טורקית/דקדוק/הערות מבוא

הפועל - הערות מבוא

כדי ליצור פועל בטורקית עלינו לבצע סדרת פעולות "מתמטית" כמעט.

• ראשית יש לזהות את "שורש" הפועל.
• אל השורש נוכל לצרף תחילה רכיב המגדיר את "אופי הפעולה" (שלילה = הפעולה אינה מתרחשת; סביל = נושא המשפט מקבל את הפעולה ולא מבצע אותה; גרימה = נושא המשפט גורם למישהו אחר לבצע את הפעולה; רפלקסיביות = נושא המשפט מבצע את הפעולה על עצמו; הדדיות = שני גורמים מבצעים את הפעולה זה כלפי זה). אם נרצה, נוכל שלא להוסיף רכיב בשלב הזה, ולחלופין נוכל להוסיף מספר רכיבים, בזה אחר זה, לשם יצירת משמעות מורכבת יותר.

כך נוכל ליצור מפועל כמו "לכתוב" פועל חדש שמשמעותו היא "לא לגרום למישהו להכתיב" - במילה טורקית אחת.

• כעת נוסיף רכיב המבטא את הזמן הדקדוקי (עבר, הווה, עתיד הם הזמנים הבסיסיים, אבל ישנם עוד כמה רכיבים שיכולים להצטרף אל הפועל בשלב זה, והם מבטאים "אפשרות", "סובייקטיביות", וכו').
• בשלב הבא נוסף הרכיב הקובע את "מצב התודעה" שבו נמצא הדובר (האם הוא מספר על פעולה שהושלמה כבר? האם מדובר בפעולה שהדובר חושב שהיא אפשרית בלבד? האם מדובר במשאלה או בסברה של הדובר?)
• לבסוף יש לחבר אל הפועל את כינוי הגוף המתאים.

הרמוניית התנועות וכללי הקוליות

חלק מהרכיבים המצטרפים אל השורש כפופים לכללי הרמוניית התנועות ולכללי הקוליות, וחלקם לא. דוגמאות:

• רכיב השלילה הוא ma/me (כפוף להרמוניית התנועות) ולכן "לא לזרוק" יהיה atmamak ו"לא לעשות" יהיה etmemek.

• הרכיב המציין פעולה נמשכת ("כאשר...") הוא תמיד ken ולכן "מחפשים את..." יהיה ararken.

• הרכיב המציין "יכולת" הוא abil/ebil מצד אחד הוא כפוף לכללי הרמוניית התנועות, אך מצד שני, גם אם הגענו אליו עם תנועה אחוריות (כלומר, השתמשנו ב abil) ההמשך יהיה בתנועות קדמיות (yapabilim - "אני יכול לעשות" עם מעבר לתנועות קדמיות למרות שהשורש הוא בעל תנועות אחוריות).

• הרכיב המציין הווה מיידי ("אני בא" במשמעות של "אני בדרכי אל...") הוא iyor/uyor/ıyor/üyor וגם הוא כפוף לכללי הרמוניית התנועות, אך מחייב אותנו לעבור לתנועות אחוריות: gösterüyordum ("לימדתי" במשמעות של "הייתי מלמד..."), הוא צורת העבר הנמשך בגוף ראשון של הפועל göstermek ("ללמד", "להראות").

תהליך ההטייה

בהמשך העמוד נעבור בהרחבה על האפשרויות השונות הקיימות בהטיית הפועל בטורקית. הרשימה ארוכה ומפחידה, אך אין צורך להיבהל ממנה. לא כל מה ש"אפשר" לומר או לכתוב בטורקית באמת מופיע בשימוש יומ-יומי, וחלק מהאפשרויות המופיעות כאן הן נדירות, ספרותיות או ארכאיות. מטרת הרשימה היא להראות את העושר הרב שיש בפעלים בטורקית, ואת היכולת של הטורקית להעביר משמעויות מורכבות בתוך מילה בודדת. ה"מחיר" הוא, כמובן, בכך שהמלים בטורקית ארוכות מאד, ולעתים קרובות הבנתן אפשרית רק לאחר ניתוח סבלני של כל רכיב ורכיב ש"הולבש" על השורש המקורי.

חשיפת שורש הפועל

שמות הפעלים בטורקית בנויים מ"שורש" הפועל ומהסופית mak/mek, הנבחרת לפי כללי הרמונית התנועות. השורש נחשף, בדרך-כלל, כאשר משמיטים את הסופית. :כך, לדוגמא, שורש הפועל yapmak ("לעשות" במובן של ייצור דבר-מה) הוא -yap.

