ויקעברית/בהווה/יפה

נדבר בבהירות ונקשיב באהדה - פרק מתוך ויקעברית בהווה בויקיספר ויקעברית

על דיבור יפה, ונעים לשומעים - בשפה העברית

חזרה לדף (הראשי)  :: עברי! דבר עברית בחיבה!

הקדמה קצרה (פרסומת):

זהו רעיון מדהים של הסופרת מיכל סגל, בְּסִפְרָהּ "המגדל נפרק
שישנה את החיים של כל השוכנים בארצנו, מקרוב ובמרחק
יביא שלום בין בני ובנות המשפחה, בין אשה לאישהּ
בין אחים ואחיות, בין שכנים ובין עדות,
וכל זאת, רק בזכות השפה שננקוט.

נקשיב ונבין את מה שאומרים לנו, ונראה לבני ובנות השיח שאנחנו איתם. גם אם אנחנו לא מסכימים, קודם כל נעשה ככל יכולתנו וככל הנדרש כדי שהם ידעו ששמענו והבנו את דבריהם וראינו את הדברים מזווית המבט שלהם. וכשנענה להם ונאמר גם את דעתנו, גם כשנחלוק על דעתם, נהיה ענייניים ונדבר בעברית יפה ונהירה שמכבדת אותם ואותנו. עד שהם ירצו לחקות אותנו ולדבר כמונו.

נדבר רק בחיוב. בלי תלונות ובלי כעס. אנחנו זקוקים לזה כחברה והשפה שלנו צריכה את זה כדי לשרוד, ביחד איתנו, לצידנו, ובפינו.

בואו הצטרפו אליי בעברית יפה ונעימה, נטולת לועזית ויותר ברורה. ניהנה ממילה או שתיים נוספות, במקום המילה המולעזת חסרת השורשים. נטעם את המילים על לשוננו וניהנה מההיזכרות בביטויים מוכרים והקשרים עתיקים של עמנו. נשים לב ונתכנן את תוכן דברינו שיראה למשוחחים אתנו שאכפת לנו מהם וממה שהם אומרים. "צהר תעשה לתיבה" נאמר לנח - וביאר הרב מאושפיצין (אושוויץ) בספרו שלושה עדרי צאן שהתיבה, כלומר המילה שלך, תהיה כמו אור הנכנס בחלון.

מומלץ לקרוא את ההמשך על רקע שירו הנפלא של ארקדי דוכין הנאיבי האחרון
או השיר של משה מזוגלי פטל הנה בעל החלומות הזה בא

תגובה יפה - צורת דיבור חדשה ונעימה

עריכה

באתי לספר לכם על צורת דיבור מיוחדת במינה, שאפשר אולי לקרוא לה תגובה-יפה.

על דיבור התגובה היפה, למדתי ממאמר בעיתון "מקור ראשון", מאמר המשבח את הספר "המגדל נפרק" של מיכל סגל. הספר שלה מְסַפֵּר על שגיאות מצויות של ילדים קטנים בשפה העברית, ואוסף מאות חידושי לשון שנונים מִפיות הקטנטנים. אבל הספר גם מספר לאמהות כיצד הן יכולות לדבר אל ילדיהן, הפעוטות, ולגרום להם להתאהב בעברית יפה, ובשפה המתוקנת והגבוהה.

כאשר הילד בוכה ואומר: "נפלתי וקיבלתי פצות בידיים", כשתאמרי לו: "אוי מותק!! נפלת!! נפצעת! יש לך פצעים בידיים? יותר מפצע אחד?" את גם מתחברת אליו בלי להתנשא, מראה לו את אהדתך, וגם מלמדת אותו לתקן את דבריו, בדרך הטבעית ביותר, דרך החיקוי.

הנה המשפט שהתחלתי לכתוב, על מנת להסביר את אותו הדבר שכתוב בפסקה הקודמת(!!) אבל בלי תגובה יפה:

כאשר הילד בוכה ואומר: "נפלתי וקיבלתי פצות בידיים",
אם תתקני את דבריו, ותאמרי לו: "אומרים פצעים" - את גם מתנשאת עליו, תמיד יודעת יותר ממנו, ומזלזלת בו, וגם לא מראה בשום אופן ששמעת על נפילתו ובוודאי לא שאת מצטערת איתו על כך.

לשמחתי, תוך כדי כתיבת המשפט הנ"ל הבנתי שאני נופל באותו פח יקוש, מלכודת תרבות הדיבור שלי עצמי, תרבות שמראה את הזלזול שלי בכם הקוראים, למרות שאני אוהב לחשוב שאני בדרך כלל אדם נחמד, מתחשב, מאזין, ולא פוגע באחרים. הנה את אותו הרעיון ממש הצלחתי לנסח באופן שמכבד את האם ומציע לה דרך חיובית לטפל בפעוט או הפעוטה מתוך חיבה ואהבה, ובאותה ההזדמנות להעשיר לפעוט או לפעוטה את השפה.

נישאר ישראלים מחוספסים - אבל קשובים

עריכה

אפשר להמשיך להיות הישראלי הדוגרי והמחוספס, אפשר להמשיך עם העין הביקורתית, אבל בו בזמן להשיל מאיתנו את הפוגענות, ולאמץ דיבור המשלב בתוכו הוכחות שאנו חשים גם מבעד לדברים ומעבר להם.

בואו נצטרף יחדיו, ונעמיק ונרחיב את הדרך הזו. בעיני רוחי אני רואה "תגובה יפה" לתקשורת, למודעות, לתגובות ולתגובנים. מהפכת התגובה היפה!

נוכל לפתח את הרעיון, לפעול לפרסומו.

כבר הוכח שסדרת פרסומות אחת פשוטה יכולה להשפיע על דור שלם ועל עם שלם, ולשנות את התנהגותו מהקצה לקצה. ביפן, בה לא הכירו יהלומים כלל, וביום חתונתם החתן והכלה היו אוכלים מאותה צלחת אורז, בתוך שלש שנים של פרסומות, תושביה הפכו לאוכלוסיית צרכני היהלומים השניה בגודלה בעולם כולו! ולא היתה חתונה או אירוסין ללא טבעת יהלום. - הספר "נתיב היהלומים" מטיב לספר על כך. ובחלומי והנה: גם אנחנו נוכל להשפיע על עמים שלמים באותו הדרך.

בעינינו הממורמרות, טרם התגובה היפה, דורות העתיד צומחים - כך נראה - לתוך עולם אלים ומנוכר יותר מיום ליום. אך אם נאמץ את התגובה היפה, נשים לב שלמעשה נובטים בעולמנו בכל יום ובכל רגע נבטי טוב הלב והאהדה האמיתיים והעמוקים, ונראים גם הם באותה שעה ממש.

בזכות כתיבת המאמר הזה, אקווה שאני עצמי אהיה גם נאה דורש וגם נאה מקיים. אינני יודע אם אהפוך לקשוב יותר אבל מעתה בהחלט אשתדל.

משה מזוגלי פטל

קישורים חיצוניים

עריכה