Rust/מסמך הקונבנציות

להלן רשימה של קונבנציות עליהן נקפיד במהלך כתיבת קוד בשפת ראסט:

• למען הסדר והאחידות, תמיד נצהיר על משתנים בתחילת הקוד.

בעזרת דרך עבודה זו, נוכל להסתכל על המשתנים שההדרנו שוב, בסיום כתיבת התוכנית, ולראות שהשתמשנו בכולם כפי שרצינו מכלכתחילה. אולי היה משתנה אחד שהגדרנו אותו בהתחלה ובסופו של דבר בכלל לא השתמשנו בו? אולי היה משתנה שהגדרנו אותו כ-mutable, אך התברר לנו שלא היינו צריכים לשנות אותו בכלל בתוכנית ואפשר היה להגדיר אותו כ-immutable? על שני המקרים האחרונים גם הקומפיילר ייתן לנו הודעה.

• תמיד נאתחל משתנים עם ערך מסוים בעת ההצהרה, גם אם אנחנו עדיין לא יודעים איזה ערך עתידי המשתנה יכיל.
   • משתנים מטיפוס מספר שלם (Integers) ומשתנים חסרי סימן (Unsigned) יאותחלו תמיד עם המספר 0.
   • משתנים מטיפוס מספר עשרוני (Float) יאותחלו תמיד עם הערך 0.0 (הערך 0 ללא נקודה מתאים לטיפוסים אחרים).
   • משתנים מסוג תו (char) יאותחלו תמיד עם התו '\0' שמסמל תו ריק.
• תמיד נצהיר על משתנים קבועים (מסוג const) בעזרת אותיות גדולות (A-Z).

בעזרת כך, נוכל להבדיל אך ממבט בין משתנים קבועים למשתנים אחרים. דוגמאות: MAX, MIN, NUM1.

• בעת עבודה עם מערכים, תמיד נשתמש במשתנים מטיפוס usize ו-isize עבור הגדלה עצמית ומפתוח.