היסטוריה לבגרות/השואה/הגטאות, הקמתם וניהולם

ב-1 בספטמבר 1939, בעקבות הסכם ריבנטרופ מולוטוב שנחתם בין ברית המועצות לגרמניה (23.8.1939), פלשה גרמניה לפולין וכבשה את חלקה המזרחי תוך 3 חודשים במלחמת בזק, הפצצות כבדות, החרבת ערים ועוד. הצבא הגרמני קבל פקודה של הנהגה קשה עם כל מתנגד לאידיאולוגיה הנאצית ולכן המלחמה הייתה עקובה בדם.

מפת הגטאות

פולין שנכבשה על ידי הגרמנים חולקה לשני חלקים:

1. איזור "הורטגאו" – האזור המערבי של פולין שסופח לגרמניה והיה מיועד להיות של הגרמנים בלבד.
2. "הגנרל גוברנמן" - איזור במרכז פולין, עליו מונה ד"ר הנס פרנק ואלו נשלחו המגורשים. האיזור חולק לארבע מחוזות (וארשה, ראדום, לובלין וקראקוב).

בהתאם להוראות המדיניות הגרמנית, הועברו היהודים לאזור "גנרל גוברנמן" או לערים גדולות יותר וכך נוצרה הפרדה בין רובעי היהודים לגרמנים. הרבעים היהודים גדלו ועליהם שלטו הגרמנים דרך היודנראטים. הגטו הגדול ביותר היה גטו ורשה (בשיאו מנה 450 אלף יהודים) והוא הוגדר כגטו סגור אליו יכלו להיכנס ולצאת יהודים ופולנים לאחר קבלת אישור.

כיבוש פולין הוסיפה כשני מיליון יהודים תחת שלטונה של גרמניה הנאצית באירופה.

1. היהודים באזור פולין היו מסורתיים ודתיים יותר מכפי שהוכרו במרכז ומערב אירופה. כך למשל, חייל מהחזית רשם במכתבו: "נשלחנו לפני 8 ימים... בישוב זה יש 16 אלף תושבים וכ-14 אלף יהודים. יהודים אמתיים, מלוכלכים, עם זקן, ליתר דיוק גרועים מכפי שהם מוצגים בדר שטרימר". החיילים הגרמנים, שהיו שטופים בתעמולה האנטישמית הגרמנית הנאצית, נהגו ליזום פגיעות ביהודים.

בנוסף, במצב מלחמה המחסומים והשמירה על ערכי המוסר בין בני אדם מתערערים, וכך גם קרה אצל חיילי המבצעים.

