הגות הנפש/מצב נפשי/מכוונות המצב הנפשי (אודתיות)
על מכוונות או אודותיות
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיספר ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
המונח אודותיות אנ:Aboutness, הוטבע בידי ר"א פרתורן (R. A. Fairthorne) בתחום מדעי הספרנות והמידענות, ופותח מאוד בידי הספרן והמומחה לתחום תרגום המכונה ו' ג'ון הצ'קינס. אנ: W. John Htchins.
בפילוסופיה של הנפש השתמשו במונח מכוּוָנוּת אנ:Intentionality.
ברנטנו - מכוונוּת (אודותיות), המאפיין של החוויה עריכה
בשנת 1874 פרנץ ברנטנו שחתר להפיכת הפסיכולוגיה למדע מדוייק ומוגדר היטב, כתב בספרו "פסיכולוגיה מהיבט ניסויי":
"העולם המופיע בפנינו נחלק לשניים: פיזי ופסיכי (ממשי ורעיוני)".
ברנטנו שאף להגדיר היטב את שני סוגי המושגים, ולהבחין ביניהם במדוייק. הוא סבר שהחוויה אשר הגדיר אותה "מצב נפשי" היא "פעילה" לעומת "מצב תיאורי" סביל של המציאות הפיזית.
בבקשו הגדרה מדוייקת בעזרת מאפיין מגדיר ומבחין, כזה שיש לכל המופעים השייכים למצב הנפשי - הרעיוני, ואשר אינו נמצא בתחום הפיזי כלל, כתב:
"כל מצג של תחושה או דמיון משמש דוגמא למופע השכלי.
וכוונתי לא לזה שהוא מוצג, אלא לזה שהוא מציג.
וכך שמיעת גובה צליל, ראיית עצם צבוע, תחושת חום או קור, ומצבי דמיון דומים,
כל אלה מהווים דוגמאות טובות..."
למעשה ברנטנו מתאר את החוויה כמעשה פעיל ולא רק מצב רעיוני סביל, עומד וסטטי. כשאדם חווה את ההר שלפניו, יש בו "בשכלו" (בנפשו) משהו שהוא יותר מאשר תופעת ההר במציאות, משהו השונה לחלוטין מעצם ההר עצמו. יש בו מעין "שידור" של ההר והצגתו ל"עיני רוחו".
ברנטנו חיפש מאפיין שיבחין ויגדיר מבחינה מדעית מדוייקת את החוויה הזו, ה"מוצגת", לעומת התיאור הסביל והפיזי המתואר ו"מוצג" על ידי החוויה אך איננו בעצמו עושה דבר.
בתקופה קדומה היתה מוכרת מחלוקת הפילוסופיםמי? אם האור (כלומר חוויית הראיה) יוצא מן העין אל החפץ הנראה, או שהאור נובע מהחפץ הנראה ומגיע אל העין. הדעה המקובלתמי? היתה ששני הדברים נכונים, נדרש מבט ומיקוד ועיבוד שכלי, ונדרשת תאורה הנובעת או מוחזרת מן החפץ אל העין.
הבחנת החוויה אודות דבר, ממושא החוויה העומד בפני עצמו עריכה
ברנטנו מצא שמונה תבחינים, מאפיינים שבעזרתם ניתן להפריד ולהבחין בין חוויה נפשית לבין מושא החוויה - מושא פיזי בדרך כלל, הקיים במציאות או מושא מדומיין או מחושב. החשוב מבין התבחינים הוא:
כוונה: קיומו של מושא כלשהו אודותיו עוסקת החוויה, היא המאפיין המבחין בין הנפשי למושא החוויה המציאותי או המדומיין, העומד בפני עצמו.
למשל אם מסתכלים ורואים עיפרון מונח על השולחן, ההבדל בין אותו עיפרון במציאות לבין המחשבה אודותיו, הוא שהעיפרון הוא "לכשעצמו" ואילו המחשבה היא תמיד "אודות" משהו, במקרה זה אודות העיפרון. כך גם אם מדמיינים מפלצת אגדית יורקת אש, ההבדל בין המפלצת המדומיינת לבין המחשבה אודותיה הוא שהמחשבה והדמיון הם אודות המפלצת הדמיונית, ואילו התוכן של המחשבה, המפלצת המדומיינת עצמה, המושא של המחשבה הזו, היא "לכשעצמה" ולא "אודות משהו אחר".
כלומר לדברי ברנטנו ההבדל בין מושא המחשבה, הדבר שעליו חושבים את המחשבה של החוויה, לבין תוכן המחשבה שהיא פעולה של השכל הוא כך:
- הנפשי - הוא אודות, כלומר יש לו כוונה.
