ערבית/ספרותית/ההמזה

ההמזה (ء) היא אחת הצורות של האליף (ا). היא יכולה לבוא על אם קריאה (ا, و או ي) או לבדה. בכל מקרה, היא תיהגה כאליף עיצורית.

כללי הכתיבה

בראש המילה, ההמזה תמיד תבוא על אליף. במקרה של תנועות הפתחה והצ'מה (ـَ ו־‬ـُ) היא תיכתב מעליה (أ), ובמקרה של תנועת הכסרה (ـِ) היא תבוא מתחתיה (إ).
בסוף המילה, ההמזה תיכתב על אות הקריאה שמאריכה את התנועה שלפניה. זאת לבד ממקרים בהם לפני ההמזה יש אם קריאה, או סוכון. במקרה כזה, ההמזה תיכתב לבדה (ء).
באמצע המילה, תוכרע האות עליה תיכתב ההמזה לפני כללים קבועים מראש. ההמזה תיכתב על אם הקריאה שמתאימה או לתנועה שלה או לתנועת האות שלפניה; התנועה הדומיננטית יותר מנצחת, וההמזה מקבלת את צורת אם הקריאה שמתאימה לה. סדר התנועות הוא כסרה, צ'מה, פתחה וסוכון (ـِ, ـُ, ـَ ואז ـْ). התנועה המנצחת תקבע את צורת הכתיבה של ההמזה, וההמזה תבוא על אם הקריאה שמתאימה לה.

יוצאי דופן

• אם על פי כללי הכתיבה מתקבלת אליף המוארכת באם קריאה (أَا) או אליף המנוקדת בפתחה ואחריה אליף המנוקדת בסוכון (أَأْ) אשר לפי כלל ב' הופך ל־‬أَا, שתי האותיות יתלכדו ויהפכו לאליף ממדודה (آ) שנהגית בדיוק כך.
• במקרה של שתי המזות רצופות, כשהשנייה מנוקדת בסוכון (כלומר, הינה חסרת תנועה), ההמזה השנייה תיהפך לאם קריאה המאריכה את התנועה שקודמת לה.
• אם על פי כללי הכתיבה מתקבל הצירוף اأَ, ההמזה השנייה מופיעה לבדה.