תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה: אדם וגורלו בספרות החכמה/קוהלת פרק א' פסוקים 1 – 11
פרק א'
פסוק 1: קהלת בן דוד עפ"י חז"ל הכוונה לשלמה.
פסוק 2: הבל: משמעות בסיסית "הד" שיוצא מהפה. משמעות נוספת היא שטות, ריקנות, חוסר
תכלית. באמצעות משמעות זאת מובעת השקפתו הפסימית של קהלת
פסוק 3: פסוק זה מהווה את השאלה המרכזית בספר: אם הכל הבל מה עם כן התועלת במאמצי האדם ובהישגיו בעולם הזה?
פסוקים 4-11:
בקטע זה מציג קהלת את המחזוריות המתסכלת של הטבע והתחום האנושי- כשלאדם אין אפשרות לשנות או להשפיע. הטבע הוא נצחי ואילו האדם הוא זמני. באופן כללי בפסוקים אלו מוזכרים 4 יסודות של המדע הקדום האור האוויר האדמה והמים.
פסוק 4: עוסק בקיום האנושי. הארץ היא נצחית אבל חיי האדם קצרים וזמניים.
פסוק 5: רואים מחזוריות בטבע: השמש שואפת להגיע למקום שממנו זרחה ולבסוף חוזרת למערב ובכך שוב ושוב בתנועה סיבובית כמובן תנועה סיבובית מדומה.
פסוק 6: הרוח סובב וחוזר למקום שהיה בו לפניכן
פסוק 7: מחזוריות המים. הנחלים זורמים לים אך הים אינו מתמלא כי המים מתאדים, אולים למעלה וחוזרים בצורת גשמים.
פסוק 8: שכאון רציני. המחזוריות גורמת לשעמום. העיניים לא מוצאות תופעות חדשות והאוזניים לא שומעות קולות חדשים.
פסוק 9: הכל חוזר על עצמו בצורה מונוטונית.
פסוק 10: סדר המילים השתבש והיה צריך להיות כתוב: " יש שיאמר ראה זה דבר חדש הוא כבר היה לעולמים" כלומר אם מישהו יאמר שגילה דבר חדש, בבדיקה מעמיקה יגלה שזה כבר היה. השכחה מאפיינת את האדם וגורמת לו לחשוב שהתופעות חדשות.
פסוק 11: לא נדע על האנשים מדורות קודמים וגם בעתיד לא יזכרו אותנו.