דקדוק העברית החדשה/הצורות/הטיות פעלים
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיספר ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
הפועַל הוא חלק דיבר המייצג ביצוע פעולה. הפועל משמש בדרך כלל כנשוא המשפט. הפעולה - כלומר המשמעות העיקרית של הפועל, מגיעה מאותיות השורש שלה לפי סדרם. משמעות משנית של מיהם ומהם הפועל או הפועלים, וכיצד הפעולה מתבצעת, מתקבלת מהטיית הפועל לתוך תבניות הנקראות בניין.
מהפועל יכולים להיגזר גם שמות עצם לפי "משקל" - תבנית ליצירת שמות עצם ושמות תואר הבנויה ממוספיות והנעת עיצורי השורש באופן קבוע.
- לדוגמה: משקל קוטל המשמש לגזירת שורשים ויצירת מלים שמשמעותם בעל מקצוע. גזירת השורש פע"ל נותנת פועל. דוגמה נוספת: משקל לקטל וכן נשקח קטילה - עבור שם הפועל. גזירת השורש פע"ל יתן: לפעול, פעוּלה (החיריק המלא של פעילה הופך לשורוק בפעוּלה - כשעי"ן השורש גרונית).
החלוקה המקובלת לשבעה בניינים
עריכה| פעיל | סביל |
|---|---|
| פעל (קל) | נפעל |
| פיעל | פוּעל |
| הפעיל | הופעל |
| התפעל |
משמעות הבניינים וסוגיהם
עריכהבעברית, משמעות הפעולה מוגדרת על ידי שלושת עיצורי השורש (לעתים רחוקות בתוספת עיצור רביעי או בהשלמתו המלאכותית של עיצור שאינו נשמע בבניין הקל, כתוצאה מהשמטה או היאלמות). תבנית הבניין קובעת את איכות הפעולה וכיצד הוא יוטה. הבניין - התבנית המגדירה את צורת הפועל, נקבע על פי השאלות: לאן, איך ועד מתי.
השאלה לאן קובעת על מי הפעולה מכוונת. כשהעושה פועל על משהו אחר זהו פועַל פעיל, ואילו כשהפעולה נעשית על המופעל זהו פועל סביל. כשהפועֵל והמופעל הם אחד, זהו פועל עצמי - שיש בו מן הפעיל והסביל כאחד.
סוג הבניין: פעילות, גוף, נוכחות ומספר
עריכהלמעשה יש שלושה סוגי בניינים שכל אחד מתחלק לפעיל ולסביל, או לפעולה עצמית שהיא גם פעילה וגם סבילה.
שלשה סוגי פעולה נקבעים לפי עוצמה (מרוכז בעצמה ובכוונה תחילה, או בהשקט), והגרימה (גורם לאחרים, או עושה בעצמו).
| משמעות | פעיל | סביל (תנועה עגולה) | עצמי, (נמשך וחוזר, תחילית ת) |
|---|---|---|---|
| א. רגיל | קל - שָׁבַר | נפעל - נשבר, במקרא: שֻׁבַר, ללא דגש | כל הבניינים בהווה |
| ב. מרוכז מכוון ובעצמה (דגש) | פיעל - שִׁבֵּר, מודגש | פוּעל - שֻׁבַּר, מודגש | שיפעל / תיפעל - תישאל |
| ג. גורם (מוספית תחילית - ה) | הפעיל - הִשְׁבִּיר | הופעל - הָשְׁבַּר | השתבר |
בעברית, לעומת שפות שמיות אחרות וביחוד ארמית שהשפיעה על העברית בתקופת בית שני ואחריו, הבניינים נפעל והתפעל החליפו בניינים אחרים בתבניות פשוטות יותר, ובמהלך ההשתנות קיבלו משמעויות שונות, חלקן לא מובהקות, ולא תמיד מתאימות לכלל אחיד.
הבניין של הפועל קובע את משמעות הפועל במענה לשתי שאלות:
- לאן: כיוון הפעולה - פעיל או סביל.
- פעיל - המפעיל עושה את הפעולה. הבניינים: בעברית העתיקה - אותיות השורש. בימינו - בתנועה פותחת ישרה. (פעל, פיעל, הפעיל, [התפעל])
- סביל - הפעולה נעשית על המופעל. בעברית העתיקה - תנועה פותחת בשורוק. בימינו: תנועה פותחת מעוגלת או תחילית מאונפפת. (נפעל, פועל, הפעל, [התפעל])
- עצמי - המפעיל הוא עצמו הנפעל. גם פעיל וגם סביל. מתאים לחלק מהמובנים של בניין התפעל.