- התוכן - הוא לכשעצמו, ללא כל כוונה.
ג'ון סטיוארט מיל - משמעות מוחלטת ומשמעות נלווית - דנוטציה וקונוטציה עריכה
בספרו "שיטת היגיון - על דרכי המחקר המדעי" (סיסטמה של לוגיקה) שיצא לאור בשנת 1843 (ה'תר"ג), ג'ון סטיוארט מיל כתב על השוואת מושגים, והיותם זהים בכך שכל תכונותיהם שווים, כלומר כל מאפייניהם זהים. האמת, לפי הגדרה זו, היא טענה המוכלת בתוך נושא הטענה עצמו. בספר זה הדגיש את ההבדל בין משמעות פנימית ואמיתית של מילה וביטוי, היא משמעות החלטית (אבסולוטית) - דנוטציה, לעומת המשמעות הנלווית, המשנית שלו - הקונוטציה.
המשמעות ההחלטית - אבסולוטית, דנוטציה, מגדירה נושא (denotes a subject) הידוע לנו על פי תכונתו או תכונותיו כלומר מאפייניו ידועים ובכך גם תוכנו ברור לחלוטין.
לעומת זאת המשמעות הנלווית - ההקשרית, קונוטציה, - מלשון השותפות עם מושגים אחרים הנדרשת על מנת להגדירו, היא משמעות הניתנת לכל תיאור כללי של דבר, אשר אין לדעת את פרטיו. כך לפי דוגמא שלו המילה הקיבוצית והכוללת אדם היא הקשרית ולא מוחלטת. היא קונוטציה ולא דנוטציה.
תיאור אופי או תכונה השייכת לרבים, לדוגמא לובן, או כעס, אינם נוגעים רק לפרט מסויים, ולכן מרובי הוראה. אין להן משמעות פנימית אחת מוחלטת, - דנוטציה, אלא הן בעלות משמעות תלויית הקשר, ולכן זוהי משמעות נלווית, משנית: קונוטציה. משמעויות נלוות נובעות מאי בהירות לגבי כוונת הדובר, או מדיבור כללי שאינו מפורט, ואמירת מילים לגבי מושגים שאינם מיודעים, כלומר אין השומע בטוח לגבי הכרת התוכן שלהן באופן מובחן ברור ומלא.
המקובל בשמו: מקובל לומר בשמו של מיל, שאמירת שם פרטי היא הדרך הטובה ביותר לאפיין את המשמעות האמיתית והמלאה של דבר ללא משמעויות נוספות צדדיות נלוות שאינן המשמעות של הדבר לכשעצמו.
דברי מיל עצמו: אך למעשה מיל אמר ששמות פרטיים הם "מקריים" - אקראיים ושרירותיים, ואינם דבר שההיגיון עוסק בו כלל, מכיוון שאין הם מכלילים.
בכך מיל המשיך את מסורת קודמיו, בפרט הוגה הדעות הסקוטי תומס ריד שאמר (מתישהו לפני מותו בשנת 1796 ה'תקנ"ו עמודים 219-20 בספר סיכום הגותו באנגלית) שהשמות הפרטיים חסרים מאפיין מבחין כללי על פי ההגיון, והם רק מתארים אוסף מקרי של הקשרים אקראיים ועובדות שרירותיות.
גם ריד המשיך מסורת של הוגי דעות, ובראשם תומס אקינס אשר חילק (מתישהו לפני שמת ב1274) בין טענות מרוכבות - הנוגעות למושגים רחבים, לבין השמות הפרטיים שמיידעים את הדבר עליו נסוב השם באופן חד משמעי, מוחלט, בלא להותיר ספק.
ראן [www.logicmuseum.com/connotation/millconnotation.htm אתר מוזיאון הלוגיקה]
גוטלוב פרֶגֶה - מובן לעומת הוראה עריכה
גוטפריד לייבניץ הדואליסט שהאמין שהנפש ייחודית לאדם או לכל היותר לבעלי חיים בניגוד למכונות, כתב בשנת 1695 (ה'תנ"ה) בספרו השיטה החדשה של הטבע על ה"אני" הנפשי, המסביר כל דבר. ההסבר, לדברי לייבניץ הוא התימצות והקיצור על ידי הכללה של פרטי הפרטים הרבים במציאות.
