פסיכולוגיה מדוברת/היסטריה - נוירוזה קונברסיבית

היסטריה נקשרה לדמות של אדה צועקת או בוכה בעוצמה רגשית גבוה שנתפסת כהגזמה. המאפין של הפרעה היסטרית היא פעולה מאסיבית של מנגנון הגנה בשם ניתוק (דיסוציאציה), מנגנון המתגבר על כאב באמצעות ניתוק בין עובדות לרגשות. הוא דומה למנגנון ההגנה פיצול. מנגנון הניתוק יוצר תחושה שיש פער בין תחושה של היסטריה לבין עוצמת ביטוי. בכי או צעקות כאילו מגיעים ממקום מנותק למרות שיש תלונה על בעיה אמיתית.
היסטריה היא סוג של נוירוזה, הפרעה מתפתחת כשלא נמצא דרך טובה לתת ביטוי לדחפים שמבטא אוסף של תופעות וסימפטומים שהמכנה המשותף שלהם הוא דיסוציאציה. ההיסטריה מאופינת בתופעות גופניות הקרויות נוירוזה קונברסיבית שמבטאו סימפטומים דמויי מחלה או בעיה גופנית שאין לה שום בסיס אורגני. סימפטום בולט הוא שיתוק ההיסטרי - שיתוק של איבר מה שמוליד עיוורון היסטרי, חרשות היסטרית ועוד. המקור להפרעה הוא רגשי. ההנחה שלסימפטומים גופנים יש משמעות סימבולית והוא מייצג פשרה ביןדחף או משאלה אסורים של האיד לבין הניסיון של האגו והסופר אגו לעלות תכנים למודע ולממש אותם. הדחף המקורי או המשאלה מנותקים ובמקומם מופיע רמז להם בביטוי גופני של הסימפטום. לא פעם דחף אסור הוא מיני.
היסטריה היא תופעה הרווחת בתקופת פרויד. בעקבות המהפכה המינית והשינוי התרבותית היא הפכה להיות נדירה. תופעות היסטריות שאינן קונברסיביות הן דיסוציאטיביות (שכחת היסטרית, אישיות רבת פנים ועוד).

הטיפול בהיסטריה

כשאין בסיס פיזיולוגי הטיפול המומלץ הוא פסיכותרפיה שמעלה למודע את הדחף או המשאלה האסורים שעל ידיהם משתחרר האדם מהצורך להשתמש בסימפטום ההיסטרי.