פסיכולוגיה של החינוך/פרקים בפסיכולוגיה חינוכית/פיגור שכלי

ויקיפדיה: פיגור שכלי

פיגור שכלי הוא מצב של עיכוב ועצירת ההתפתחות השכלית. המיומנויות הפגועות הן קוגניטיביות, מוטוריות, התבטאותיות וחברתיות. כמו כן מפגרים יכולים לסבול מהפרעות נפשיות מכל סוג. אדם יאובחן כבעל פיגור שכלי אם יש לו מנת משכל הנמוכה ביותר משתי סטיות תקן מהממוצע - כלומר, אם יש לו מנת משכל הנמוכה מ-70. (מתוך ויקיפדיה)

בשנת 1941 הוצעה הגדרה עבור פיגור שכלי, אשר כללה שישה קריטריונים האמורים להתקיים כולם על מנת שאדם ייחשב למפגר שכלית:

חוסר יכולת של הסתגלות חברתית.
רמה מנטלית נמוכה מהממוצע.
מקור הרמה המנטלית הוא תורשתי.
התפתחות לקויה מילדות.
התפתחות לקויה גם בבגרות.
הלקות אינה ניתנת לטיפול.

ויקיפדיה (אנגלית): AAIDD

עם פרסום (1980) הגדרתה של ה-AAIDD לפיגור שכלי (תפקוד אינטלקטואלי הנמצא משמעותית מתחת לממוצע), השתנתה ההסתכלות על הפיגור השכלי. כיום אין רואים בפיגור מצב בלתי הפיך אלא מתחשבים בהשפעת התורשה ובהשפעת הסביבה, כלומר מקנים חשיבות למקור הפיגור (נורש, נרכש וכדומה).

מאפיינים

מידת ראש מעט קטנה יותר יחסית.
שיא ההתפתחות הפיזית מתרחשת בגיל מאוחר יותר.
קשיים בריכוז.
קשיים בהתמודדות עם מספר גירויים בו זמנית.
לעתים: בעיות בזיכרון לטווח הקצר.
קשיים קוגניטיביים.
שכיחות גבוהה של הפרעות דיבור (אוצר מילים קטן, משפטים פשוטים).

סיווג פיגור שכלי על פי מנת המשכל

70-100 - רגיל;
55-70 - קל;
40-55 - בינוני;
20-40 - קשה;
0-20 - עמוק.