בעקבות דברי לייבניץ, יצא גוטלוב פרגה עם הגדרות המשך. בשנת 1896 (ה'תרנ"ו) פרגה טבע את המונחים המבחינים בין ההוראה של המילה לבין המובן שלה באזני השומע. ההוראה היא המשמעות האמיתית גם אם זו אינה ידועה לשומע, לה מתכוונת המילה על פי הגדרתה המילונית ככל הידוע לבני האנוש. ואילו המובן הוא המשמעות בהקשר הצר, ככל שידיעותיו של השומע או הדובר מגיעות, או לפי ההיבטים המציאותיים הקשורים באמירה.
פרגה דן בזהות של מושגים, a=b. לדוגמא, כך הסביר, הביטוי "כוכב השחר" והביטוי "כוכב נוגה" (הקרוי על שם אלילת האהבים וונוס) התבררו למדע כאותו הכוכב, וכך גם הביטוי "כוכב הנשף" - הנראה בשעת ערב (בנשוף רוח בריזה נעימה). התברר למדענים שכוכב הערב וכוכב הבוקר הן למעשה אותו הכוכב הנראה לאדם בזמן ובזווית אחרת. שני הביטויים מורים על אותו הכוכב שהוא "למעשה" כוכב נגה, ביטוי שלישי (או רביעי אם מחשיבים את השם הלועזי ונוס), שהוראתו (מלשון ראייה בעין והצבעה עליו - כמו הביטוי מורה באצבע את הדרך) אותו כוכב לכת נגה המתואר בויקיפדיה.
אז יש זהות בין ההוראות של ביטויים אלו, הביטוי כוכב השחר, והביטוי נוגה (במשמעותו ככוכב לכת, לא שם של כלת בת מצווה). אבל לעומת זאת אין באמת זהות מלאה בין הביטויים. כוכב השחר נקרא כך משום שהאדם המביט בשמים עם שחר שם לב לכוכב בולט זה. אבל כוכב נוגה אינו נקרא כך בגלל אדם המביט בשמים דווקא בשעת השחר. אין כל שחר לקשר, או קשר לשחר בין כוכב נוגה עצמו לשמו זה. שני המלים אמנם זהים בהוראה שלהם, אבל המובן המלא שלהם שונה. המובן כולל גם את ההקשרים הנוספים של הביטוי שנבחר להבעת המושג, וביניהם רמיזות למציאות הידועה או המוסתרת מעיני האדם שאינו מודע לחקר הכוכבים - האסטרונומיה, או רמיזות המעוררת בו הרהורים ציוריים מעוררי התפעלות עם שירה וחריזה על זריחה, רוח שחרית, ושמים מאדימים.
פרגה טען שזוהי הסיבה שאפשר לדבר על אמת א-פריורית מראש כדברי עמנואל קאנט (שמת בשנת 1804 ה'תקס"ד) כאשר משווים בין דבר כלשהו אל עצמו a=a, שכן הדבר לכשעצמו מורה בוודאי על אותו הדבר. אך לא תמיד יהיה נכון לומר a=b, כי לפעמים המשמעות המקורית של הטענה היא אכן על ההוראה, אך מובנה של האמירה עלול להתפרש כאמירה לגבי המובן של a וזיהויו עם המובן של b. ואלו לא תמיד נכונים. אז לא תמיד כוכב השחר זהה לנוגה. בבוודאי לא כשמדובר בשם של ישוב יהודי נחמד על דרך ארץ המרדפים, שהוקם בהתאם לתכנית אלון (של יגאל אלון) על פי "התפישה הבטחונית" לצידוק התיישבות יהודית בחבלי ארץ שלא היו בידינו אחר מלחמת העצמאות.
ראו מאמרו של פרגה על המובן וההוראה באתר כתבי העת המדעיים JSTOR (לבעלי הרשאה).
תלמידו של פרגה, מייסד הW:he:פנומנולוגיה, היהודי הגרמני האתאיסט W:he:אדמונד הוסרל, הוא זה שהפך את המונחים הוראה לעומת מובן (באנגלית sense and reference) לנפוצים בקרב בלשנים, הוגי דעות, וחוקרי מדע.
הוסרל, אגב, נרדף בידי הנאצים, ומת בשנת 1936, אחר שתלמידו החבר במפלגה הנאצית מרטין היידגר, שהאמין במוסר של "נקיטת עמדה", "מבלי להיות אנטישמי", התכחש אליו. ראו כאן
אודותיות והחוויה הנפשית עריכה
תפישות אלו השליכו על הוגי הדעות העוסקים בחקר המוח והגות הנפש, בשאלה מהי התכונה המבחינה של מצב נפשי.
אינטנסיה ואקסטנסיה עריכה
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיספר ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.