במילון טורקי אין מציינים את השורש במפורש, אלא מביאים בסמוך ל"צורת המילון" (etmek, למשל) את צורת "ההווה הכללי" (aorist) עבור הפועל. צורת "ההווה הכללי" מבהירה מהו העיצור האחרון בשורש, וגם מהי התנועה שתבוא אחרי השורש, כאשר אנו מטים את הפועל.

כדאי לציין כי בשפה הטורקית יש חמישה פעלים שצורת המילון שלהם מסתיימת ב tmek- אך השורש שלהם מסתיים דווקא ב d-. החשובים בפעלים אלה הם gitmek (לבוא) ו etmek - לעשות, ששורשיהם הם -gid ו -ed בהתאמה.

כך יופיעו הפעלים הבאים במילון:

• (etmek - (eder: הפועל הוא "לעשות", צורת ההווה הנמשך היא eder ("עושה"), ו"יעשה" יהיה edecek. שורש הפועל, כאמור, הוא -ed.
• (yapmak - (-ar: הפועל הוא "לייצר", צורת ההווה הנמשך (yapar) פירושה "מייצר", ו"אני אייצר" יהיה yapacağım. השורש הוא, כמובן, -yap
• (atmak - (-ar: הפועל הוא "לזרוק" ו"זורק" יהיה atar. השורש הוא -at.
• (gelmek - (-ir: הפועל הוא "לבוא", gelir הוא "מי שבא". השורש הוא -gel

בניגוד לפועל etmek כאן צורת ההווה הכללי מסתיימת ב ir ולא ב er. למעשה, זו הסיומת המקובלת לפעלים בצורת "ההווה הנמשך". הצורה eder היא חריגה.

קביעת אופי הפעולה

הרכיבים הבאים מתווספים אל הפועל כדי לתת "מימד" חדש לפעולה. אם נוסיף אותם לשורש הפועל ואז נוסיף את הסיומת -mak/mek-, נקבל פועל חדש בטורקית. בעברית מבוטאים חלק מגווני-המשמעות של הרכיבים המפורטים בהמשך על-ידי הבניינים השונים. "כתב" מול "נכתב" (סביל) "הכתיב" (גרימה) ו"התכתב" (הדדיות).

• -ma/me- - שלילה: yazdım - כתבתי. yazmadım - לא כתבתי. yazmamak - "לא לכתוב".
• -il-/-in-/-n- - סביל: yazacağım "אני אכתוב". yazılacağım - "אני איכתב". yazılmak - "להיכתב".

הצורה -n- משמשת כששורש הפועל מסתיים בתנועה.

הצורה -il- (למעשה il/ul/ıl/ül) תשמש כששורש הפועל מסתיים בעיצור שאינו l.

הצורה -in- (למעשה in/un/ın/ün) תשמש כששורש הפועל מסתיים ב l.

• -dir-/-t-/-it- - גרימה: yazdırmak - "להכתיב","לגרום למישהו לכתוב".

הצורה הרגילה תהיה dir/dur/dır/dür/tir/tur/tır/tür (בכפוף לכללי הקוליות והרמוניית התנועות).

הצורה -t- (או -d- לפי כללי הקוליות) תשמש כששורש הפועל מסתיים בתנועה.

הצורה -it- (למעשה id/ud/ıd/üd/it/ut/ıt/üt) תשמש כששורש הפועל מסתיים בעיצורים ç או ş.

• -in- - לציון פעולה רפלקסיבית (חוזרת אל המבצע): yazındım - "כתבתי את עצמי" (זו משמעות הצורה, גם אם קשה לחשוב על הזדמנות שבה יהיה שימוש לצורה כזו מחוץ לשיר של שלמה ארצי...). הפועל "לכתוב את עצמך" יהיה yazınmak.

כצפוי, גם כאן חלים כללי הרמוניית התנועות (ולכן מדובר בעצם ברכיב in/un/ın/ün).

• -iş- - לציון פעולה הדדית: yazışıyoruz - "אנחנו מתכתבים". yazışmak - "להתכתב".

וגם כאן - iş/uş/ış/üş.

