ערבית/ספרותית/משפטי תנאי
משפטי התנאי בעברית בנויים בצורה פשוטה ממשפט ובו פסוקית תנאי. "תחלה אם תשהה בחוץ", לדוגמא.
החילוק בין הפסוקית, התנאי עצמו, לבין החלק העיקרי, התוצאה, קיים גם בשפה הערבית. התנאי (בערבית أَلشَرْط) יגיע בדרך כלל בהתחלה, והתוצאה (בערבית أَلجَوَاب, כלומר התשובה) אחריו.
תנאי קיים
עריכהתנאי קיים הוא משפט שבו התנאי, ולכן גם התוצאה, סבירים והגיוניים. אלו המשפטים הפשוטים והנפוצים יחסית, כגון "אם תלמד מקצוע מכובד תוכל לחיות היטב". תרגום המשפט ייעשה בדרך כלל[1] כך שהן ה-شَرْط והן ה-جَوَاب יתורגמו כך שהם מתארים התחרשות בהווה או בעתיד, למרות שלא זה התרגום המילולי.
מילות התנאי
עריכהלפני פסוקית התנאי, ה-شَرْط, תבוא מילית שתפתח אותו. מילית זו היא בדרך כלל إِنْ או إِذَا, שמשמעותן "אם". לעיתים מופיע גם הצורה إِذَا مَا, שלה משמעות זהה. ما זה מכונה בפי המדקדקים הערביים בשם ما الزائدة, ما יתרה.
צורה תחבירית
עריכהישנן ארבע צורות תחביריות אפשריות אליהן ניתן ליצוק את משפט התנאי. כולן זהות מבחינת המשמעות.
- שני חלקי המשפט באים בזמן עבר[2].
- פסוקית התנאי באה בעבר, והחלק העיקרי בצורת העתיד המקוצר.
- פסוקית התנאי באה בצורת העתיד המקוצר, והחלק העיקרי בצורת עבר.
- שני חלקי המשפט באים בצורת העתיד המקוצר.
שלילת כל אחד מחלקי המשפט נעשית על ידי המילית لَم. ניתן לשלול רק אחד מחלקי המשפט או את שניהם.
תנאי בטל
עריכהתנאי בטל הוא משפט, שבו התנאי לא ניתן לעשייה. לכן, גם התוצאה אינה סבירה. כך, לדוגמא "אם היה לי כסף, הייתי קונה את הבית הזה" או "לו למדת כמו שצריך, לא היית נכשל במבחן". משפטים כאלה שונים תחבירית ממשפטי התנאי הקיים.
מילות תנאי
עריכההתנאי (أَلشَرْط) יבוא לאחר המילית لَوْ, שמשמעותה "לו" או "אילו". פעמים רבות ייפתח החלק העיקרי, ה-جَوَاب, באות ل[3]. ل זו מכונה בפי המדקדים הערביים בשם لام جواب لو.
קיימת גם צורה שבה משפט התנאי פותח במילות השעבוד لَوْ أَنَّ. צורה זו נדירה יחסית.
צורה תחבירית
עריכהישנן שתי צורות תחביריות, בהתאם לשתי צורות השעבוד שהוזכרו קודם לכן.
בצורה הפשוטה, כלומר במבנה שבו התנאי פותח במילית لَوْ, יבוא הן הפועל של התנאי והן הפועל של החלק העיקרי בעבר. יש לציין שהמבנה התחבירי הזה אינו נוקשה כמו התנאי הקיים, ולפעמים התנאי יופיע בזמנים אחרים. שלילת ה-شَرْط תיעשה על ידי שלילת עבר רגילה, כלומר באמצעות העתיד המקוצר. ה-جَوَاب נשלל בצורה הקלאסית יותר, של הוספת המילית مَا לפני הפועל. אם החלק העיקרי פותח ב-ل, שתי המיליות ישתלבו למילית لَمَا. ניתן לשלול את ה- شرط גם באמצעות لم ולאחריה בצורת المضارع المجزوم. במקרה זה לא תופיע لام جواب لو - ייתכן כי הסיבה לכך היא הפלולוגיה כתוצאה מרצף של ل (היה אמור להיות لَلَمْ).
הצורה השנייה, שמתאימה לפסוקית הפותחת ב-لَوْ أَنَّ, נוהגת אחרת. פסוקית התנאי תיבנה ממילות השעבוד שאחריו משפט, שנושאו הוא שם עצם (אם מדובר בכינוי גוף, הוא יהפוך לכינוי גוף חבור בהתאם לנטיות השונות של أَنَّ. אחר כך יבוא משפט, במתכונת פסוקיות רגילה.