) עריכה
בפסוקים האלה מסופר על יהויכין שמספיק למלוך 3 חודשים בלבד ובתומם, הבבלים מגיעים לירושלים ומתחילים לצור על העיר. פסוק 12, יהויכין מציל את ירושלים. יהויכין, יחד עם השכבה הגבוה יוצא ומסגיר את עצמו למלך בבל, כדי למנוע את כיבוש העיר – גלות יהויכין.
בגלות יהויכין הוגלו כ-10 אלפים איש שכללו את המלך, העבדים, השרים, כל גיבורי החיל (=לוחמים), עם הארץ (=השכיבה הגבוהה) ואת האנשים שעוסקים במקצועות חרשים (בעץ) ומסגרים (ברזל), בכדי שלא יצרו כלי נשק. מלך בבל מגלה את השכבה הגבוהה כדי למנוע מרידות וליצור חוסר הנהגה כוללת.
בנוסף, הוא לוקח קנס : אוצרות בית המקדש, אוצרות בית המלוכה ומקצץ את כל ציפוי הזהב שעשה שלמה בהיכל. בארץ משארים דלת עם הארץ – האנשים הפשוטים.
בפסוק 17 מלך בבל ממליך על ירושלים את דודו של יהויכין שהיה כנראה פרובבלי ומשנה את שמו ממתניה לצדקיהו, על מנת להראות את שליטתו. פסוקים 18-20 ובפרק כ"ה מסופר סופה של ממלכת יהודה, עליה מלך צדקיהו, המלך האחרון 11 שנים.
ממלכת יהודה נהרסת עקב מרידות של צדקיהו (סיבה מדינית) ועקב העונש המצטבר שנדחה (סיבה דתית).