הגות הנפש/יסודות/מבוא/ההשתלשלות הלשונית

חזרה לעמוד המבוא

השתלשלות מלים מצלילים

בבלשנות המשווה כמו בבלשנות המסורתית מוסכם שבתוך שפה שמית יש חילופי עיצורים אפייניים כמו שחק-צחק, עלץ-לצץ, ולעתים גם בין שפה שמית אחת לאחרת כמו בין ארמית לעברית: ארע/ארק-ארץ., או לרשימת קולות הצחוק וההתלוצצות נוסף גם טלל וחכך - מצליל חה חה חה, וכנראה צליל צחוק של השמעת צלצול קדמון אולי בשינוי משמעות העיצור ל מזו של ימינו.

אך בבלשנות כולה מקובל שהתחקות אחר מלים מהצלילים שלהם ולא מהשורש נחשבת חסרת בסיס. זוהי "אטימולוגיה עממית".

במאמר זה ננסה להראות השתלשלות של מושגים על פי משמעות הצלילים שלהם וקרבה של מלים למשמעותם המקורית כסמלים מציאותיים של קולות המושמעים בטבע ובידי האדם ובעלי החיים, והפיכתם למושגים בשפות השמיות העתיקות עד להגעתם למושגי הפילוסופיה בימינו של נפש ורוח ועוד.

נפש נשמה ורוח

צלילי נשיפה כחכוח הפחה וחרחור

אין ספק שמלים הקשורות באף ובפה, כמו נשף, נשב, נפש, אנף, שפה וכדומה מקורם בצלילי הנשיפה השונים היוצאים מהם וכוללים צלילי כחכוח של נשימה ונשיפה מאונפפים. כך גם המילה רוח וגם "חי" בעיצור ח גרונית בא מקולות הפה, או אולי מתנועת רוחות השמים על הארץ.

הנה רשימת מלים ובהם צלילי הרוח: פעלים: נֶפֶשׁ, נָפַשׁ, נָשַׁב, נשף. איברים: פה, שפה, אף, גרון וגם חרון - חרון אף.
אנף: במקרא: אנפת בי = כעסת עלי, בערבית איבר האף נקרא אנף.
פיח, הפחה, פחם (במקרא: מפוח להפחת הרוח בכבשן), רוח (מצליל רוח סערה המנשב), ריח (אולי מצלילים אלו תוך כדי הכנסת האויר) ויש חוקרים הסבורים שהיה עיצור ח מאונפף.

הרוח החיה

כאמור במבוא, הרוח נתפשה ככוח מציאותי נחוֹש ומורגש, אך כזה שאין לאחוז בו ואין למששו, כלומר "אין בו ממש". הרוח יכולה להניע עלים ורוח סערה יכולה לעקור גבעות חול ממקומם, להניע גלי ים, ולרומם ולהרים אותם כהרים אדירים. החי מכניס ומוציא רוח מפיו ושפתיו, וראותיו מתמלאות רוח. אך המת מוציא את נשימתו האחרונה ו"אין בו עוד רוח חיים". וראו להלן על הרוח במקורות מקראיים.

הנפש והנשמה

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיספר ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

מקורות מקראיים למושגי הרוח

וכך נאמר בתחילת חומש בראשית, הראשון מחמשת חומשי תורה:

...וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם

וְרוּחַ Lהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם.

וַיִּיצֶר ד' Lהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה

וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים

וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה.

וַיֹּאמֶר ד': לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם

בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר, וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה

ובסיום הפרשיה העגומה על מות האדם בסוף מגילת קהלת:

כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסֹּפְדִים...

...יָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה,

וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ.

הֲבֵל הֲבָלִים! - אָמַר הַקּוֹהֶלֶת, הַכֹּל הָבֶל.

הרוח היא חלק חשוב בין הנפשות הפועלות במבול, וכך נאמר:

וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ

לְשַׁחֵת כׇּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים - מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם!

כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ - יִגְוָע!

...וַיָּבֹאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה שְׁנַיִם שְׁנַיִם מִכׇּל הַבָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים.

...כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ.

...וַיִּזְכֹּר Lהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כׇּל הַחַיָּה וְאֶת כׇּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה

וַיַּעֲבֵר Lהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם.

אחרי חלום פרעה מסופר:

וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ. וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כׇּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כׇּל חֲכָמֶיהָ

וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה...

ואחרי שהוא שומע את פתרונו של יוסף, למנות אחראי על מערך החירום, נאמר:

...וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו: הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ Lהִים בּוֹ?

החיים התלויים בנשימה:

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיספר ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.