הסיבות להקמת הגטאות

גירוש יהודי גטו קרקוב למחנה השמדה, מרץ 1943

1. בידוד היהודים (הגורם האידאולוגי) - הפרדת היהודים מהחברה האנושית בגלל האידיאולוגיה הנאצית הרואה בהם גורם בוגדני ואויב גרמניה.הבידוד אפשר יצירת תמותה טבעית ע"י התאבדויות, רעב, מחלות ותנאים קשים שגרמו ליהודים להראות כבלתי אנושיים. הבידוד היה הן רוחני (בתרבות, בחינוך, השפלות ברחוב ועוד) והן פיזי (גטאות, מחנות ועוד).
2. שליטה קלה יותר על היהודים – יצירת מסגרת תחת פיקוח על כלל היהודים באזור. ביצירת מסגרת זו הם יכלו למנות את כמות היהודים, לפקח על אורח חייהם ולתכנן את התוכניות העתידות שכללו השמדה, ניצול ועוד.
3. ריכוז ושבירת המורל- ריכוז במקום אחד להקלת המעבר למקום אחר (לובלין במסגרת תוכנית לובלין, מדגסקר בתוכנית מדגסקר ועוד). הנאצים לא ידעו מה בדיוק הולך להיות עם היהודים, אך כשלב ראשון בביצוע הפתרון הלא ידוע כרגע יש לרכזם ולאחר מכן למצוא פתרון לאותם יהודים מרוכזים. לריכוז היה מטרה נוספת והיא מניעת התקוממות על ידי יצירת מצב של רעב קשה, השפלה מתמדת ועוד.
4. שלב של השמדה "בלתי ישירה" – הגטו אפשר ליצירת מצבים פיזיים שיגרמו לתמותה כמו רעב, צפיפות ועוד. אומנם לא מתועד במסמכים כי זה היה אחד מאמצעי הנאצים להכחדת היהודים בצורה הדרגתית, אך רבים רואים בזה שלב בניינים לפני הפתרון הסופי.
5. נישול היהודים – מהיהודים נושל כל דבר; תחילה מעמדם הפוליטי, חבריהם, ביתם ורכושם, משפחתם ולבסוף הם עצמם. כל רכוש יהודי הוחרם והועבר לידים גרמניות. הרכוש כלל שיער, בגדים, שיני זהב וכל דבר העולה על הדעת.
6. הטעיה – הגטו היה מוקד הטעיה לעולם וליהודים שהוכרז כמקום אוטונומי ליהודים, כך רבים מיהודים העדיפו להאמין לנשמע כהגיוני לראשם ולא לתת מודע שלהם; הגיון לא היה מוכן לקבל את האמונה של הרג המוני ואכזרי. העולם הוטעה הן מהכרזה הגרמנית כי המקום הוא אוטונומיה והן מגטאות הדוגמא אליהן הוזמנו נציגי הצלב האדום.
7. ניצול כלכלי – הניצול הכלכלי בא במספר ביטוי :
   • גטו כמו גטו לודז' שהשתמשו בגטאו כמוקד עבודה אותו יכלו הנאצים לנצל וכתוצאה מכך לא להרוג את היהודים הנמצאים בו, והכן היה כך הדבר. לא כל הגטאות היו מוקדי עבודה כמו גטו ורשה.
   • בגטאות, במחנות עבודה ועוד הועבדו היהודים ונוצל כוחם ככל האפשר. היהודים הועבדו בעבודות כפייה קשות בהם רצו במהלך כל העבודה. כוח היהודים נוצל במקסימום האפשר ומי שלא התאים נזרק למוות.

ההסברים המוצהרים להקמת הגטאות

• היהודים חולים במחלות - הנאצים טענו כי היהודים חולים במחלות מדבקות והם עלולים להפיץ את המחלות בקרב האוכלוסייה הגרמנית.
• מניעת סיוע לאויב - הם טענו שהקמת הגטאות תמנע מהיהודים כל אפשרות לסייע לאויבי גרמניה בזמן המלחמה.
• הנאצים טענו שהיהודים נטלו חלק בהתנפלויות של לוחמי גרילה ובמעשי שוד.
• מקום אוטונומיים ליהודים – מקום אוטונומי המשמש להגנה על היהודים מפני האוכלוסייה המקומית העוינת, בדומה לימי הביניים.
• התפשטות שמועות שקריות על ידי יהודים - מניעת התפשטות שמועות שליליות שקריות על ידי היהודים.
• נזק לכלכלה - היהודים מזיקים לכלכלת המדינה בכך שהם מספסרים בשוק שחור מצרכי מזון.

התנהלות הגטאות

הגטאות נוהלו על ידי היודנראטים. מספרם של חברי היודנראטים נקבע על פי גודל הקהילה. היה עליהם להיבחר בבחירות פנימיות ולהודיע על התוצאות לממונה הגרמני על המחוז הוא היה יכול לאשר את הבחירות או להרכיב מחדש או שבחירת היודנראטים היה על פי מינוי של הנאצים בלבד, ללא בחירות. הגרמנים ראו ביודנראטים כדרך נוספת לניהול הגטו ואכן תוך זמן קצר היו רוב יהודי פולין תחת הנהגת היודנראטים. הביצוע של החלטות של היודנראט נעשה על ידי המשטרה היהודית.