מבנים מורכבים

הרכיבים "משני המשמעות" יכולים להיות מורכבים בזה אחר זה, וליצור גווני-משמעות מורכבים יותר של הפועל המקורי ("שלילה+סביל", "גרימה+הדדיות", וכו'). סדר ההרכבה הוא קבוע:

1. "הרפלקסיביות"

2. "ההדדיות"

3. "הגרימה"

4. "הסבילות"

רכיבי השלילה, היכולת ושלילת היכולת מורכבים אחרונים, אחרי כל הרכב רכיבים אחר.

• דוגמה:

olmak - "להיות", "להתרחש","להפוך ל..." - צורה המופיעה במילון.

oluşmak - (בתוספת רכיב ה"סביל") - "להיווצר" - צורה המופיעה במילון.

oluşturmak - (בתוספת רכיב ה"גרימה") - "ליצור", "לארגן" - צורה המופיעה במילון.

oluşturabilmek - בהוספת רכיב ה"שלילה" יצרנו פועל חדש - "להיות מסוגל לארגן". פועל זה אינו מופיע במילון לשפה הטורקית, אבל הוא לגיטימי לגמרי בשפה, וניתן להטות אותו בלא שום בעיות בכל הגופים והזמנים.

הזמנים

להלן הרכיבים המציינים את הזמנים בנטיית הפועל.

• הרכיב המציין "הווה כללי" ("אני רואה" במשמעות "יש לי את היכולת לראות (תמיד)" ולא במשמעות "אני רואה (עכשיו) זבוב על הקיר") הוא r/ir/ur/ır/ür כשהצורה r תופיע לאחר תנועה ושאר הצורות מופיעות אחרי עיצורים, והבחירה ביניהן היא בכפוף לכללי "הרמוניית" התנועות.

• זמן "ההווה הכללי" הוא אחד המקומות היחידים בהם ניתן למצוא בטורקית "חריגים".

לגבי פעלים שהשורש שלהם הוא בן יותר מהברה אחת, הרכיב המציין את "ההווה הכללי" יהיה r/ir/ur/ır/ür.

לגבי רוב הפעלים שהשורש שלהם הוא בן הברה אחת ומסתיים בעיצור, הרכיב יהיה דווקא ar/er. הפועל yazmak נמנה על קבוצה זו.

ישנם שלושה-עשר פעלים שהשורש שלהם הוא בן הברה אחת ומסתיים בעיצור, המקבלים דווקא את הרכיב הרגיל. רובם פעלים שהשורש שלהם מסתיים ב l או ב r.

• דוגמה:

yazarız פירושו "אנחנו כותבים" (מטבענו).

yazdırırım - "אני מכתיב" (מטבעי).

• הרכיב המציין "הווה מיידי" ("אני בא" במשמעות של "אני עכשיו בדרכי אל...") הוא yor/iyor/uyor/ıyor/üyor . גם כאן הצורה הקצרה yor תופיע לאחר תנועה, ושאר הצורות מופיעות אחרי עיצורים, כשהבחירה ביניהן היא בכפוף לכללי "הרמוניית" התנועות. כאשר רכיב זה מתווסף לאחר רכיב השלילה (ma/me) מתקצר רכיב השלילה לאות m בלבד.

yazıyorum - "אני כותב" (כעת).

-yazışmıyorsunuz - "אתם אינכם מתכתבים" (כעת). זוהי דוגמה מורכבת וכדאי לנתח אותה צעד-צעד:

מהפועל הבסיסי yamak ("לכתוב") נוצר פועל משני yazışmak ("להתכתב"). צורת השלילה של פועל זה היא yazışmamak ("לא להתכתב"). "לא להתכתב כרגע" יהיה yazışmıyormak לאחר התקצרותו של רכיב השלילה.

• רכיב העתיד הוא acak/ecek/yacak/yecek. הצורות המתחילות ב y מופיעות אחרי תנועה, כשעיצור זה משמש כ"עיצור מעבר" ומונע מצב של תנועות רצופות. אם נרצה להוסיף רכיבים אחרי רכיב העתיד, עשוי להיווצר מצב שבו עלינו להחליף את האות האחרונה (k) באות ğ.

"אני אכתוב" - yazacağım.

"אתם לא תכתבו" - yazmayacaksınız (רכיב השלילה מסתיים בתנועה, ולכן רכיב העתיד יופיע עם עיצור המעבר y.