- הערה: הבניין של הפעולה המרוכזת העצמית או החוזרת שיפעל - נחשב רשמית לבניין פיעל של השורש המרובע - לדוגמה שורש תפע"ל או שורש שפע"ל כמו תישאֵל משורש תשא"ל.
- איך: משך, עוצמה וגורם -
- א. מֶשֶך: חד פעמי לעומת חוזר, נמשך ועצמי. נמשך: התפעל וכל הבניינים בהווה (בינוני). חד-פעמי: כל השאר.
- ב. עוצמה: בהשקט או בעוצמה ריכוז וכוונה תחילה. בעצמה: פיעל פועל. התפעל. בהשקט: כל השאר.
- ג. גרימה: גורם: הפעיל הופעל. עצמאי: כל השאר.
הטיות הפועל
עריכהההטייה של הבניין נקבעת לפי שלש השאלות: מי ואיפה (נוכחוּת/גוף), איזה וכמה (מין וריבוי).
| שאלה | א | ב | ג |
|---|---|---|---|
| מי ואיפה | אני (גוף ראשון), מדבר | אתה (גוף שני), נוכח | הוא (גוף שלישי), נסתר |
| איזה (מין) וכמה (ריבוי) |
יחיד: זכר / נקבה, רבים: זכרים / נקבות |
יחיד: זכר / נקבה, רבים: זכרים / נקבות |
יחיד: זכר / נקבה, רבים: זכרים / נקבות |
| איזה (מין) וכמה (ריבוי) |
אני מדבר / מדברת, אנחנו מדברים / מדברות |
אתה נוכח / את נוכחת, אתם נוכחים / אתן נוכחות |
הוא נסתר / היא נסתרת, הם נסתרים / הן נסתרות |
הטיית עבר
עריכה- להלן טבלת הטיות לשורש שב"ג בבניינים השונים: שבג נשבג, שיבג שובג, השביג השבג, השתבג
- בהטיות לפי זמן: עבר, עתיד, והווה (המשמש גם בינוני כשם עצם, כפי שיוסבר להלן)
- מחולקים לפי מספר (יחיד ורבים), מין (זכר ונקבה) וגוף (א.מדבר, ב.נוכח, ג.נסתר)
| מתי | ריבוי (זכר ונקבה) | א.מדבר | ב | ג |
|---|---|---|---|---|
| עבר | יחיד, יחידה | אני Xתִּי שבגתי, נשבגתי שיבגתי, שובגתי השבגתי הושבגתי השתבגתי |
אתה Xתָּ, את Xתְּ שבגתָּ שבגתְּ, נשבגתָּ נשבגתְּ שיבגתָּ שיבגתְּ, שובגתָּ שובגתְּ הישבגתָּ הישבגתְּ, הושבגתָּ הושבגתְּ השתבגתָּ השתבגתְּ |
הוא X, היא X_ָה שבג שבגָה נשבג נשבגָה, שיבֵג שיבגָה, שובג שובגה השביג השביגָה, השתבג השתבגָה |
| עבר | רבים, רבות | אנו Xנוּ שבגנו, נשבגנו שיבגנו, שובגנו השבגנו השתבגנו |
אתם Xתֶּם, אתן Xתּן שבגתֶּם שבגתֶּן, נשבגתֶּם נשבגתֶּן שיבגתֶּם שיבגתֶּן, שובגתֶּם שובגתֶּן הִשבגתֶּם הִשבגתֶּן, הָשבגתֶּם הָשבגתֶּן השתבגתֶּם השתבגתֶּן |
הם והן Xוּ שבגו, נשבגו שיבגו, שובגו השבגו השתבגו |
| עתיד | יחיד, יחידה | אני אX אשבג אֶ(נ)שָבֵג אשַבֵּג אשֻׁבָּג אשביג אושבג אשתבג |
אתה תX, את תX_ִי תשבג תשבגִי, תִּשָבֵג תִּשָבְגִי תְּשַבֵּג תשבְּגִי, תשֻבָּג תְּשוּבְּגִי תשתבג תשתבְּגִי |
הוא יX, היא תX ישבוג תשבוג, ישָׁבֵג תִּשָבֵג ישַבֵּג תשבֵּג, ישֻבָּג תְּשוּבָּג ישתבג תשתבג (צ"ל ישתבגי) |
| עתיד | רבים, רבות | אנחנו נX נשבוג, נִשָׁבֵג נְשַבֵּג נְשֻׁבָּג נשביג נושבג נשתבג |
אתם ואתן תXו (נא) תִּשְׁבְּגו, תִּשָׁבְגוּ תשַבְּגוּ, תְּשֻׁבְּגוּ תשביגוּ, תושבגוּ תשתבגו |
הם והן יXוּ (נא) יִשְׁבְּגו, יִשָׁבְגוּ יְשַבְּגוּ, יְשֻׁבְּגוּ ישביגוּ, יושבגוּ ישתבגו |
| הווה (בינוני - על זמני) | יחיד, יחידה | האיש X האישה X_ֶת/_ָה שובג שובגת, נשבג נשבגת משבֵּג משבֶּגת, משובַּג משובֶּגת משתבג משתבגת |
אתם והם Xים, אתן והן Xות שובגים שובגות, נשבגים נשבגות משבּגים משבּגות, משובָּגים משובָּגות משתבגים משתבגות |
עיצורים מיוחדים - גרוניות, אמות קריאה, ומאונפפות
עריכהגזרת השלמים, נחים וחסרים
עריכהפרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיספר ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
שינויי בניין בעיצורים מיוחדים
עריכהקיימים שינויי הגיה לפי האלמות עיצורי שורש, היאלמות ונפילת עיצורי תבנית (כמו נו"ן תחילית מאונפפת אחרי א העתיד) וכן כתוצאה מאותיות גרוניות שאינן מקבלות דגש, ובעקבותיהן התנועות שלפניהם נפתחות (הן היו סגורות עקב הכפלת הדגש החזק) והתנועה נחטפת.
