תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה: המאבק לחברה מוסרית – ערך מרכזי בנבואה/ירמיה פרק ז' פסוקים 1–15, 21–28: הבדלים בין גרסאות בדף

 

===הקדמה===

במקביל ירמיה נותן 2 דוגמאות מהעבר, כדי להראות שגם ערים חשובות עם מקדש קדוש נהרסו בעבר כמו שילו וממלכת ישראל (הוא אומר כפי שממלכת ישראל הוגלתה, כך תוגלה יהודה).

 

בפסוקים אלה, ירמיה מקבל הוראה מה' לנבא בשער בית המקדש. סיבות לכך :

*בשלושת הרגלים נהגו אנשים רבים להגיע לבית המקדש וירמיה רצה קהל מרבי.

**הנבואה קשורה לגורל בית המקדש – שיחרב ע"פ הנבואה.

 

'''בפסוק 3,''' ירמיה אומר שאם העם יטיב להתנהג, הם ימשכו לשכון בירושלים. כל נבואות פורענות הם עם תנאי (מאפיין של נבואה קלאסית = תנאי) – העם יוכל להשפיע על גורלו.

 

בתחילת פסוק 4, ירמיה מזהיר את העם "אל תבטחו לכן אל דברי השקר".

 

 

* פסוק 5a – עשית משפט צדק. הפנייה לשופטים וגם לעדי השקר.

* פסוק 6a – מציין 2 איסורים :

ההקבלה לעשרת הדברות ממחישה לנו שירמיה היה ממשפחת כוהנים ולכן החוקים ו10 הדברות מופיעים בנבואות רבות שלו.

 

 

'''בפסוק 11,''' הוא מתחיל בשאלה רטורית ונותן כינוי גנאי לבית המקדש "מערת פריצים (=שודדים, גנבים)". כלומר, בית המקדש הפך להיות מקום מסתור של פושעים.

 

*שילו – בה היה מקדש והייתה מרכז רוחני שנים רבות ונהרסה.

*ממלכת ישראל המכונה "זרע אפרים (=ממלכת ישראל = 10 שבטים = שבטי הצפון)– כמו שממלכת ישראל הוגלתה לפני כ-100 שנים (כפי שטענו הנבואות), ואיש לא חזר לגלות, כך יהיה גורל ממלכת יהודה (נבואות שהתגשמו בעתיד...).

 

 

בפסוקים אלו ירמיה מדבר על נושא הקורבנות וגם הוא כפי שאר הנביאים הקלאסיים אומר לעם שה' לא צריך את הקורבנות אם הם לא משלבים איתם התנהגות מוסרית. בנושא זה של מוסר ופולחן, אנו מוציאים שני השקפות מנוגדות :

'''בפסוק 22,''' אומר הנביא שה' בכלל לא ציווה לעם ביציאת מצרים שיקריבו קורבנות. דברים אלו אינם מדויקים כיוון שניתן לעם חוקים רבים בנושא קורבנות. מה שירמיה רוצה להדגיש הוא שהאמצעי הפך למטרה, הקורבנות היו אמצעי לעבודת ה' והם הפכו עתה לעיקר/מטרה.

 

 

'''בפסוק 26,''' ירמיה חוזר ל הביטוי "עם קשה עורף", כלומר עקשן, כיוון שהם מתעקשים שלא לקיים את פסוקי ה'.