היסטוריה לבגרות/תוכנית לימודים היסטוריה - תשס"ט/מרד החשמונאים בימי מתתיהו ויהודה המכבי

הסיבות למרד החשמונאים עריכה

תחילתו של המרד כאמור בתקופת החסידים והמשכו ע"י בית החשמונאים - תחילה מתתיהו החשמונאי שבהנהגתו עיקר המרד עסק בניפוץ מזבחי אלילים ובעידוד היהודים לא לקיים את הגזרות ולקיים את המצוות. אולם בני מתתיהו הוסיפו על כך, והמרד הרוחני הפך למלחמה של ממש בצבא הסלווקי.

תחילתו של המרד ב-167 לפנה"ס, כאשר היהודים במודיעין אולצו ע"י צבא אנטיוכוס אפיפנס להשתחוות לאלים. מתתיהו החשמונאי ניפץ את המזבח, הרג את החיילים ולמעשה הכריז מרד במלך, שכתוצאה מכך הוא ברח יחד עם משפחתו. הקרבות הראשונים של המרד היו על הדרך לירושלים במטרה לפרוץ לעיר ולסלק ממנה את המתייוונים ולטהר את בית המקדש מאלים ומעבודה זרה. שלב זה נמשך כשלוש שנים בניצחון יהודי ובשנת 164 לפנה"ס בוטלו הגזרות, בית המקדש טוהר ונחגג חג החנוכה.

המרד פורץ מארבע סיבות:

  • גורם דתי - הרצון להחזיר את חוקי האבות לירושלים ולסלק את השפעת המתייוונים מעיר הקודש ולמעשה מדובר במאבק נגד השלטון הסלווקי ומדובר במלחמת אזרחים נגד המתייוונים.
  • גורם מעמדי-חברתי - מלחמת קיום של מעמד "החסידים" ו"הסופרים" שביקשו לשמור על מעמדם כקוראי התורה ומפרשיה. היה קיים חשש כי המתייוונים, אשר ביטלו את התורה שבע"פ וקיימו רק חלק מהתורה שבכתב ואותה פירשו - ישלטו ויפרשו את התורה שבכתב שלא לפי המסורת והידע היהודי. החסידים רצו להיות השולטים בתחום המקרא והידע התורני וזאת ע"י סילוקם של המתייוונים.
  • גורם כלכלי - בימי המתייוונים אדמות רבות נלקחו מהאיכרים פשוטי העם שהפכו לעניים גמורים. אדמות אלו נלקחו ע"י האצולה והכהונה, שהשתייכו למתייוונים.
  • גורם מדיני - ככל שגברה הלחימה מצד מתתיהו, כך גבר הרצון להכות בשלטון הסלווקי ולהפוך למדינה עצמאית.

הישגי יהודה המכבי במלחמותיו עריכה

יהודה המכבי, בנו של מתתיהו, מנהל בשנים 164-166 לפנה"ס קרבות נגד הצבא הסלווקי שמטרתן סילוקו של המשטר הסלווקי והטהרות יהודה והמקדש, ויהודה המכבי רושם שני הישגים עבור המכבים:

  • בית המקדש מטוהר ע"י יהודה המכבי בכ"ה בכסלו בשנת 164 לפנה"ס (כ"ה כסלו ג'תקצ"ו) ומחדש בו את הקרבנות .
  • ביטול הגזרות - בשנת 163 הודיע אנטיוכוס ה-5 ליהודים על ביטול הגזרות ועל הדחת הכהן הגדול מלנאוס.

הישגי יהודה המכבי בקרבות עריכה

  • קרב אפולוניוס (167 לפנה"ס) - קרב שהתרחש במעלה לבונה (אבי-יונה) או ואדי חרמיה (אבישר), בו אפולוניוס, מי שהיה מושל שומרון, ניסה להכות בצבא יהודה על מנת לסייע לצבא בית סלווקוס, ועל אף ששומרונים רבים הצטרפו אליו - הוא הובס שוק על ירך, ונהרג בקרב.
  • קרב מעלה בית חורון (166 לפנה"ס) - קרב שהתרחש בין צבא שר צבא סוריה (סירון) לבין צבא יהודה, כאשר סירון ביקש לנקום על הקרב עם אפולוניוס, אך הוכה ע"י צבא יהודה באמצעות מארב בבית חורון. החיילים שלא נפלו - ברחו לחוף.
  • קרב אמאוס (165 לפנה"ס) - מפקד בצבא סוריה ופניקיה (אזור ארץ ישראל הצפונית) התקדם לעבר עמק איילון ומשם רצה לכבוש את יהודה. יהודה המכבי הגיח מדרום והכה בלוחמיו. רובם נפלו ואחרים ברחו לגזר ולאשדוד, ובנוסף שלל רב נפל לידי צבא יהודה.
  • קרב בית צור (164 לפנה"ס) - מושל החלק המערבי של האימפריה הסלווקית, ליסיאס, ביקש להתערב בנעשה ביהודה בשל הפגיעה ביוקרת הצבא הסלווקי. הוא תקף מצד דרום, אך יהודה וצבאו הכו בו וגרם לו לאבדות קשות.
  • קרב כפר שלמא (162 לפנה"ס) - ניקנור המצביא, התנגש עם יהודה באזור כפר שלמא וניגף בקרב, ומאות מלוחמיו נהרגו, וניקנור נאלץ לשוב לירושלים, ולהתבצר בחקרא.
  • קרב חדשה (161 לפנה"ס) - ניקנור המצביא הסלווקי יצא ללוות תגבורת לירושלים במעלה בית חורון, ובדרך חזרה הותקף הוא והתגבורת ליד חדשה, צבאו הובס והוא נהרג. הכוחות הסלאוקים נמלטו לגזר כשצבא יהודה דולק אחריהם הסב להם אבדות קשות.