להלן מספר כללים הקובעים את התצורה ודוגמאות לתוצאותיה, בהשוואה לגזרת השלמים.
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיספר ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
שינויי גרוניות
עריכההנושא באתר מטח להשלים: להעביר לעמוד תנועות...
סימן: גנב נמוך חטף תשלום אחר ע"ה
- נפתח בגנב - פתח גנובה: יוֹדֵעַ, יָרֵחַ תמה. פתח הבא לפני העיצור הגרוני בסוף מילה (במקור העתיק: יחד עם העיצור, כפי שאומרים אותו בשפה הערבית בסוף המילה)
- ננמיך ציפיות - הנמכת תנועה: סימן - נפתַּח פַּעַר שהֶחֱמִיר, נַחפור למַּעֲבורת שנֶעֱצרה,
- [סימן תנועות מגבוה לנמוך: (צמד קדמי, ואחורי עגול) מִינוּן לֵידוֹת פַּתַּח]
- נפתַּח (ולא נפתוח כמו נשמור), פער (ולא פֶעֶר כמו סדק), שהֶחֱמיר (ולא הִחמיר כמו הִשפיל),
- נַחפור (ולא נִחפור כמו נִשמור), מַּעֲבורת (ולא מִעבורת כמו משמורת), נֶעֱצרה (ולא נִעצרה כמו נשברה),
- נחטוף לשווא -
- חטף במקום שווא: חֲברים (שְׁמֵנִים נשְלְחו) וננעֲלו במעֲבָר (אל המִּדְבָּר), הם הֶעֱדיפו לַחֲזור (והצליחו לשמור) על האֶגוזים (אשר נגוזו) וכך תֲּאֲריכו (להם את החוזה).
- ונדגיש את התשלום תשלום דגש: סימן - ברכתי מעצמי בתאור מפואר קרחת מהאבן.
- לפני דגש שאינו בא על גרונית, מנמיכים ומאריכים את התנועה
- ברכתי - ולא שיב-ברתי: מי(נון) -> לי(דות)
- מֵעצמי - ולא מִכְּ-כְּתָ-בִי: מי(נון) -> לי(דות)
- בתֵאוּר - ולא שִיד-דור: מי(נון) -> לי(דות)
- מְפֹאָר - ולא מְשוּב-בר: וּ מהבניין, למרות סל"ק -> חֹלם: (מי)נון -> (לי)דות
- קָרַחַת - ולא גַּב-בַּ-חת: סל"ק
- מֵהָאֶבֶן - ולא מֵהַב-בֶּ-גֶד
מנורת תשלום דגש:
- א (תמיד) ה (פוּעל) ח (לא) ע (פועל) ר (תמיד)
- ראש אחד (ר,א - תמיד תשלום דגש)
- פוּעל העין (ה,ע - רק בבניין פועל)
- ח - החטא אינו משתלם (ח - לעולם לא מקבלת תשלום)
נחי ל"י (ל"ה)
עריכההשתלשלות הבניינים - בהשוואה לשפות אחרות ולשפה השמית הקדומה
עריכההשפה השמית הקדומה (פרוטו-שמית) היא שפה משוערת ומשוחזרת על פי שאריות שהשתמרו בשפות אחרות כתובות ומדוברות, ובתיעוד הכתוב של העברית ושפות דומות, מתקופות העבר. כמו כן תופעות החוזרות על עצמן בשפות רבות בעלי הסבר סביר ומתקבל על הדעת מאפשרות לשחזר תהליכים והתהוות תבניות ומילים עם הזמן.
וראו בהרחבה תופעות בהשתלשלות השפה