לשון/תורת ההגה/השווא

שווא - פירושו אפס תנועה על האות בה הוא מופיע. השווא העברי מקביל לַסֻּכּוּן בשפה הערבית.

סוגים של שוואיםעריכה

שווא נחעריכה

השווא הנח הינו שווא שמבוטא תמיד כאפס תנועה כי מקור השווא הנח הוא באפס תנועה. לדוגמה, במילה נשמר יש שווא באות ש. איך יודעים אם הוא שווא נע או נח? מעבירים לצורת המקור: 1. שם - צורת המקור היא יחיד. 2. פועל - גוף שלישי, יחיד באותו זמן.

נעביר את נשמר לגוף שלישי יחיד ונקבל ישמר. ניתן לשמוע כי באות שין אין תנועה אלא שוב שווא ולכן השווא במילה נשמר היא שווא נח. לעומת זאת מלכים יש שווא בתחילת מילה. אם נטה את המילה לצורת המקור, יחד, נקבל את המילה מלך עם צירה מלא על האות מם. לכן השווא הוא נע.

שווא נעעריכה

השווא הנע הינו שווא שמוצאו בתנועה שנחטפה לכדי שווא נע. לרוב, השווא הנע מבוטא בעברית בת ימינו כאפס תנועה, אך, לעיתים כתנועת E חטופה. בעבר, השווא הנע נהגה תמיד כתנועת E חטופה.

שווא מרחףעריכה

שווא מרחף הוא למעשה גם שווא נח, מצד העובדה שהוא אפס תנועה.ההבדל בינו לבין שווא נח הוא, שאחריו לא יבוא דגש קל בבג"ד כפ"ת. שווא מרחף נוצר מפירוק של שני שוואים נעים- צירוף שהעברית "לא סובלת", כאשר השווא הראשון הופך לתנועה והשני לאפס תנועה הנקראת שווא מרחף. הוא נקרא כך, מכיוון שככתוב, יש לו תכונות של שני השוואים.לדוגמה- המילה בשביל במקורה הייתה המילה שביל בתוספת ב' השימוש וכך התקבלה המילה: בְּשְביל, אולם מכיוון שצרור של שוואים נעים, לעולם מתפרק בעברית (באות ב' השווא הוא נע כי הוא בראש מילה, ובאות ש' השוווא הוא נע, כי הוא שווא שני ברצף 2 שוואים) אזי האות ב' הפכה לתנועה קטנה (חיריק חסר) והאות ש' הפכה לשווא מרחף ולכן אחריו אין דגש באות ב'. ועל זו הדרך, כל המילים המתחילות בשווא כאשר מוסיפים להן אותייות השימוש וכל"ב (למעט מילים המתחילות באות י' ששם הדיפטונג מתכווץ וזה הופך לחיריק מלא כמו בצירוף היחס- בִּירוּשלים), וכן מילים בבניין קל ציווי שִמְרי/ו, וכן בצירופי סמיכות: כֵּלְבי שמירה וכן ברצף שני שוואים כאשר הראשון בינהם הוא אות גרונית שבמקום בשווא, מנוקדת החטף בעברית החדשה, ומכיוון שהחטף נחשב לשווא נע, אזי השווא שאחריו הופך למרחף כמו במילים תאספי, תעזרי..

דרכים לזיהוי שוואים (נע ונח)עריכה

ישנן שתי דרכים לזיהוי שווא:

  1. באמצעות חוקי השוואים.
  2. באמצעות העברה ובדיקה בצורת המקור.

כללים לזיהוי שוואיםעריכה

  1. שווא בראש מילה הוא תמיד נע. (לדוגמה: זְבוּב)
  2. שווא בסוף מילה הוא תמיד נח. (לדוגמה: הָלַךְ)
  3. כאשר מופיעים שני שוואים בסוף מילה, שני השוואים נחים. (לדוגמה: תֵּאַרְתְּ)
  4. כאשר מופיעים שני שוואים באמצע מילה, השווא הראשון מבין צמד השוואים הוא נח, והשווא השני מבין הצמד הוא נע. (לדוגמה: מִסְדְרוֹנוֹת)
  5. שווא המופיע באמצע המילה כשלפניו מופיעה תנועה קטנה, הוא שווא נח. (לדוגמה: תַּרְגִּיל)
  6. שווא המופיע באמצע המילה כאשר לפניו מופיעה תנועה גדולה, הוא שווא נע. (לדוגמה: שָמְרוּ)
  7. שווא מתחת לאות שיש בה דגש חזק תמיד נע. למשל: שְלְּמָה. השווא תחת הל' הוא נע.
  8. שווא בכף סופית - בדרך כלל, השווא הנח אינו נכתב כאשר הוא מופיע בסוף מילה' למעט המקרים בהם הכ"פ הסופית מופיעה בסוף המילה.לדוגמה במילה "תומך", על הכף הסופית תהיה שווא נח.

העברה לצורת המקורעריכה

בפועלעריכה

כאשר נרצה להעביר פועל לצורת המקור נעביר את הפועל לגוף שלישי יחיד (הוא) באותו זמן ובאותו בניין ונבדוק את מוצא השווא. אם באות שבה הופיע השווא מופיעה תנועה, אז השווא הוא שווא נע, אך אם באות שבה הופיע השווא מופיע שווא גם כן, אז השווא הוא שווא נח.

לדוגמא: את הפועל יִתְיַשְּׁרוּ נעביר לצורת המקור יִתְיַשֵּׁר ונראה כי מקור השווא באות שי"ן הוא בתנועה. מכאן נגלה כי השווא הוא שווא נע.

בשם העצםעריכה

כאשר נרצה להעביר שם עצם לצורת המקור נהפוך את השם העצם ליחיד פרוד ונבדוק את מוצא השווא. אם באות שבה הופיע השווא מופיעה תנועה, אז השווא הוא שווא נע, אך אם באות שבה הופיע השווא מופיע שווא גם כן, אז השווא הוא שווא נח.

לדוגמא: את שם העצם "מִכְתָּביו" נעביר לצורת המקור "מִכְתָּב". מכיוון שהשווא מופיע גם בצורת המקור אז השווא הוא שווא נח.

טיפיםעריכה

  1. אסור "נענע" - לא יופיעו שני שוואים נעים רצופים במילה. סעיף זה יכול לעזור מאוד בשלילת תשובות בחלק א דיוק הגייה.
  2. שווא ראשון מבין 2 אותיות זהות תמיד נע. למשל: הלְלי.

קישורים חיצונייםעריכה