מטרות הנאצים בהקמת היודנראטים

1. מינימום מגע עם היהודים - יצירת גוף מתווך שימנע מגע הארי הטהור עם היהודים השפל ככל האפשר.
2. חיסכון בכוח אדם גרמני משלהם – המצב היה מלחמה בה היו צורך לכל איש ואיש במלחמה.
3. ניצול מעמד פוליטי של היודנארטים – היודנראטים היו אנשים מוכרים בקרב הקהילה היהודית (רבנים, עשירי קהילה, מורים ועוד) להם היהודים הקשיבו והתקשו לסרב ולהתמרד.
4. הטעיה – הנאצים "מאפשרים" אוטונומיה יהודית על ידי מינוי יודנראטים, אנשים חשובים בקהילה.
5. גוף אליו נפנה זעם הקהילה – היודנראטים יוצגו כה"רעים" המבקשים את הילדים, אנשים לעובדות כפייה, כסף ועוד.
6. דרך נוספות לניהול הגטו – אומנם היהודים היו תחת משטר כבד, הוקפו בחומות ועוד, אך הנאצים חשבו שבכדי ליעל את הניהול עוד יותר יש להקים את היודנראטים שידאגו לפנים הגטו.

כיצד נבחרו היודנראטים

1. ראשי קהילה עוד לפני הכיבוש הנאצי.
2. נבחרו בבחירות פנימיות והודיעו על התוצאות לממונה הגרמני על המחוז שאשר את הבחירות או החליט להרכיב מחדש.
3. הוצבו על ידי הנאצים.
4. פניה ברשות העיר אל הקהילה היהודית בשאלה מי רוצה להיות יודנראט.

תוך זמן קצר היו רוב יהודים פולין תחת הנהגת היודנראטים וביצוע של החלטות של היודנראט נעשה על ידי המשטרה היהודית. יש לזכור שאומנם היהודים היו אלה שבחרו את היודנראטים בדרך "דמוקרטית", אך בפעול הנאצים היו אלה שאישרו את הבחירות.

הגורמים שהניעו את היהודים להצטרף ליודנראט

1. תחושת אחריות.
2. מנוי בכפייה תוך איום על חייהם ומחוסר ברירה.
3. שיקולים אישיים.
4. רצון לדאוג לקרובים אליהם.

ההיסטוריונים מצאו כ-4 סוגי יודנראטים :

1. יודנראטים שלא היו מוכנים אפילו לשלוח אנשים למחנות כפייה, כלומר לא שיתפו פעולה כמעט מההתחלה והם נרצחו. כ-80% מהיודנראטים שנרצחו היו עוד לפני האקציות.
2. יודנראטים ששיתפו פעולה עד האקציות כמו אדם צ'רניאקוב מגטו ורשה.
3. יודנראטים ששיתופו פעולה עם הנאצים בשלב ההשמדה בכדי להציל את הגטו, כמו למשל רומקובסקי מגטו לוג'ד.
4. יודנראטים בעלי מניעים אישיים.

הקשיים והדילמות של היודנראטים

יודנראט נאלץ להישמע להוראות הנאצים אם או בלי רצונו, התנגדות לרוב הביא למוות שלהם או של בני משפחתם. הדילמות :

