תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא חובה: עלילות הראשית/בראשית פרק ו'

פרשיה I : פסוקים 1-4

לפני סיפור המבול ישנו סיפור קצר שעוסק ביחסים בין ה' לבנות האדם.

פירושים לבני הה' :

• מלאכים.
• בני השכבה הגבוהה / שופטים – ע"פ הטקסט פחות מתאים.

לפי הקטע מסופר על בני ה' המביטים בבנות האדם טובות המראה. "וייקחו להם נשים מכל אשר בחרו", את משפט זה מפרשים כי המעשה נעשה בכוח. בכל מקרה, כתוצאה מהסיווג בין שני המינים, נולדים צאצאים.

על פי פסוק 3, מבינים כי הזיווג לא מוצא חן בעיני ה', כי הצאצאים שייוולדו יהיו כמו מלאכים (חי נצח). לכן, כעונש על הזיווג ה' מגביל את חייהם עד 120 שנים.

פסוק 4 שמסיים את הסיפור מדבר על הנפילים ועל גיבורים (שהם צאצאי השילוב).

המילה נפיל בתנ"ך משמעותה ענק. לכן ישנם פרשנים שטוענים שזהו סיפור אטיולוגי (סיבתי) שבא להסביר את קיומם של ענקים בעולם.

פרוש נוסף, אומר שסיפור זה שולב בכוונה לפני סיפור המבול, כדי להראות שגם אם נעשה חטא ונולדו צאצאים, כולם מתו בסופו של דבר במבול.

פרשיה II : פסוקים 5-8

הפרשיה שלפנינו היא הגדרה לסיפור המבול כיוון שהמבול הוא עונש קשה ולכן צריכות להיות סיבות טובות לעונש. לכן, מציון שה' ראה כי "רבה רעת האדם בארץ" וכל מחשבות האדם הם רעות, בכל יום.

נוח הוא דור 10 לאדם הראשון. מבריאת העולם יש הידרדרות מוסרית של בני האדם עד המבול :

• הפרת צו ה' – אכילה מעץ הדעת.
• אח רוצח אח ולא לוקח אחראיות – רצח הבל בידי קין.
• למך רוצח ושר שיר.
• בני ה' ובנות האדם.
• דור המבול – כולם חוטאים.

בפסוק 6, ה' מתחרט (וינחם) על כך שברא את האדם ולכן הוא מחליט להשמיד את כולם; כולל את בע"ח וזאת על אף שהם לא חטאו.

בפסוק 8, הפרשיה מסתיימת כשדמות חדשה נכנסת לסיפור "ונוח מצא חן בעיני ה'".

פרשיה III : פסוקים 12-9

פסוק 9, פרשת בראשית נגרמת ומתחילה פרשת נוח.

המספר מציין שנוח היה איש צדיק תמים בדורותיו. מהות המילה תמים בתנ"ך היא שלם (מבחינה רוחנית).

פירושים עבור "צדיק תמים בדורותיו" :

• לזכותו – נוח היה צדיק לפי אימות מידה, גם לפי דורות קודמים.
• לגנותו – נוח יחסית לדור שלו היה צדיק אבל הוא היה חי בתקופתו של אברהם, הוא לא היה צדיק.

לנוח נולדו 3 בנים : שם, חם ויפת. לא מסופר האם הם היו צדיקים או חוטאים. מכאן שנוח נוצל בגלל גמול אישי, ואילו בניו נוצלו בזכותו (גמול דורות).

בקטע שלפנינו יש שורש מנחה שמופיע בשני פירושים שונים אך הוא מלמד על משמעות הקטע. השורש המנחה ש.ח.ת ושני הפירושים (מושחת – שחיטות ; להשמיד) שלו מלמדים על הסיפור של המבול  : בני האדם שהיו מושחטים (חוטאים), לכן ה' הרג אותם (קשר של סיבה ותוצאה).

ה' מתגלה לנוח, מספר לו על התוכנית להשמיד את כל האנושות ומצווה עליו לבנות תיבה כדי להציל את משפחתו ומדגם מייצג של בע"ח (זוגי).

יש פרשנים שאומרים שאם נוח הכן היה צדיק אמיתי, הוא היה מנסה להציל או להחזיר את האנשים לדרך הישא אבל נוח דאג רק לעצמו.

נח מקבל הוראות מפורטות של גודל התיבה – היו לה 3 קוממות וה' אומר לו לצפות אותה בכיפת (זפת) מבפנים ומבחוץ.

המילה מבול מופיעה רק בהקשר של סיפור המבול. לכן מתיחסים אליה כאל מילה יהודיאית (מופיעה רק בתנ"ך). מפרישים אותה לפי ההקשר – הכוונה למים רבים שיורדים ללא הפסקה. ככל הנראה הקשר הוא מהשורש י.ב.ל (מלשון יובל – נחל).

בפסוק 18, ה' אומר "והקמתי את בריתי"; אני אקיים את הברית שנכרתה עם האדם הראשון. לפי פרק א', נאמר לאדם הראשון : "ויברך אותם ה' ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ". אם ה' ישמיד את כל היצורים החיים הצווי/הברית לא תתקיים וזאת כיוון שהבריאה היא חד פעמית. לכן, ה' משמיד את כול העולם פרט למשפחה אחת, שמהם תתחיל האנושות כולה.

בפסוקים 22-19, נוח מקבל הוראה מה' (פסיבי לאורך כל הפרקים, דבר המצביע לגנותו) להעלות לתיבה זכר 2 בע"ח מכל מין וסוג (זכר ונקבה) כדי לאפשר התרבות לאחר המבול. כמו גם, הוא מבקש מנוח לקחת מזון.