סיבות להצלחת יהודה המכבי בארבעת הקרבות עריכה

  • טקטיקה צבאית - יהודה המכבי ניהל מלחמת גרילה מול הצבא הסלווקי. הצבא היהודי הכיר היטב את השטח וביקש לנתק את הצבא הסלווקי מירושלים ולמנוע ממנו להתחבר אל ה"חקרה" (מצודה בה ישבו חיילי המצב הסלווקים ומתייוונים רבים). הצבא הסלווקי היה מסורבל ובעל נשקים כבדים, ואילו צבא יהודה היה קל ונייד.
  • תנאי השטח - הצבא היהודי היה צבא מקומי שהכיר היטב את תנאי השטח והטופוגרפיה בו. הצבא היהודי זכה לסיוע מצד גששים יהודים שסייעו לו במלחמה מול סלווקוס. מקורות ההספקה של הסלווקים היו רחוקים והם נאלצו בכל פעם שרצו להילחם לעקוף את הרי יהודה, בעוד היהודים התכוננו בשלב זה ותקפו את צבא סלווקוס ממארב.
  • מודיעין - אנשי הכפרים תמכו ביהודה והוא זכה לסיוע רב מהם, בעיקר באיסוף מודיעיני ובכך לתכנן מארבים .
  • רוח ההתנגדות של יהודה וצבאו - יהודה וצבאו היו חדורים ברוח התנגדות עזה כיוון שחשו ש"אין להם מה להפסיד" וכי הם מוכנים להילחם בעבור האמונה שלהם. הצבא הסלווקי זלזל ברוח זו ולכן נחל תבוסות רבות.
  • מצב האימפריה הסלווקית - מצבה היה קשה מאוד מבחינה פוליטית - כאשר היה מאוים מצד רומא, עמים רבים מרדו באזורים המזרחיים של האימפריה, נוהלו מאבקים בתוך בית המלוכה וכו'.
  • הכריזמה של יהודה המכבי - יהודה המכבי התגלה כלוחם חכם וערמומי, משתמש בטקטיקות וניתן לראות כי הוא יודע לגבש את חייליו ברוח קרב עזה והענקת אופי לאומי-דתי למלחמה. דבר זה הוסיף לגיטימציה למרד (במיוחד השימוש בתורה לצורך כך).

הוויכוח בשאלת המשך הלחימה לאחר ביטול הגזרות עריכה

לאחר ביטול הגזרות נחלקו יהודה המכבי והחסידים בשאלה האם להמשיך במרד או לחדול. החסידים ראו במרד עניין דתי בלבד, כלומר: ביטול הגזרות וטיהור המקדש.

לעומת זאת, יהודה המכבי ביקש להתנער מהשלטון הזר של בית סלווקוס ולהפוך את יהודה למדינה יהודית ועצמאית

תוצאות מרד החשמונאים עריכה

  • בתחום הדתי לאומי - טיהור בית המקדש בכ"ה בכסלו וחגיגת חג החנוכה שמונה ימים, בשל הנס הידוע. החגיגות הן למעשה על טיהור המקדש בדיוק ביום בו עפ"י המסורת נסתיימה מלאכת בניית המשכן במדבר לאחר יציאת מצרים. כמו כן נעשתה כאן הקבלה בין חנוכת המקדש הראשון ע"י שלמה לחנוכת המקדש השני ע"י החשמונאים.
  • התחום הצבאי - צבא המורדים שהנהיג יהודה אורגן לצבא מסודר שכולל פיקודים ומפקדים. הצבא התנהל עפ"י חוקי התורה ואלו שהיו מצווים עפ"י התורה שלא להילחם - לא נלחמו (תלמידי חכמים, סופרים וכו') ומאחר שהמלחמה הוגדרה כפיקוח נפש נלחמו גם בשבת. הכוח היהודי שצבר ניסיון וכוח צבר גם שלל מידי האויבים ויהודה המכבי לא הסתפק בהכאת הצבא הסלווקי אלא הכה גם באויבי היהודים במרחב הארצישראלי כמו אדום ויפו והגליל, וחילץ יהודים מהתקפות הערים ההלניסטיות עליהם.
  • התחום המדיני - יהודה המכבי צפה את הנולד וידע כי שליט סלווקוס דמטריוס ה-1 ימשיך וירדוף אותו, על כן כרת ברית ב-161 לפנה"ס עם הרומאים שמטרתה הייתה הכרה בפועל ביישות החשמונאית. מנגד, רומא הייתה מעוניינת בהחלשת בית סלווקוס והיותה מעצמה בים התיכון החל מ-168 הוביל את יהודה המכבי בחושיו המדיניים לחתום איתה על הברית. היו שני מניעים לברית זו:
    • מציאת מכנה משותף עם הרומאים נגד דמטריוס ה-1.
    • קבלת הכרה בינלאומית בהצלחות המרד.

לברית שני חלקים: הבעת ניטרליות-ידידותית וברית הגנה. שני הצדדים התחייבו שלא לספק תבואה, נשק וספינות לבית סילווקוס (דבר שהיה ברור מאליו לרומא), אך מבחינת יהודה המכבי הייתה חשיבות רבה לברית זו כיוון שלראשונה בהיסטוריה של מרד החשמונאים הוא מקבל הכרה בינלאומית למלחמה שלו.