1. פרוטקציה למשפחה וקרובים - אחת מהדילמות הקשות של היודנראטים הייתה העובדה שהם יכולים להקל על חייה אהובם על ידי פגיעה באחרים ונשאלת השאלה מה היה עליהם לעשות; להגן על קרוביהם ולתת להם יותר או שלנהוג בהם כמו באחרים. האם התנהגות הגונה תשנה? שכן הציבור היהודי כעס על היודנראטים שראה בו כאשם על חייהם הקשים בגטו, אשר לקחו בכוח את הרכוש, גיסו יהודים ועוד. רוב היודנראטים נרצחו במהלך תקופת המלחמה, כ-80% מהיודנראטים נרצחו עוד לפני האקציות ועל אף שרובם הואשמו בעזרה למשפחותיהם הם נרצחו בטרם אנשי הגטו נשלחו למחנות. כך למשל, רומקובסקי ובני משפחתו נשלחו להשמדה בגטו אשוויץ באמצע 1944 בזמן החיסול סופי של הגטו.
2. מזון – הגרמנים הביאו מעט מאוד כמויות מזון והיה צורך לחלקו. כך למשל, בגטו וילנה נקט היודנראט יוזמה והקים בית חרושת לייצור קמח ועמילן מקליפות תפוחי אדמה, הקמת בתי תמחוי שספקו ארוחות לנזקקים ועוד.
3. בעיות רפואיות והיגייניות – למי לתת מזון ותרופות? לזקן? לחולה? לילד שיכול להחזיק יותר?
4. עבודות כפייה – רבים מהיהודים זעמו על העובדה שהם נשלחו לעבודות כפייה וכעסם גבר עם העובדה שעשירים יכלו לפדות עצמם עם שלום ליודנראט. יהודים רבים נשלחו בכפייה לעבודה ע"י המשטרה היהודית שלא הייתה מקובלת בקהילה היהודית.
5. עבודה כהצלה – חלק מהיודנראטים רצו להקים בגטו מחנה עבודה למען הגרמנים שיעזור להם ולכן לא ישמידו אותו, אך יהודים רבים התנגדו לעבוד בשביל הנאצים ועוד בנוסף לקבל שכר זעום שהותיר אותם עדין רעבים.
6. הקמת מוסדות חינוך בסתר – היו יודנראטים שהצליחו להקים מוסדות אך בפעול הנאצים אסרו חינוך של יהודים.
7. שליחת למחנות השמדה – בשלב מסוים גלו היודנראטים כי השליחה לעבודות כפייה הייתה למעשה שליחה למוות. האם להמשיך ולשתף פעולה על אף שהדבר מאשים גם אותם כחלק מהרצח?

היודנראטים הוקמו על ידי הגרמנים כדי שימלאו אחר הוראותיהם אך למעשה הם גם לקחו עליהם לשרת גם את צורכי היהודים במטרה להקל על סבלם. יודנראטים אחדים האמינו כי התנגדות תביא לא רק להריגתם אלא להריגת הגטו כולו, כך למשל האמין חיים רומקובסקי בגטו לודז'. הוא טען שהפיכת הגטו לחלק חשוב מכלכלת גרמניה והתייצב לדרישת הנאצים הגטו ינצל, אומנם ישלחו אנשים למחנות ההשמדה אך כמותם תהיה יחסית קטנה שכן הנאצים ירצו להמשיך את קיום של גטו זה. כך, היה מוכן חיים להקריב את החלשים שלא יכלו לתרום לעבודה למחנות. אך השאלה שעלתה הייתה האם זה מוסרי לשלוח את החלש שדווקא עתה שנזקק לעזרה ייזרק על ידי יקיריו?

לעומת חיים רומוקובסקי, העדיף אדם צ'רניאקוב אדם להתאבד במקום למלא את מכסה של 7000 איש מדי יום, שישלחו למחנות העובדה. שאלות מוסריות רבות עלו לפני היודנראטים, והראשונה שבהן: האם הקרבת חייך עדיפה מהקרבת חיי אדם אחר?