• את זמן העבר מציין הרכיב di/du/dı/dü/ti/tu/tı/tü. מדובר בפעולות שהושלמו (או, בצורת השלילה - פעולות שלא קרו כלל). הצורות המתחילות ב d מופיעות אחרי תנועה או אחרי עיצור קולי. הצורות המתחילות ב t מופיעות אחרי עיצור לא-קולי. הבחירה בין הצורות השונות בכל מקרה נעשית בכפוף לכללי הרמוניית התנועות, כמובן.

"כתבתי" - yazdım.

"לא כתבנו" - yazmadık.

• הרכיב miş/muş/mış/müş מביע אחד מבין שני רעיונות: (1) הפועל מתיחס למצב בהווה שנגרם על-ידי פעולה בעבר או (2) הדובר מדווח על דברים שלא ראה בעיניו. מבחינתנו, מדובר במעין צורה של "עבר לא בטוח", בהבדל מזמן העבר שמציין הרכיב di/du/dı/dü/ti/tu/tı/tü.

yazmışım - "אולי כתבתי..." (מונח לפניי דף בכתב ידי, אבל אני לא זוכר שכתבתי אותו).

yazışmamışız - "כנראה שלא התכתבנו"...

• הרכיב meli/malı מציין שמדובר בפעולה שצריכה להיעשות. לא מדובר ב"זמן" במובנו המקובל, אבל בטורקית מתווסף רכיב זה באותו מקום שבו מתווספים רכיבי הזמן.

yazmalıyım - "עליי לכתוב".

yazmamalısın - "אינך חייב לכתוב".

yazdırmalı - "הוא חייב להכתיב".

• הרכיב se/sa מעביר את המשמעות של "אם רק...","לו..." ("תנאי רחוק" או "משאלה"). גם זה אינו "זמן" במשמעות המקובלת של המילה, כמובן.

yazsam - "הלוואי ואכתוב".

yazışsak - "אם רק נתכתב" ("... אז ודאי נהפוך לחברים, אבל זה כנראה לא ייקרה").

• הרכיב a/e/ya/ye - מביע רעיון של "סובייקטיביות", ומאפשר לנו להבין שהדובר אינו קובע עובדות בטוחות, אלא מתייחס לדברים שאולי התרחשו (בעבר) או שאולי יתרחשו (בעתיד). כאשר הפועל הוא בגוף ראשון, המשמעות היא של עתיד "אני (מתכוון) לבוא" במשמעות של "אני אבוא". בגוף שני הרעיון הוא של בקשה "(אני מבקש ש)תכתוב". בגוף שלישי יופיע רכיב זה בעיקר במבנה של שאלות מנומסות "(יש מצב שהוא) יבוא?".

yazayım - "אני אכתוב".

yazışmayasınız - "אנא אל תתכתבו."

?o mi yazdıra - "יש מצב שהוא יכתוב?"

מצב התודעה (MOOD)

מצב התודעה הבסיסי מכונה "פשוט": הדובר מספר עובדה ("אני כותב". במצבי תודעה אחרים הדובר מספר את העובדה בלשון עבר ("בעבר הייתי כותב"), מספר אותה כאפשרות ("אם אני כותב") או כנתון שאינו ידוע לו מידיעה אישית ("אומרים שאני כותב"). גם רכיבי מצב התודעה יכולים לבוא בשילוב, לעתים, וליצור צורות כמו "אם אומרים שאני כותב" (כמילה אחת בטורקית).

מצבי התודעה שיש להם ביטוי בנטיית הפועל בטורקית הם:

• "פשוט": הדובר מספר בהווה על דברים הידועים לו אישית. למצב תודעה זה אין סימון בטורקית, ולכן כאשר איננו מזהים בפועל רכיב של "מצב תודעה" המסקנה היא, שמדובר במצב התודעה הפשוט.
• "עבר": הדובר מדבר על דברים שהתרחשו בעבר. כמו זמן העבר, גם מצב תודעה זה מסומן על-ידי הרכיב di, וכפוף לחוקי הרמוניית התנועות והקוליות.
• "אפשרות": הדובר מדבר על דברים שאולי מתרחשים. מצב תודעה זה מסומן על-ידי הרכיב se/sa.
• "אפשרות בעבר": הדובר מדבר על דברים שאולי התרחשו. מסומן על ידי צירוף הרכיבים המסמנים את העבר ואת האפשרות. ישנן שתי אפשרויות לביצוע הצירוף: diyseler- ו dilerse-. בצורה הראשונה כינוי הגוף (כאן - ler)מופיע בסוף הפועל (מצטרף לרכיב המסמן את ה"אפשרות") ובצורה השנייה הוא מצטרף לרכיב המסמן את ה"עבר". בשני המקרים נשמרת, כמובן, הכפיפות לחוקי הרמוניית התנועות והקוליות.
• "שמועה": הדובר מדבר על דברים שנאמרים על-ידי אחרים. הרכיב הדקדוקי המסמן מצב תודעה זה הוא miş- (כפוף לכללי הרמוניית התנועות).
• "שמועה אפשרית": הדובר מדבר על דברים שאולי נאמרים על-ידי אחרים. מצב תודעה זה יסומן על-ידי שילוב רכיבי ה"שמועה" וה"אפשרות" - mişse-.