ניהול הגטאות על ידי השלטונות הגרמנים

1. מתווך - יצירת גוף שיצית להוראות באופן מוחלט שתקשר בין היהודים לנאצים. זו הגוף היחיד בו הכירו הנאצים.
2. ארגון ראשוני – הקמת הגטו, העברה אליו יהודים מהערים כדי לרכז את היהודים בגטו ולמצוא להם מגורים בגטו.
3. עריכת רישומים - עורך רישום תושבי הגטו על ידי עריכת מפקדים על מנת :
   • לחלק מזון (187 קלוריות לאדם)
   • לשלוח למחנות עבודה וכפייה - רישום היהודים המתאים לעבודות והעמדה לפני הרשות קבוצות של יהודים הנשלחים לעבדות כפייה. משנת 1940 חובו לגייס יהודים לעבודת כפיה שמשם 90% לא חזרו.
   • לחלוקת רישיונות עבודה מחוץ לגטו (בגטאות סגורים).
4. החרמת רכושם של היהודים, לתשלום קנסות ולענידת הטלאי הצהוב - לגלות רכוש מוסתר, לשלם את הסכומים שהטילו הנאצים בהתאם באולטימאטום ועוד. כך למשל ד"ר אלקס (ראש היודנראט בקובנה) ושני יודנראטים נוספים הואשמו בחוסר מלוי תפקיד זה כראוי וקבלו אולטימאטום לדאגה לכך שתוך 24 שעות יועבר כל הרכוש בידי היהודים ואם לא, יערך חיפוש בו כל הנמצא עם רכוש העולה מעל 100 רובל ייהרג במקום עם 100 איש נוספים.
5. שליחה למחנות השמדה - עם תחילת השילוחים הוטל על היודנראטים תפקיד נוסף לקבוע את מי לשלוח למחנות ההשמדה.
6. גוף עליו הוטל השנאה וכעס הקהילה.
7. ארגון חיים מנהלים – היודנראטים דאגו לחדש את השירותים המקומיים בגטו (רשתות מים, ביוב ועוד) ורבים קבלו תפקיד זה מרצונם בכדי לסייע לאחיהם הסובלים. למרות הקונוטציה הרע שיצא ליודנראטים, רוב היודנראטים ראו עצמם כמתווכים בין הציבור לשטן.
8. שמירה על סדר באמצעות "המשטרה היהודית" – לצד היודנראטים עמדה המשטרה היהודית שסייע ליישום המדיניות והיה והייתה התנגדות מצד האוכלוסייה. אנשי המשטרה נהנו מתנאים טובים יותר היו כאלה שנהגו באכזריות כלפי אחיהם והיו כאלה שישתפו פעולה ועזרו ככל האפשר.

על המשטרה היהודית הוטלו התפקידים הקשים ביותר בגטו שכללו חטיפת יהודים מהרחוב למחנות כפייה לסיפוק דרישת הנאצים או לגירוש למחנות השמדה.

גטו ורשה, יוני 1942

סרט סימון של המשטרה היהודית בגטו ורשה

ניהול חיי היומיום בגטאות

היודנראט נאלץ לתמרן בין בקשות הנאצים מהן אי אפשר שלא לציית (רק בהתאבדות, להיענש וכדומה) לתנאים הקשים בגטו שהיה ללא כסף ומשאבים. תפקידם :

1. גובה מיסים - לגבות מיסים על מנת לנהל את הצרכים של הקהילה היהודית בגטו
2. רשות ממלכתית ועירונית (=מוניציפאלית) - היו צריכים למצוא מקומות דיור בגטו, שמירה על סדר, חילוק מזון, דאגה למקומות עבודה, הדפסת כספים, דאגה לבריאות (גיוס רופאים, תרופות, קבורה), סעד, חינוך ועוד. כמו גם להקים מקומות רוחניים ותרבותיים ככל הניתן כמו בתי כנסת, תיאטרונים, תזמורות, ספריות ועוד.
3. קיום קשר עם ארגונים מחוץ לגטו.
4. יודנראטים מסוימים לקחו על עצמה את האחריות לפתיחת תעשייה בגטו בכדי :
   • שיפור מצב כלכלי ומציאת מקומות עבודה.
   • (יותר בתקופת ה"פתרון הסופי") הפכית הגטו ליעיל בכדי שלא ישמידו, כפי שהיה בגטו לודז'.
5. שיתוף פעולה עם גופים אחרים בגטו כמו תנועות נוער, מוסדות עצמאים כמו הג'וינט ועוד.
6. שיתוף פעולה עם מחתרות - חלק פעלו עם מחתרות שמרדו בגרמנים ב-1942.

הפיקוח על הגטו

הגטאות היו תחת פיקוח של המשטרה הגרמנית, המשטרה הפולנית והמשטרה היהודית. בנוסף לכך, היו חומות גדרות, מגדלי שמירה ועוד. ככל שהגטו היה סגור יותר כך דרכי הפיקוח היו נוקשות. לדוגמא, בגטו וורשה המשטרה הפולנית שמרה בכניסות, המשטרה הגרמנית סיירה סביב החומה ובתוך הגטו המשטרה היהודית שמרה על הסדר בגטו. היא הייתה מוקמת בחומת לבנים בגובה 3 מטרים ועליה הונחה גדר תיל ושברי זכוכיות.

קישורים חיצוניים

• האנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
• הערך: גטאות בשואה, בוויקיפדיה