מצבי התודעה מצטרפים אל הזמנים הבסיסיים, ויוצרים ביחד איתם את הגוון המדויק של הפועל:

• דוגמאות:

yazıyorum - "אני מדווח בהווה על כך שאני כותב (עכשיו)", ובקיצור "אני כותב".

yazıyordum - "אני מדווח בהווה לגבי מצב שהיה קיים בעבר, ובו אני (בעבר) כותב".

yazıyorsam - "אם אני מדווח בהווה על אפשרות לכך שאני כותב (עכשיו)".

yazıyorduysam או yazıyordumsa - (שילוב מצבי התודעה "עבר" ו "אפשרות") - "אני מדווח בהווה על אפשרות שהיתה קיימת בעבר, ולפיה אני (בעבר) כותב" (לשתי הצורות בטורקית יש בערך אותה המשמעות).

yazıyormuşum - "אני מדווח בהווה על מידע, שאינו ידוע לי מידיעה אישי, ולפיו אני כותב", ובקיצור "אומרים שאני כותב".

yazıyormuşsam - "אם אני כותב, כפי שאומרים..." או "אם אומרים שאני כותב".

נושא מצבי התודעה אינו חלק מהדקדוק העברי התקני, אבל יש בעברית דרכים להביע רעיונות דומים לאלה שהטורקית מסוגלת להביע. כך, למשל, ביטוי כמו "אתמול אני הולך ברחוב ורואה את ..." מבטא את הרעיון של מצב התודעה של "עבר" (הדיווח מתייחס לעבר, אבל הפועל עצמו הוא בהווה).

הגופים

• בסוף הפועל יופיע רכיב המבהיר איזה מששת הגופים בטורקית (אני, את/אתה, הוא/היא, אנחנו, אתם/אתן, הם/הן) הוא מבצע את הפעולה. רכיבי הגופים באים בשלוש גירסאות. הראשונה היא הנפוצה ביותר, השנייה מופיעה בעיקר בסיומות של זמן עבר והשנייה נדירה עוד יותר, ומופיעה רק בפעלים שבהם רכיב הזמן הוא e/a ("סובייקטיביות").

הגוף	גירסה א'	גירסה ב'	גירסה ג'
אני	im-	m-	eyim-
אתה/את	sin-	n-	esin-
הוא/היא	(dir)	-	e-
אנחנו	iz-	k-	elim-
אתם/אתן	siniz-	niz-	esiniz-
הם/הן	dir)ler)-	ler-	eler-

הערות:

• בגוף הראשון ביחיד הסיומת היא תמיד im. בגירסה ב' התנועה i נשמטת פשוט בגלל שהרכיב המסמן את העבר נגמר ב i. בגירסה ג' התנועה e היא רכיב הסובייקטיביות ועיצור המעבר y הצטרף כדי למנוע שתי תנועות רצופות.
• גם בשאר הגופים כמעט ואין הבדלים משמעותיים בין שלוש הגירסאות. החריג החשוב ביותר הוא בגוף ראשון רבים, שם הצורות הן שונות לגמרי ויש לזכור אותן.
• הגוף השלישי בדרך-כלל אינו מסומן. הגוף השלישי ברבים מסומן בדרך-כלל על-ידי סימן הריבוי בלבד.

שם עצם המציין את הפעולה

לשם יצירת שם העצם הנגזר מן הפועל, יש להשמיט את האות k מסוף צורת המילון של הפועל. yazmak פירושו "לכתוב" ולכן yazma היא "כתיבה".

רכיבים נפוצים

להלן רשימה של הרכיבים הנפוצים. נדגים אותם בעזרת הפועל yazmak - "לכתוב".

כל הצורות המפורטות למעלה כפופות לחוקי הרמוניית התנועות ולחוקי הקוליות!